כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כהלך התם (שירים לא ערוכים)

    בקצה כל הסופים
    נגלות ההתחלות
    של כל שכבר הווה
    ומתאווה.



    © כל הזכויות, לכל התכנים בבלוג זה, שמורות.

    0

    יום דומם יום

    24 תגובות   יום שישי , 20/3/09, 20:23



    1000 ימים

     

    עבורנו – זו נקודת ציון

     

    עבורו – זה יום נוסף

     

    דומה ליום שקדם לו

      

    דומה ליום  שלאחריו

     

    יום זוחל יום

     

    יום דומה יום

     

    יום דומם יום.    

     

     

     

    עצרו

    הקשיבו לשיר

    חשבו גלעד

    הרגישו

    גם דממה

    זה המעט שתוכלו לעשות

    לא עבורו

    עבורכם.

     

     

    קישור:  אמני ישראל שרים לגלעד

     

    http://www.youtube.com/watch?v=ziCH2h5Hjs4

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      תודה!
        24/3/09 02:34:
      התנצלות/הבהרה:
      בלהט הדברים (הצורבים בי עד כאב) כתבתי לך "את טועה" וכוונתי היתה, כמובן, שלדעתי הדברים לא כמו שהצגת אותם.
      סליחה על שלא דקתי בדברי כראוי.
        24/3/09 01:23:
      בואי נתחיל בכך שאני מתנגד לפולחן מכל סוג שהוא.
      אמרתי לך זאת במסר אישי ואני אומר לך זאת עכשיו.
      לדעתי פולחן דכאוני הוא עוד הרבה יותר גרוע מפולחן סתם... והוא ממכר. כמו סמים. והוא מסוכן. כמו סמים גם כן.
      האבל הלאומי המדומה הזה מסתיר מאחוריו מצוקה אחרת לגמרי - מצוקה של ריקנות וחיפוש אחר תחליף זול לדת... דת האבל והשכול.
      תמיד תוכלי לומר שצריך לבכות את המתים או להזדהות עם השבויים. אבל תעצרי לרגע ותחשבי (כפי שאת טוענת שאת אוהבת לעשות...) - האם תאמרי את אותו דבר גם לאחר תאונת דרכים קטלנית? בארוע פלילי קטלני?
      נעשה את זה אחד מול השני - בפיגוע טרור נרצחו שני אנשים.
      בתאונת דרכים נהרגו שני אנשים.
      במהלך שוד בנק נהרגו שני אנשים.
      בכל המקרים היו אלה אזרחים מן השורה חפים מכל פשע פרט לשהותם האקראית במקום.
      האם בשלשת המקרים ההתייחסות לאבלות היתה שווה?
      ומה עושה את ההבדל בין המקרים? האם בגלל שגורם המוות או המניע שלו שונה הוא פחות מת?
      עכשיו תאמרי לי מן הסתם שבמקרה של מוות למען המדינה או בגלל היותי יהודי - זה מרומם ומאדיר את המוות. אני יכול לקבל טיעון כזה, אבל לא בתור העצמת הכאב אלא בתור העצמת הקיום הלאומי. ואין לכך (וגם לא יכול להיות לכך) שום קשר עם האבל והדכדוך.
      להיפך!
      הדכדוך והאבל והדכאון הפולחני הזה - הם המדכאים כל חדוות יצירה לאומית וכל רוממות גבורה. אין כאן לא גבורה ולא נחישות ולא חוסן אלא רק אבל והבל. דיכאון ושממה שאין אחריהם ולא כלום. המוות והיאוש והחורבן והשכול.
      זה אסון משום שזה מפורר את החברה פה מבפנים.
      את אומרת לי ששתיקה בנושא גלעד שליט זה הוספת חטא על פשע.
      את טועה. משום שבנושא מדחת יוסף ההפקרה שלו למוות עברה בשתיקה גם לאחר שהוא מת (באיטיות איומה). ובנושא צד"ל ההפקרה שלהם עברה בשתיקה לאחר שהיה מה לעשות!
      אבל בנוגע לגלעד שליט - מה המחאה עושה? מה ה"הזדהות" הזאת מקדמת?
      המאבק הזה לשחרורו של גלעד שליט הוא מאבק של מסכנות כדי להביא לכניעה מוחלטת לשחרורו של שבוי.
      בשביל לרצות בשחרורו של שבוי לא צריך להיות בן משפחה וגם לא צריך להיות אבל. מספיק להיות בן אדם ובן הארץ הזאת והעם הזה. אבל ככל שהצעקות יותר רמות כן עולה המחיר שלו וכן אנו ממשיכים להפקיר את כל המדינה למען חייל אחד.
      כמובן שכולנו מקווים שהוא יחזור בשלום (וכבר נמאס לי להגיד את זה. כאילו שזה לא ברור מאליו!!!), השאלה היא מה אנחנו מוכנים לאבד בדרך.
      ואנחנו מאבדים את קיומנו בדרך.
      וגלעד שליט הוא רק סימפטום. כי הרי הסיפור של מדחת יוסף היה שהוא הופקר למוות. דימם למוות בשעה שאפשר היה לחלצו. איזה שעה - שעות...
      אבל זה לא היה שבוי. והוא לא צבר 1000 ימים.
      מישהו עוזר במחאה הזאת ובשירי הדיכאון האלה וב"הזדהות העמוקה עם הכאב" הזה - לשחרר את שליט?
      לא. הם רק מעלים את המחיר שלו.
      ובשביל מה האבל הזה? למי הוא תורם חוץ מלהתמכרות ולכיף הזה של הדיכאון הלאומי?
      עוד סימפטום מעניין - פעם שירי הזכרון לנופלים היו "דום שומר גבול ארצנו" או "טוב למות, כה אמר, בעד ארצנו על המשמר" ו"אם גם לא אחד יפול חלל".
      לאט לאט השתלטו שירים של "מי שחלם" ו"מה אברך" ו"החיטה צומחת שוב" וכל מיני שירים של מוות, אבדן ושכול שאין אחריהם ולא כלום. אין סיבה למוות. אז אם זה כך - בשביל מה כל העסק הזה? זה לא היה שווה!
      בואו נפרק את הצבא וכך לא יהיה לנו שכול מלחמות.
      אחר כך נפרק את המכוניות ולא יהיו לנו תאונות.
      אחר כך נפרק את המדינה ולא יהיו לנו פוליטיקאים...
      סליחה שהארכתי יתר על המידה.
        24/3/09 00:47:

