| אביב take2
נורא מוזר לי. שלחתי סוסה משולחת רסן, שחרגה מכל הגבולות וטסה אל העולמות מבלי להביט לאחור. אולי חלפה על פניכן/ם מהירה כברק ולכן לא הספקתן/ם לראות אותה. אחרת אני לא מבינה למה התייחסתן/ם רק אל געגועי הנשאר מאחור, ולא אליה, לא אל אובייקט הגעגוע. רגע רגע... אני מזהה פחד? לא צריך - היא מהטובות. מהמשובחות ביותר. לא שתוכלו לבדוק לה את הפרסות... כדי לתת לה את הכבוד המגיע לה, קבלו אותה שוב, אולי קצת יותר קלה לעיכול. וספרו לי איזו סוסה נגעה לכן/ם יותר
הסוסה
היא כמו סוסה בלונה-פארק שהכישוף שלה הותר היא שוחררה
איך מהפלסטיק הוורוד והרתמה והאוכף היא נפטרה
איך היא פרעה את שערה ונחלצה מהזנב ודהרה
איך כמו טורנדו מסתחרר שבלי רחם הוא מסתער איך כמו סופה
את הצבעים את הקולות את מקצבי המחולות היא סחפה
סיפרו רקדה היא בחופים ריקוד שבעת הצעיפים ונעלמה
סיפרו שרחקה מאוד שנראתה במקומות בקצה עולם
שמדי פעם מופיעה ספינות סוחר היא מטביעה שודדת-ים
אולי תבוא רק לבקר, אם רק לא נבקש יותר - רק לראותה.
רוך קמטיה, כסף שערה, ללטף לזיכרון.
כך עד יומנו אחרון בתוך האצבעות תשכון כי זה ביתה.
ריח מלח, צעיפים, מפה, רוך קמטיה, שֵיבתה - - -
© כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
הקישור לגירסה הקודמת ולציור:
http://www.cafe.themarker.com/view.php?t=931810
|