מה המינון של האוטונומיה שצריך לתת לכפיפים שלי?

או כמה יש לתת לתכונת ה"פריק קונטרול" שבוערת בי לשלוט בדרך הניהול שלי?

זו עוד שאלה שמטרידה את מנוחתי וגם עליה "אני מתגלגת" בלילה בזמן נדודי השינה...

האם הרצון ליצור אוירה טובה סביבי תבוא על חשבון ביצועים של הכפיפים שלי? או שאין ברירה ואת האוירה הטובה תפר מפעם לפעם תגובה "נסערת", שתפנה תשומת לבו של עובד לחוסר הרצינות שלו, לצורך לחזור ולעשות את הדברים כמו שנדרש ? כן! בהחלט כמו שאני רוצה, כמו שאני דורשת, כמו שאני מאמינה מקצועית, מאמינה  שכך יושגו התוצאות המצופות מאיתנו כארגון מקצועי.

הפחד מלהגיד לעובד את מה שצריך להגיד, כי האוירה הטובה תתערער,  היא תחושה שתקפה אותי בעבר וכיום אני יותר ויותר מתרחקת ממנה. אני כן ממשיכה ומתלבטת עם השאלה הזו, בוחנת את ההבדל בין התחושה שלי היום כעצמאית, לעומת התחושה שהיתה לי כמנהלת בכירה בארגון בו הועסקתי כשכירה...

כנראה שזה ההבדל באחריות שיש למנהל עצמאי, בהשוואה לאחריות שיש למנהל שכיר, כשהאחריות שלך היא מנסטריאלית אבל לא מוחלטת. כשהאחריות שלך היא לביצועים אבל היא לא בהכרח לגידול בהכנסות, לגידול ברווח, לצורך ולאחריות לדאוג לפרנסתם של עובדים ועוד.

מהו ה- DNA של המנהל המושלם? מה המינון והאיזון בין המרכיב האישיותי שלו להתנהגותי שלו ?

זו שאלה כנראה מורכבת דיה וכזו שודאי אמשיך ואשאל בשנים הבאות בהן אמשיך ואנהל כעצמאית. את הכל אעשה תוך נסיון להמשיך ולמצוא את האושר המקצועי, תוך ניסיון למצוא את האיזון ואת המינונים הכי נכונים ולאלו שיביאו אותי לשביעות רצון ואולי למנוחה מחשבתית...

יתכן בעצם שזה לא יקרה. חלק מהתכונות האישיותיות/התנהגותיות שאני מביאה איתי, הן הרגישות, הצורך לשאול, להמשיך ולבדוק ובהתאם לשנות ולהתאים. לזוז לצדדים ולשנות את פני השטח, להתרחק, או להתקרב,  לעשות הכל בהתאם לדינמיקה המשתנה, של האנשים שסביבי ואיתם.