      צטט: פרדוכס 2009-03-24 00:14:28

      את יודעת, אני באמת משתדל לא לכתוב בנושאים האלה יותר ולא להתעמת עם כל העולם ואחותו, אבל...
      קשה לי להזדהות עם כל הפולחן מסביב לנושא שחרורו של גלעד שליט. עם כל הכאב והצער.
      אולי לא הייתי צריך להגיד אפילו את המשפט הקצר הזה - אבל זה מעיק עלי יותר מדי.
      אני חושב שמה שקורה כאן מסביב לנושא גלעד שליט זה גובל באסון וזה עוזר לשקיעתה של מדינה שלמה.
      אגב,
      מדוע לא היה קול זעקה גדולה ומרה שכזה בנוגע להפקרת מדחת יוסוף? ובנוגע להפקרת צד"ל? ובנוגע לעוד המון המון חיילים שהופקרו למוות? לא לשבי - למוות!
      ומדוע קול הזעקה הזה של גלעד שליט משתיק לחלוטין את זעקת הדרום ברמה של דומיה?
      היש כאן סימני התמכרות ליאוש ולימי זיכרון?
      הצורך הדחוף הזה בקיטש חסר תוחלת טורד את מנוחת יושבי הארץ הזאת?
      סליחה שאני הורס את כל החגיגה מסביב - אבל זה באמת פולחן שאין לבי עמו. ממש כמו שכתבתי לפני כשנה וחצי על פולחן השכול המפחיד שיש לנו כאן במדינה.
      עכשיו אני יודע שמי שיקרא את הדברים האלה ישנא אותי ויאמר שאין לי לב ושאני חסר אנושיות. אבל השתיקה שלי כמוה כהשלמה והזדהות עם מה שנראה לי אסון כבד מנשוא.

