לאהוב זה לא משהו מובן מאליו. לאהוב זה מעשים של אהבה....ובדרך כלל אנחנו מתאהבים באנשים גדולים מהחיים. זה לא שתמיד הם כאלה יותר נכון ברוב המקרים הם לא,אבל מערכת השקר העצמי שלנו עובדת שעות נוספות ומסדרת לנו קומבינות של אידאליזציה כדי להפוך כל יתוש למלך.............
הדינאמיקה תמיד דופקת כמו שעון....בהתחלה ההדרופינים נותנים חזק בראש....עד לרגע שהמציאות בועטת לנו בראש, ומשביתה את המסיבה.... .אנחנו מגייסים את כל הקומבינטורים הכי חרטטנים במערכת השקר העצמי כדי להמשיך ולהאחז עוד כמה דקות בשקר שעושה לנו כל כך הייי ומקללים את האמאימא של המציאות שכל הזמן משביתה לנו מסיבות בסדרתיות... אבל בסוף נופל האסימון, שכדי לא להשאר תקועים, צריך להשלים עם רוע הגזרה ולוותר על המציאות המדומה שאנסנו על עצמנו. זאת הדינאמיקה של 99.9 אחוז מראקציות ההתאהבות שמתרחשות מידי יום רגע ושעה בכל רחבי העולם. אנחנו בסופו של עניין חיים עם זה בשלום וחיים בצפייה אין סופית לאהבת חיינו שתגיע ותשאר סוף סוף נטועה לנצח נצחים. אבל עד שזה יקרה יש לנו כביכול את האהבות המובנות מאלהם.... משפחה, חברים, הורים ,ילדים . ילדים זה שמחה אבל מסתבר שלא על אוטומט.. ילדים זה מין סוג של כרטיס אשראי ללא הגבלת מסגרת אשראי. אני כאבא והורה שלא גידל כרס ונשא אותם 9 חודשים בבטן תמיד הרגשתי כמו כספומט של כרטיסי האשראי הקטנים והמעצבנים האלה. ילדים הם יצורים מתוקים נקיים תמימים ומלאכיים אבל מצד שני חייבים להודות הם בעיקר אגואיסטים, תלותיים ,צרכנים כפייתיים, ונרקסיסטים או בקיצור אנשים קטנים!!! ואנחנו הרי תמיד מתאהבים באנשים גדולים מהחיים, אז איך לכל הרוחות אפשר לאהוב את היצורים התובעניים האלה שמסנגרים אותך 24 שעות ביממה להיות הבטלר שלהם ולא נוקפים חצי אצבע בשבילך או למענך??
לקח לי הרבה יותר זמן לשתות את האספרסו הקצר שהזמנתי בפגישת סגירת עיניני הספונסריות של הפרידה מאשר לסגור את העינינים עצמם, לעורך הדין ולמערכת המשפט רבתי לקח המון זמן לעכל שיש אנשים שמתגרשים בכבוד בלי לשפוך חומצה אחד על השני והם כל הזמן חיפשו איפה הקאץ כאן.....
עזבתי את הבית לא כי היה לי רע עזבתי את הבית כי לא אהבתי להיות כספומט של צרכים רציתי להרגיש שאני מספק את הצרכים האלה מתוך אהבה ובחירה ולא מתוך מחוייבות בחוק..... וזה מה שעשיתי..... קמתי באמצע מסלול הכנה לפנסיה הכי בטוח ונוח בחיים ועברתי לנהל מלחמת השרדות חדשה שהייתה זרה לי. מלחמת השרדות שמורכבת מכביסה לבנה וצבעונית. תאומים עם העוזרת, ניהול משק בית, קיפולי כביסה ואחריות מלאה על כל הצרכים של 2 כרטיסי האשראי הזללנים שלי. אחריות שכוללת הכל כולל הכל... זה נכון שלגברים אין סבלנות לפרטים הקטנים של ההשרדות בחיים אבל בפעם הראשונה שעשיתי לעצמי את התספורת הראשונה בחיים בכוחות עצמי השתחררתי לדראון עולם מהפחד הזה. ופה מגיעה כל הפואנטה של הסיפור תוך כדי התנהלות השרדותית יומיומית עם מטלות החיים הבסיסיות הטרחניות, לצד התנהלות מלאת לחצים כמפרנס. התחלתי לגלות לאט לאט שהעיסוק במטלות הבססיות של החיים מקרב אותי ריגשית לילדים שלי בצעדי ענק. התחלתי לאהוב אותם גם כשהם מעצבנים.... התחלתי לחכות בציפייה דרוכה לבוקר כדי להתרגש מהכנת הכריך שלהם לבית הספר...... התחלתי להסניף בערגה את הבגדים הקטנים שלהם כשקיפלתי אותם..... התחלתי להקשיב לשיחות שלהם וללמוד דרכם איך לראות את העולם בעיניים פשוטות וטהורות..... התחלתי לחבק.... התחלתי לוותר.... התחלתי להחסיר פעימה מכל חכמה שלהם.... התחלתי להתמלות גאווה ולא רק מעצמי...... התחלתי להרגיש לפני שאני חושב..... התחלתי לגלות סבלנות... התחלתי להבין את משמעות המושג חמלה.... התחלתי להבין שציניות זאת מחלת לב מסוכנת.... התחלתי לגלות שצינים הם הומלסים של הלב.... התחלתי להבין שאין דבר כזה חסרונות יש רק חולשות.... התחלתי להבין שחלש זה חזק... התחלתי להבין שהילדים שלי הם לא חיילים בפלוגת הווינריות שלי... התחלתי להבין שלהתעקש זה כרוניקה של הפסד ידוע מראש.... התחלתי להבין שלנצח זה להתמודד... התחלתי להבין שמחושבות חסכנות או כל תצורה אחרת של קמצנות היא דרגת העליבות האישית הנמוכה ביותר....... התחלתי לגלות שלהעניק זה העסקה הכי משתלמת בחיים....
למדתי שכדי להשיג צריך להגיע... למדתי שכדי להגיע צריך לחדור... למדתי שכדי לחדור צריך לגעת......................................... ...........
ואז ברגע קטן של תובנה גדולה..... הבנתי שדרך הפרטים הקטנים של החיים,למדתי לאהוב את הילדים שלי בגדול. למדתי לאהוב את הילדים שלי אהבת רחם....... ובעצם.....למדתי מה זה לאהוב ללא תנאים.
|