בקיץ תרצ"א (1931) בבזל אשר בשוויץ חלם חיים נחמן ביאליק חלום בלהות ותיאר אותו בקווי מתאר מדוייקים. הנה בימים אלה החלום ההוא הופך למציאות בידי ביבי וברק המנצלים את קוצר ידינו כדי לספק את מאוויי האגו הענק שלהם. וכך תיאר ביאליק את אשר אנחנו, בקוצר ידינו, הבאנו על עצמנו:

ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי על סף דמעה.

איכה דלתם פתאום, איכה חדלתם ישע!

איכה נעזבתם בדד, אבדי עצה ונתיבה.

ללא מחונן ומשיב נפש וללא מכונן צעד.

מי אסף גיל הפדות מעינכם ומי כבה שביב אשה?

למה שפל קולכם היום ומדוע כה נבלה שפתכם?

ותמול עוד צללו אזנים וספים רעשו לתרועתכם,

מי הקדיר עליכם עפעפי-שחר בטרם יבקע,

ומי הכרית ששון תקוה ואחרית מאהלי דלים,

צחוק ורננה מגרון ילדים ושאון-עם מבתי מועד?

מי הזנה את-בחוריכם ויטם מארחות-נער,

לכלות כחם לריק ולתתם לראוה ולשמצה,

ומי הרחיב פיהם וימלא בטנם קדים

ולהורות נתן בלבם ולהטיף - תחת למד והקשב?

ומה שפך התמיד מעל כל-במה על-קדקדדיכם,

זרמת מלים נבובות, מזרת מוץ ונערת,

להפך יקר הגיגיכם לשיקוץ משומם ולתועבה?

מי הפריח בבשרכם, להמקו, צרעת מתנבאים נכפים,

המשועים כל-היום, אחוזי עוית ומרותחי קצף, לגדלות,

ובתפשם בפיהם את-המרבה ובתבעם אותו מזולתם,

נפשם תרועה, וידם לשכר, כאלו כבר בצעוהו?

ומי השליח בכם חורצי עט ולשון,

עדת נגועי אלהים, אכולי משטמה ומזי קנאה,

לסכסך אתכם איש באחיו ולהאכילכם את-בשרכם

ולפגל עליכם כל-קדש בהבל פיהם ובמכע אצבעם?

מי התיר אגדתכם ויחצנה בין נערים אוילים?

אנה נפוצו נקבציכם ומדוע בושש מאספכם?

איפה נחבא קול המצוה, מדוע לא ישיג אזן?

השב והתל בכם אלהים, אם תעתעו בכם נביאיו,

והשיבכם מחר נכלמים וחפויי ראש לנתיב התלאה,

למען נסותכם ולמען ענותכם עד-מות, עד האכזרי ממות;

זחל על-גחון, - מפלצת למשפחות האדמה

ומרמס לרגל גאוה, - לקראת בוז ודראון,

שתות כמים קלסה וגמע רק כממסך יין

וגרם חרשי כוס התרעלה אחרי מצותכם קבעתה,

עד הגיעכם אל-שלחן עמים פדויי אלהים וקריאי מועד

כורתי בריתם לשלום עולמים עלי זבחיכם,

ולקטתם תחתיו בהונות ידיכם ורגליכם המקצצות.

ואם אזלת יד כלכם גם-יחד מהושיע לנפשכם,

האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם

גבר חיל, מושל בעז, גדל-רוח ונגיד-עם,

תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונת כפים עמו,

אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחזק-יד

כנער שכור הלום סבאו ומתבוסס בקיאו,

למען השב רוחכם וכחכם אליכם ולמען הקימכם?..

איכה דלתם פתאם, איכה חדלתם ישע!

איכה נעזבתם בדד, אבדי עצה ונתיבה! -

ראייכם שוב בקצר ידכם ולבבי סף דמעה.