       

      "מדוע לא היה קול זעקה גדולה ומרה שכזה בנוגע להפקרת מדחת יוסוף? ובנוגע להפקרת צד"ל? ובנוגע לעוד המון המון חיילים שהופקרו למוות? לא לשבי - למוות!
      ומדוע קול הזעקה הזה של גלעד שליט משתיק לחלוטין את זעקת הדרום ברמה של דומיה? "
      פרדוכס,
      הדברים האלה נכונים עד להכאיב ממש!
      אלא ששתיקה גם במקרה שליט היתה בבחינת הוספת חטא על פשע... האם משום ששתקנו עוולות אחרות אנו אמורים לשתוק גם את זו?
      ובאשר לאמירה שלך לגבי התמכרות ליאוש וימי זיכרון - אנחנו חלוקים. כבר הסברתי בתגובה אחרת שהצורך בימי זיכרון הוא שלנו (לא של המשפחות השכולות) אלא שלנו, כחברה, כעם... כלאום!.... ויותר מזה - אותי דווקא מכעיסה המנטרה "צריך לחזור מהר לשגרה", זו שנאמרת, למשל, אחרי פיגוע... למה לחזור לשגרה? למה לא לעצור ולבכות את מתינו?.... אני תמיד מחייכת בכאב את המחשבה שאילו נחת כאן חייזר (או תייר, לצורך העניין) שעה לאחר פיגוע - הוא לא היה חש שמרצחים בנו... ואח"כ אנחנו מקוננים על ההסברה הנכה שלנו?!
      וכמי שבד"כ אוהבת ריטואלים ופולחנים למיניהם... אני לא מקבלת את ההגדרה פולחן בהקשר הזה... אלא אם אתה מתכוון שיש כאן העלאת קרבן!
      ופרדוכס... אין לי מושג מי יוקיע אותך, אם בכלל.... אני רק יודעת שבעיני - דווקא הישירות הכנה הזו שלך...  היא זו ששובה את ליבי כבר שנים (עוד מהכרותינו שמחוץ לאתר זה) ודווקא השונות שלך היא זו שמעוררת אותי לחשוב ומעשירה אותי.
        24/3/09 00:14:
      את יודעת, אני באמת משתדל לא לכתוב בנושאים האלה יותר ולא להתעמת עם כל העולם ואחותו, אבל...
      קשה לי להזדהות עם כל הפולחן מסביב לנושא שחרורו של גלעד שליט. עם כל הכאב והצער.
      אולי לא הייתי צריך להגיד אפילו את המשפט הקצר הזה - אבל זה מעיק עלי יותר מדי.
      אני חושב שמה שקורה כאן מסביב לנושא גלעד שליט זה גובל באסון וזה עוזר לשקיעתה של מדינה שלמה.
      אגב,
      מדוע לא היה קול זעקה גדולה ומרה שכזה בנוגע להפקרת מדחת יוסוף? ובנוגע להפקרת צד"ל? ובנוגע לעוד המון המון חיילים שהופקרו למוות? לא לשבי - למוות!
      ומדוע קול הזעקה הזה של גלעד שליט משתיק לחלוטין את זעקת הדרום ברמה של דומיה?
      היש כאן סימני התמכרות ליאוש ולימי זיכרון?
      הצורך הדחוף הזה בקיטש חסר תוחלת טורד את מנוחת יושבי הארץ הזאת?
      סליחה שאני הורס את כל החגיגה מסביב - אבל זה באמת פולחן שאין לבי עמו. ממש כמו שכתבתי לפני כשנה וחצי על פולחן השכול המפחיד שיש לנו כאן במדינה.
      עכשיו אני יודע שמי שיקרא את הדברים האלה ישנא אותי ויאמר שאין לי לב ושאני חסר אנושיות. אבל השתיקה שלי כמוה כהשלמה והזדהות עם מה שנראה לי אסון כבד מנשוא.
        21/3/09 14:35:

      מסכימה אם כל מילה

      בתקווה שישוחרר במהרה

      שבת שלום.

