בצעדים איטים אני עושה את צעדי בחזרה לכוכב שלי

כנפיים קצת כואבות..

רוחי שבורה ליותר מ5 חתיכות

ונשמתי.. אההה.. איך לומר..

את 21 המתוקה, יש להודות!

עזבתי מזמן מאחור..

היא חזרה לספר למדהימה את שעברנו יחד במרתפיי העננים..

אני העזתי לרצות לרדת למטה לחיים לראות במו עיניי,

את מה שהמדהימה יעדה לי, 

 (אז)

האהבה

"האחד" (אמרה..)

והראת לי אותו על צג הענן השטוח שלה

(הסיפור המלא בפוסט,"הוא לא בלונדיני,ואין לו עיניים כחולות")

בעודי מתקרבת אל שערי העננים

מזנקים עלי משמאלי 2 המרלינים "אוווווווווו "  

תגידי את חייה ???

"לא אני מתה,

אני עונה בציניות המתאימה  לי..

היא חיפשה אחרייך בכל מקום , פצחו פה אחד

(לא יכולה שלא לחייך גדול כשהם מדברים במקהלה..)

אם היא היתה רוצה היתה יודעת איפה למצוא אותי!

ממש בעיה בשבילה.. אה???

ניסיתי מחקה את קולם...

"לא הודעת לאף אחד שאת יורדת מטה"

סליחה מתוקים שלי,

 למי הייתי צריכה להודיעה בדיוק?

לא זכור לי פשוט שאני חותמת כרטיס אצל מישהו בעולם הזה או בעולם הבא?

מיהרתי להגן על חופש הבחירה שלי

ומה שלומכם?? 

מנסה להסתיר כל כאב בגוף השקוף שלי

שלומנו זניח.. השיבו ביחד

למה זניח?

לא עברתם חוויות?

אנחנו?

לעומתך?

השיבו בשניים

למרחוק אני רואה אותה עומדת

מדהימה משלבת ידייה גבה זקוף כברבור,

תלתליי הכסף הארוכים שלה מנצנצים למרחוק

על פנייה חיוך שאם כל צעד נוסף שלי הוא הולך ומתרחב..

"שלללום" 

   היא מקבלת פניי..פותחת את זרועותייה מקבלת אותי בין כנפייה

אני נשפכת פנימה לתוכה

(כלכך ריקה וכלכך זקוקה לחיבוק הזה שלה)

לא יכולתי שלא לפרוץ בבכי בתוכה..

אני יודעת אמרה

אני יודעת וליטפה תלתליי ברכות..

אני לא רוצה לומר לך שדיברנו על זה כבר בעבר

אני שמחה שעברת את מה שעברת

 במהירות האור ניסיתי לסרוק מתי היתה לנו שיחה בנושא?

לא הצלחתי

רק משכתי את נוזל הדמעות מאפי לגרוני והמשכתי להתקרבל בין כנפייה

בואי אהובה תילתלה את תלתליי

"לא היית צריכה לרדת לפגוש בו" אמרה

ס ל י ח ה ???!!

נתת לי להציץ בנשמתו!

להתכבס במכבסת הנשמות איתו

אמרת לי שהוא האחד!!!

ובסוף את אומרת לי שלא הייתי צריכה לרדת לפגוש בו???

אני פותחת עליה זוג עיניים תמוהות!

נראה לך שיכולתי להחזיק את עצמי??

ובמיוחד לגלות שם מלאך שכלכך זקוק היה שם לדמות מכוכב האהבה!

הוא חשב שזהו לעולם לא יאהב..

לא אהבו אותו מעולם! 

 אמר

ואני בעצמי לא יודע לאהוב!

"נראה לך שיכולתי להמשיך לשכב בטן גב על הענן המפנק שלי

ולדעת שיש בידיי אוקייאנוס מזה(מאהבה)ולא להרים לכיוונו איזה גל קטן?

 מהים הזה..נראה לך?

נתת בתוכי נשמה עם  כלכך הרבה מהרצון להעניק את זה,

הראת לי מי הוא .

אז.. תגידי לי את ...איך יכולתי שלא לרצות לותר על הענן שלי?

ולרדת לפגוש בו..?

לרצות לתת היה יותר חזק מ..

הרצון לחבק אותו היה בסדר גודל של החיים

 אז ..רוחי לא שקטה מהיום ההוא ..

וכנפיי נשאו אותי אל חייו..

(וכן..,כן... אני יודעת שזה בניגוד לנהלים החדשים של חיי החדשים)

מבט מושפל לתוך עינייה ודמעת מלאך נוצצת ירדה על לחיי..

"אני יודעת" אמרה

והצמידה אותי בחיבוק אליה

"הוא היה שם ברגע הנכון,

חשף בפני את חייו,

 את הפצעים שהגלידו ללא מגע,

את הילדות שעבר ללא ליטוף,

 את המקום שאיבד את האמונה באהבה

"אני אגואיסט הצהיר, לא יודע לתת אהבה..מעולם לא קיבלתי..

