התבונה שלי, ההגיון, שיקול הדעת וקור הרוח, נארזו באדם אחד ונסעו הרחק אל מעבר לים. לא הספקתי להיפרד, מפני שהטירוף והרגש שוב השתלטו עלי, ממש באותו היום בו הייתי אמורה להיפרד בנשיקה מאותו היגיון. אז גם אם אתה לא קורא את הפוסט הזה.. הנה הסליחה ! http://www.youtube.com/watch?v=ZE_vor83SZY&NR=1 סליחות באת אלי את עיניי לפקוח וגופך מבט וחלון וראי באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים. ולמדתי שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף וריח ילדות ריח דבק ואורן וניחוח לילו של הגוף. אם היו עינויים הם הפליגו אלייך מפרשי הלבן אל האופל שלך תנני לי ללכת הו תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה. ולמדתי שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף וריח ילדות ריח דבק ואורן וניחוח לילו של הגוף. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה...*
רננה
אם הלכת בלי להיפרד כנראה שזה היה לך קשה מדי...
צמררת אותי
גם במרחקים את קרובה.
אהבה שלוחה לך היכן שאת.
איזה שיר מקסים
וכשיהודית רביץ שרה אותו טני מצטמרר.
רחל כתבה ???
לא זוכר , לילה טוב
שבת שלום