       

        21/3/09 11:04:

      צטט: ,תשוקי 2009-03-21 10:54:09

      עייפתי מחילופי הדברים.

      איני שואף להיות החכם והצודק.

      יחיה איש באמונתו כאשר ייטב לו.

      אני אמשיך לחלום על קרפיונים - חג הפסח בשער.

       

      שבת שלום

      שוקי

      לתפארת הגפילטע שבדרך.

      שבת שלום :))

        21/3/09 10:54:

      עייפתי מחילופי הדברים.

      איני שואף להיות החכם והצודק.

      יחיה איש באמונתו כאשר ייטב לו.

      אני אמשיך לחלום על קרפיונים - חג הפסח בשער.

       

      שבת שלום

      שוקי

        21/3/09 10:41:

      צטט: ,תשוקי 2009-03-21 10:34:23

      לאומיות, שוקי.. היא לא מילה גסה.

      נו באמת, במדינתו הקטנטונת

      היא כמו גבינת שטראוס מעודנת

      למושג אשר שמו - "לאומנות"

      בלי כל קשר לאומנות כל שהי.

       

      מעניין.

      אם כך, היית מבטל כל הבחנה ע"פ לאום... ובכלל זה את "לאום המדינה" בכל מדינה?

        21/3/09 10:34:

      לאומיות, שוקי.. היא לא מילה גסה.

      נו באמת, במדינתו הקטנטונת

      היא כמו גבינת שטראוס מעודנת

      למושג אשר שמו - "לאומנות"

      בלי כל קשר לאומנות כל שהי.

        21/3/09 10:21:

      צטט: ,תשוקי 2009-03-21 10:12:02

      ואני אוהבת אותך על שהעזת לאמר את שאמרת.

      אני אוהב את עצמי שיש לי את הכוח לא לשקוע בצביעות

      המטבע האידיוטי "אבל לאומי"

      אני פוקח עיניים ומתבונן איך פוליטיקאים מטים את ה"אבל הלאומי"

      לריפוד התחת שלהם.

      שוקי

       

      ולכן אני מבחינה בין העם לבין הפוליטיקאים... בין החברה לבין סו-קולד מנהיגיה.

      אז כל פוליטיקאי חסר און יכול לעשות הון פוליטי ממטבעות לשון...

      אנחנו, כחברה וכעם - צריכים את אותם "ימי לאום"...

      לאומיות, שוקי.. היא לא מילה גסה.

       

        21/3/09 10:12:

      ואני אוהבת אותך על שהעזת לאמר את שאמרת.

      אני אוהב את עצמי שיש לי את הכוח לא לשקוע בצביעות

      המטבע האידיוטי "אבל לאומי"

      אני פוקח עיניים ומתבונן איך פוליטיקאים מטים את ה"אבל הלאומי"

      לריפוד התחת שלהם.

      שוקי

       

        21/3/09 10:03:

      צטט: ,תשוקי 2009-03-21 09:30:18

      אולי דעתי תהייה כופרת.

      אך אומר אותה.

      הצער והכאב הם כאדווה על פני המים

      כשנזרקת אבן לתוכם. מעגלים מעגלים

      הרחוקים נמוגים ראשונים וכך עד למקום

      בו פגעה האבן במיים צללה, שקעה,

      וכאילו איננה. אך במעמקיםנשארו

      הכואבים מהמעגל הקרוב קרוב.

      קיים פער ענק בין מה שנקרא הכאב הלאומי - שהוא שכלתני

      ובין כאבה של המשפחה הנפגעת לדורותיה.

      שוקי


      נ.ב. עכשיו יקום זה שיגיד שיש לי לב של אבן.

      אין דבר, אני נאמן של חופש הביטוי והפיתוי.