"התבוננתי בוא פנימה ,הפכתי אותו שקוף בעיניי,

וראיתי את הילד הזה שהוא שם, הקטן..

 הילד הזה גרם לי לרצות לחזור עבורו,רק עבורו

הוא היה כלכך דומה לילדה הקטנה שבי

שכלכך רצתה לעצמה את מה שהיא  כלכך רצתה לתת לו

מתוך המילים ובין המילים הוא פתח את שער ליבו בפניי וביקש אותי לחדור

ביקש שאחבק

ביקש שאלטף

כל מה שרציתי לעשות באותו הרגע, זה..לכמה רגעים,

ולרדת לחבק את הילד הזה!

סיפור חיים בסדר גודל של סינדרלה חיכה לחיבוק שלי

אז ירדתי!

בלי מחשבה יתרה

היא הורידה במעט את ראשה אלי ואמרה..

ראיתי הכל..

אני בטוחה חייכתי אליה..

לא ממש התרגשתי כשקיבלו את פניי 2 המרלינים בזעקת שבר של איפה היית..???

היא חיפשה אחרייך אמרו..

כשהרגשתי אותך בכל דקה ודקה נוכחת בנינו..על האדמה..

"תודה" ואחזתי בידה הרכה של המדהימה..

אני יודעת שעברתי לבטח על כמה חוקים

אבל הרשתי לעצמי פשוט לרצות להרגיש

ללכת אחר תחושות עצומות

 ללכת בעיניים עצומות

כמעט 100 ימים נתתי את חיי ב2 כפות ידיו.. באהבה

הראתי הכי עמוק שניתן לי את פנייה האמיתיות של האהבה

העברתי את עוצמתו של החיבוק והמגע בכל נימיו וורידיו

ביקשתי לגעת בפצעים שהגלידו ללא אהבה, וללטף.

.רציתי לעביר בו את גלגל חייו לאחור ולגדלו מהתחלה

מעורסל,שמור,מוגן,אהוב,מלוטף ובעיקר רצוי..

הוא היה מדהים..הכניס אותי בקלות לחייו..

אירח אותי בחדרים החשובים לו ביותר בתוך ליבו

ונתן לי להכנס פנימה עמוק עמוק פנימה

לפגוש בילד ההוא שלמענו רק למענו ירדתי מהענן שלי

ונתתי את מה שכלכך רציתי אני בחיי גם לקבל..   (זאת היתה חוויה שתלווה אותי כנראה כבר נצח ..) (ולנצח שלי כבר אין לו סוף..)

חזרתי לחיי שלי על הענן שלי כשאצבעו של הילד ההוא חתומה על ליבי לנצח

דמותו וסיפור חייו חקוקים בי

כשאני רוויה מלתת

וצמאה עכשיו גם לקבל

המדהימה הביטה בעיניי הדומעות

ליטפה את תלתליי ואמרה..

"בואי תקבלי מימני חיבוק"

אני מתכנסת בין כנפייה המרשימות של אם כל תחנות האנרגיה עלי האדמות ומעל העננים

ושואבת ממנה את הכח לחזור לחיי שלי

לענן שלי

כשאני מותירה מאחור את הילד המדהים ההוא

שעכשיו לא יוכל לומר עוד לעולם!!!

שלא חווה אהבה מה היא!!!"

בואי אמרה ונתנה ידה בידיי ,

בואי אלווה אותך לנהר הכסוף..

לנהר הכסוווווף??? 

 פקחתי זוג עיניים נוצצות!

הרי רק את רוחצת בו!

בואי חייכה אלי האלוהית הזו, כשהיא מובילה אותי אל הענן המפריד ביני לבין גן העדן הפרטי שלה..

כשיפתחו העננים אמרה ..ותצעדי פנימה ..

תסתכלי על הדרך

קדימה

ותפרדי מהכאב לשלום

העננים נפתחו אל מולנו

תמיד דולק אצלה אור גדול

"תודה" אני מאוד מעריכה את כל הנתינה והחיבוק ובכלל שלא נדבר על הרחצה באגם הכסוף שלך..

קדימה ,קדימה.. חייכה ושלחה אותי פנימה

אני אוספת את כנפיי פנימה ונכנסת

כשאחריי מזדנבים כזכרונות כל הכמעט 100 ימים

" של גן עדן מסוכן לנו כולכך"

אני בדרך לטבילה

מתבוננת על הדרך, כל הדרך שעשיתי

מלמעלה למטה ובחזרה

מולי המים כסופים ומזמינים אותי לתוכם

עטופה במימיי הכסף הנוצצים

מרפה אחיזה מרפה ,

משחררת ,

וצפה ..

מעל כאב הפרידה הזה