      שוקי,  יקירי...

      הדברים שלך נכונים כל כך...

      לכן כתבתי בשתי השורות הראשונות: עבורנו זו נקודת ציון... עבורו עוד יום...

      בדיוק במשמעות אליה כיוונת אתה...

      זה מחזיר אותי, ולהבדיל, לשאלת הצורך בימי זיכרון...

      המשפחות השכולות  אולי אינן זקוקות ליום האחד הזה... הן חוות אותו בכל יום, בכל רגע...

      זה אנחנו, האחרים.. זה אנחנו, כעם - שצריכים את הימים האלה... שצריכים ממש לעצור כדי להתייחד עם זיכרון.. ועם כאב... גם אם הוא של אחר... וזה אנחנו (ואולי גם הם) שזקוקים לתחושת היחד הזו, השותפות... השייכות.

      ואני אוהבת אותך על שהעזת לאמר את שאמרת.
        21/3/09 09:30:

      אולי דעתי תהייה כופרת.

      אך אומר אותה.

      הצער והכאב הם כאדווה על פני המים

      כשנזרקת אבן לתוכם. מעגלים מעגלים

      הרחוקים נמוגים ראשונים וכך עד למקום

      בו פגעה האבן במיים צללה, שקעה,

      וכאילו איננה. אך במעמקיםנשארו

      הכואבים מהמעגל הקרוב קרוב.

      קיים פער ענק בין מה שנקרא הכאב הלאומי - שהוא שכלתני

      ובין כאבה של המשפחה הנפגעת לדורותיה.

      שוקי


      נ.ב. עכשיו יקום זה שיגיד שיש לי לב של אבן.

      אין דבר, אני נאמן של חופש הביטוי והפיתוי.

        21/3/09 08:21:

      תודה!


      אני אחזור גם כאן על דברים שכתבתי לפני מספר דקות:

       

      יש שכבר "מאוס" עליהם העיסוק החוזר ונשנה בנושא בימים אלה...

       

      וזה המיאוס הזה שמפחיד אותי...

       

      כי לאחריו עלול להתעורר חוסר האכפתיות.

       

      אז אולי יש משהו שעלול להידמות ככמעט טרנדי בהרתמות הזו ליוזמות שונות...

       

      ובכלל זה, הדיון הזה שלי והפרוייקט הזה של אמני ישראל...

       

      אבל אני מעדיפה את ריבוי הביטוי, של כל אחד ובדרכו...

       

      על-פני השכחה...

       

      ובלבד שלא נתיר לעצמנו.. ואפילו לא לרגע... לאמר: עשינו די! 

      מרגש.
        21/3/09 03:51:


      אני חושב שכול העם הזה חושב גלעד !!!

      אני חש גאווה עצומה להשתייך לעם כזה !!!

        21/3/09 00:00:


      מי יתן ונשיר לו ...........

      כשהוא פה , איתנו.

        20/3/09 23:45:
      * אהבתי מקווה שישוחרר מהר שבת שלום
        20/3/09 23:21:

      קצר וקולע, חזק ומצמרר. תודה, רבקה
        20/3/09 22:24:

      אין כבר מילים שהיכולות לתאר

      את עוצמת הכאב.


        20/3/09 22:15:

       

      "ושבו" גלעד" ושבו"

      על 1000 ימי עינוי דין 
      על מרכבות
      ה.פ.ל.ד.ה
      כי אין ברירה,!!!
      "החמאס"
       לא מבין
      שפה זרה.
       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=943603

        20/3/09 21:31:

      הוא בליבי..וגם משפחתו..

      אך לא המחיר...

        20/3/09 21:31:


      רבקה, בגלל תקלה במחשב אייני יכולה לשמוע את השיר ואשמע אותו לכשיתוקן, בכל מקרה הרעיון מבורל!

      תודה ו*

      לאה HALINKA

      רשימות של שירים, סיפורים קצרים והגיגים שכתבתי (כולל קישורים) מצויות בדף הראשי שלי.

      פרופיל

      Rivka
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות