כותרות TheMarker >
    ';

    האור שבפנים

    רוח טובה, חשיבה חיובית וגישה יצירתית. אלה מקורות האור שבפנים, שמראה לי את הדרך. בדרכי אני רואה אל מעבר לאופק ומגיע למחוזות עלומים ונחשקים. ומשם אביא את דברי לכל מי שירצה לגעת באור.

    ארכיון

    0

    שוד המגבת הגדול

    68 תגובות   יום שבת, 21/3/09, 20:41

    צילום אילוסטרציה לצורכי המחשה בלבד. למצולמות אין כל קשר לסיפור.


    הגורל לא אחת מתעתע בנו. בלי שכיוונו ובלי שרצינו אנו נקלעים למצבים,  לאי הבנות ולטעויות שלא אנו יזמנו. ברגעים כאלה אנו נדרשים לתמרן בתבונה לפתרון הנכון. לבחירה הנכונה. 

    באחד מימי השבוע הלכתי כהרגלי לשחות בברכה. נהניתי ממשחה מרומם גוף ונפש. אח"כ ביליתי לי קצת בג'קוזי המבעבע, בחברת כמה שחיינים אנונימיים, חברים לרגע שמשתכשכים יחד איתך בג'קוזי ומחליפים דעות על נושאים ברומו של עולם. קינחתי בישיבה בחמאם הטורקי גדוש האדים. ואז ישבתי לי למנוחה קצרה על כורסאות הפלסטיק עם המזרון הדק. עצמתי את עיני וראשי התארגן לו. מחשבותיי הסתדרו להן שורות שורות, הכל היה מקוטלג וברור. טובי הרעיונות מתגבשים ומסתדרים בראשי ברגעים אלו. 

    ואז יצאתי כברת דרך בצעדה לאורך הבריכה, לאורך המזנון, במורד המדרגות לתוך המלתחות. הכל מוכן לקראת יום חדש. מקלחת אחרונה ויוצאים לדרך. זרם המים החמים  עיסה את גופי. הרגשה נפלאה.  יצאתי מהמקלחת כולי שימחה ועליצות, עם צליל מנדולינה בלב, הלכתי לכיוון התיק עם הבגדים ו...אופס, אין מגבת.....

    אין בעולם דבר יותר מרגיז מזה!! לצאת רטוב אחרי בוקר כה נפלא ואז אין מגבת!! חוץ מחוסר הנוחות וחוסר הנעימות אתה גם קצת כועס על עצמך. בטח שכחתי אותה ליד הבריכה, או הג'קוזי, או הסאונה. או, רחמנא לצלן, אולי היא נגנבה. טוב, אין ברירה, צריך למצוא את המגבת.

    לבשתי את בגד הים, השארתי את התיק על דרגש במלתחות  ויצאתי רטוב כולי לצינת היום.  רעדתי מקור.  טיפסתי במדרגות, צעדתי לאורך המזנון, המשכתי לאורך הבריכה, הגעתי לסאונה ואז לג'קוזי ואז טיפסתי במדרגות. הגעתי לגדות הבריכה העליונה שבה שחיתי. התבוננתי סביבי סביב- יוק, המגבת איננה. איזה מניאק גנב לי את המגבת.      

    אני חוזר כל הדרך, לאט לאט, מוודא שעד שאגיע לפחות אתייבש קצת מהדרך, מהרוח, מהשמש. הרגשתי מובס. זהו, הלכה המגבת. הייתי מעדיף לרכוש ולהעניק מגבות לכל שחייני הבריכה ולא לאבד מגבת אחת. כי הרגשת התסכול על שהפקרתי את המגבת היא המרכיב הקובע.  לאורך שנותי בברכה היה לי כבר ניסיון עם אבדנים. מגבות, בגדי ים, שמפו לשיער, משקפות, שעון, הכל כבר הספקתי לשכוח ולאבד. מעולם זה לא נמצא. ככה זה. פינת האבדות הינה סוג של מקום שהולכים אליו אחרי שמאבדים דברים רק כדי למלא את חובתך.  

    חזרתי למלתחות ומה רואות עיני?  כאילו מישהו מהתל בי מלמעלה, כאילו שפיותי נבחנת, המגבת שלי תלויה בדיוק מעל התיק שהשארתי. שפשפתי את עיני כלא מאמין, איך זה יכול להיות? הרי כשיצאתי מהמקלחת היא לא הייתה שם. מה אני, הוזה? ראיתי שהיא קצת לחה. זה כבר מוגזם, לא לזכור שהתנגבתי, הרי יצאתי רטוב ורועד מקור. כנראה היא לחה מאז שיצאתי מהבריכה והתנגבתי, אך שללתי את הרעיון שלא היה בו כל הסבר להיעלמותה המסתורית. ואז הבליח בראשי הפתרון. היה מי שהגיע לבריכה בלי מגבת לקח את המגבת התנגב והחזיר. איש עם מוסר גבוה, לא גונב, רק שואל. ואולי המגבת פשוט נפלה על הרצפה הרטובה ואז מאן דהו, בטוב ליבו, הרימה ותלה אותה אחרי. 

    אבל אם, רק נניח, שזו מגבת נוספת זהה בדיוק לשלי ומישהו שבמקרה נכנס להתרחץ תלה אותה במקרה מעל התיק שלי. לא, לא יתכן, סילקתי את המחשבה. בדיוק אותה המגבת, דווקא כאשר שלי נעלמת, תלויה בדיוק מעל התיק שלי, זה רק דמיון יצירתי חולני כשלי יכול להמציא כזה רעיון הזוי. אבל בכל זאת ובניגוד לדעתי הנחרצת, קיבלתי החלטה. בשביל הסיכוי הקלוש, אחד למיליון שזו אינה המגבת שלי, אשאירה תלויה במקומה ואלך למזנון לשתות לי קפה. אשב שם די זמן כדי שאם באמת אינה שלי, בעליה כבר ייקח אותה אחרי שיגמור להתקלח. אך אם תמצא במקומה, סימן הוא שהינה שלי. ללא כל ספק!  

    חזרתי פעם נוספת לכיוון המזנון. זו הפעם השלישית שעשיתי את הדרך באותו הבוקר והפעם נכנסתי לתוכו ללגום הפוך גדול.  הבילוי בבריכה באותו הבוקר התארך כמסטיק, אך כהרגלי בקודש מצאתי גם בכך רגע טוב, להתבונן בעוברים ושבים להקשיב לציוץ הציפורים לתת לקרני השמש ללטף את גופי, להתענג על הרגע וליהנות. חזרתי למלתחה, הייתי סקרן.

    אני נכנס למלתחה והפתעה. המגבת הייתה תלויה שם. אאוריקה, אאוריקה, רציתי לצאת בריצה ולהכריז. הייתי מבסוט. מצב הרוח הטוב השתלט עלי מחדש. פיזמתי לי שיר בוקר. הרגשת התבוסתנות נעלמה. אינני מאבד מגבות, וגם לא יגנבו ממני מגבת. אח, איזו הרגשה נפלאה.יצאתי מבעד לשער הבריכה, ברכתי בברכת צפרא טבא את השוער ביציאה לחניון וניגשתי לרכב. לחיצה על השלט הקפיצה את מכסה תא המטען והנחתי את התיק הגדול. 

    יצאתי לקראת עוד יום למלא עוד משימות ומלאכות. הרגשה נפלאה ליוותה אותי. אחרי שאתה שוחה ובנוסף שומר על חפציך בקנאות ומצליח לא לאבדם, מה יש להגיד, החיים יפים, ואתה מלך העולם.

    בערב הגעתי לביתי. החניתי את הרכב, עליתי הביתה פתחתי את הדלת, התקדמתי פנימה  ולפתע נעצרתי כמי שקפאו השד, מה ראיתי על השידה עליה אני מניח דברים לקראת יציאה?  את המגבת!!!

    מה זה, תעתועי דמיון? מה היא עושה שם, שהרי במו ידי הכנסתיה לתיק, בבריכה, מיד כשמצאתיה. הסתערתי על תיק הבריכה, פתחתיו במהירות ומה רואות עיני? אוי ווייי, אוי לא, אוווו לא, זה לא יכול להיות, אני לא מאמין, המגבת מהבריכה מקופלת בתוך התיק, זהה לחלוטין לזו שנותרה בבית!

    מסתבר שעבדיכם הינו שודד מגבות מתוחכם ביותר. שדדתי מגבת ממתרחץ מסכן שודאי יצא רטוב כולו לאחר משחה בוקר, סאונה, ג'קוזי, מקלחת וצליל מנדולינה בלב  ומישהו, איזה מניאק, הרס לו את היום, גנב לו את המגבת . ככה סתם, מתוך המלתחה. אח, איזה גנבים יש בעולם...

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      יוסי נבו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      תגיד תודה שלא גנבו לך את התיק עם המפתחות, שהשארת על הספסל, כשהלכת לחפש את המגבת...

      שנה טובהחיוך

        4/4/09 18:42:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-04-03 19:01:29

      עבר זמן רב מאז הייתי אצלך לאחרונה ואני רואה שיש כאן מסיבת פיג'מות

      איזה יופי של סיפור

      לי זה קרה עם תחתונים במלתחת נשים שבטעות נכנסתי לשם

      אבל אצלי זה הסתיים במכות וחבטות

      יצאתי משם בליווי משטרתי ישר לחקירה

      זו הסיבה שלא הייתי כאן זמן רב.

      אגב

      אתה רוצה לקנות בגד ים שני חלקים?

      אני רואה שיצאת מהמלתחה כשידך על התחתונה.

      העיקר שבאת לעשות שמחחיוך

        

       

      עבר זמן רב מאז הייתי אצלך לאחרונה ואני רואה שיש כאן מסיבת פיג'מות

      איזה יופי של סיפור

      לי זה קרה עם תחתונים במלתחת נשים שבטעות נכנסתי לשם

      אבל אצלי זה הסתיים במכות וחבטות

      יצאתי משם בליווי משטרתי ישר לחקירה

      זו הסיבה שלא הייתי כאן זמן רב.

      אגב

      אתה רוצה לקנות בגד ים שני חלקים?

        1/4/09 09:23:

      צטט: stii 2009-03-30 23:31:22

      לא לחינם מסרתי את שמי, אהבתי.

      תודה רבה. מה לא עושים למען השם.

       

        1/4/09 09:22:

      צטט: halinka 2009-03-29 22:39:39

      יוסי, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!

      מקסים!

      ץודה ו*

      לאה

      כשאת צוחקת זה עם כל הלב. תודה מקסימה.

       

        30/3/09 23:31:
      לא לחינם מסרתי את שמי, אהבתי.
        29/3/09 22:39:

      יוסי, חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!

      מקסים!

      ץודה ו*

      לאה

        29/3/09 22:31:

      צטט: mezzo 2009-03-25 22:27:48

      איזה סיפור חמוד. שודד אחד...מסכן זה שנשאר בלי המגבת שלו...בטח זרקת הכל ונסעת לבריכה להחזיר לו אותה נכון?

      ערב נעים

      רותי

      היי רותי. אכן הייתי קרוב לזרוק הכל ולהחזיר את המגבת רק לא ידעתי למי, אז בבוקר העברתי אותה לפינת האבדות והמציאות. ולא נודע לי מאז מה עלה בגורלה.

       

        28/3/09 10:11:

      צטט: דגולת הכותרת 2009-03-24 00:58:16


      רגע. רצה לשדוד מגבת לנגב את הדמעות. דמעות הצחוק.

      לספר סיפור אין ספק שאתה יודע.

      :)))))))

      זה כשלא יודעים אם לבכות או לצחוק, בכל מקרה יש דמעות ואז טוב שיש מגבת בסביבה.

       

        27/3/09 15:35:

      צטט: איריסחן 2009-03-23 08:50:21

      הגורל מתעתע בנו...

      אכן...

      גם מצחיק לפעמים.

      תביא מגבת יוסי.

      איריס, הגיע הזמן שתדעי: אין מגבות חינם!

      אבל יש לי בשורה. סטארט אפ חדש. בקרוב אני מקים דוכן מגבות יד שניה, ולך אעניק כרטיס vip  שיתן לך 50% הנחה.

       

        27/3/09 09:00:

      צטט: טליה טאוב 2009-03-22 23:45:03

      אוי יוסי פשוט נפלא

      גרגרתי בהנאה לאורך כל הסיפור,

         

      הזכרת לי שלפני המון שנים

      חברי דאז בא לאסוף אותי

      נכנסנו לרכבו, ובעודיי תוהה

      בקול לגבי הטלויזיה שהיתה מונחת

      במושב האחורי,

      הוא הביט בי ובטלויזיה לחלופין

      במבט תוהה,

      עד שפרץ בצחוק מתגלגל וברח כמו

      טיל מהאוטו.

        

      מתברר שנכנסנו לרכב אחר...
      (והמפתח פתח אף את האוטו השני)

      מצחיק מאד. לפחות הותרתם אותה במקומה. מקוה שלא השארתם טביעות אצבעות...

       

        26/3/09 22:16:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-03-22 22:06:29


      יוסי מחמדי, צחקתי. כתוב נפלא*

      תודה רבה יהודית. ואת נפלאה כמו תמיד. אפילו קצת יותר.

       

        26/3/09 22:15:

      צטט: מעופפת - דורדור 2009-03-22 19:23:49


      אה אז זה אתה....

      תעשי טובה, אל תגלי. נתחלק חצי חצי.

       

        26/3/09 22:13:

      צטט: guitarwoman 2009-03-22 19:23:29

      חזרתי וכיכבתי!

      תודה לכוכבת המככבת.

       

        26/3/09 22:11:

      צטט: ברק ברדק 2009-03-22 18:14:42


      הצחקת אותי מאוד,
      מזכיר לי מקרה שבו אישתי חנתה את הרכב בחניון ברכבת ועלתה עליה,
      מיד התקשרה אלי לבשר לי כי משקפיה נשכחו על הרכב,

      מאחר והרכב אצלה הזעקתי את אחי ואימי וכל מי שהיה עם רכב ברדיוס 20 ק"מ,

      ואז... בקול מתוק ומתנצל היא מספרת לי בטלפון כי משקפיה על ראשה.

      בטח רצתה תשומת לב. לבדוק שאתה דואג לה כמו שצריךחיוך

       

        26/3/09 06:12:

      צטט: mafalda-w 2009-03-22 15:40:06

      רק שתגיד לאיזה קאנטרי אתה הולך, שאקשור את המגבת שלי...

      השתגעת. אסור לגלות, מחפשים אותי שם.

       

        25/3/09 22:27:

      איזה סיפור חמוד. שודד אחד...מסכן זה שנשאר בלי המגבת שלו...בטח זרקת הכל ונסעת לבריכה להחזיר לו אותה נכון?

      ערב נעים

      רותי

        24/3/09 22:46:

      צטט: כריסטין 2009-03-22 14:23:05

      כוכב*

      בעקבות הפוסט הנהדר הזה

      הזכרת לי נשכחות מאחד מסופי השבוע

      של מקום העבודה שעבדתי, התארח בו..

      פוסט נפרד, מעניין לא פחות. חיוך

       

      תודה רבה כריסטין. פעם הבאה אני אתאמץ יותר להזכיר לך רק דברים משמחים.חיוך

        24/3/09 22:45:

      צטט: רק s 2009-03-22 10:51:31


      הצחקת אותי ,,

      כוכב :))))

       

      תודה רבה יקירה. צחוק יפה לבריאות.

        24/3/09 22:44:

      צטט: shall we dance 2009-03-22 09:46:39

      חיוך ועכשיו אותו פלוני ממורמר בנסיעה הבאה לחו"ל יתנקם במגבות של הבית מלון ....

      *

      חייב למלא את המלאי. כל מיני מופרעים שודדים לו את המגבות כאן בארץ.קריצה

       

        24/3/09 22:43:

      צטט: devek 2009-03-22 08:55:44

      אתה לא רחוק ממני שמשך 20 דקות מטריד את כל העובדים כדי שיעזרו לי לחפש את המשקפיים, עד שמישהו אוזר אומץ ומצביע על הראש המגולח של כבודו... "it's up there boss"... לך תבנה מדינה.

       

      לפחות לא התקררת......

       

      מעניין אם זה אחד מסממני הגיל. רגוע

      תודה חבר שהזכרת לי את גילי המופלג. אני לא התקררתי, אבל אני קצת דואג להוא שנשאר בלי המגבת....

       

        24/3/09 22:39:

      צטט: ריקי שיר 2009-03-22 08:36:41


      מצחיק אתה*

      תודה שבאת לצחוק.

       

        24/3/09 00:58:


      רגע. רצה לשדוד מגבת לנגב את הדמעות. דמעות הצחוק.

      לספר סיפור אין ספק שאתה יודע.

      :)))))))

        23/3/09 08:50:

      הגורל מתעתע בנו...

      אכן...

      גם מצחיק לפעמים.

      תביא מגבת יוסי.

        22/3/09 23:45:

      אוי יוסי פשוט נפלא

      גרגרתי בהנאה לאורך כל הסיפור,

         

      הזכרת לי שלפני המון שנים

      חברי דאז בא לאסוף אותי

      נכנסנו לרכבו, ובעודיי תוהה

      בקול לגבי הטלויזיה שהיתה מונחת

      במושב האחורי,

      הוא הביט בי ובטלויזיה לחלופין

      במבט תוהה,

      עד שפרץ בצחוק מתגלגל וברח כמו

      טיל מהאוטו.

        

      מתברר שנכנסנו לרכב אחר...
      (והמפתח פתח אף את האוטו השני)

        22/3/09 23:14:

      צטט: ישות נצחית 2009-03-22 08:26:08

      הי,

      הכן ברכות שחיה הם מקומות מוזרים...

      תודה. אכן מקומות מוזרים ומגניבים.

       

        22/3/09 23:10:

      צטט: אלעד הולנדר 2009-03-22 08:18:28

      תודה על הסיפור. מזכיר לנו לא למהר עם השיפוט שלנו בחיים, כי לפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על המציאות במשקפיים מעוותים.

      הנה עוד דוגמא קלאסית:

      סיפור העוגיות 

      לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם
      היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
      בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח
      ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
      חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה
      מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.
      היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה
      כשבזוית עינה הבחינה בגבר שהתיישב לידה,
      היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,
      בחוצפתו העיז המנוול,
      לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
      וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.
      היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות,
      לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.
      וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר
      וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.
      על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה
      חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה.
      כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו.
      והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו,
      לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשתיים,
      חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.
      בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה
      חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה.
      כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,
      אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.
      בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,
      הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.
      היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,
      והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.
      בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה
      הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.
      המומה ומופתעת היא הבינה, איך לא,
      העוגיות האחרות היו שלו,
      הוא חלק אותן עמה ולא אמר לה די,
      ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.
      בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה,
      היא הגנב, ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה.

      שיהיה לנו שבוע טוב,

      אלעד

       

      אכן סיפור עם מוסר השכל וקוים משותפים לסיפורי ותודה שהכנסת קצת cookies לסיפור שלי.

       

        22/3/09 23:04:

      צטט: הדס שטייף 2009-03-22 07:05:51

      אהבתי כיכבתי..

      מקסים.

      הדס

      תודה רבה הדס. יגעתי ששודד כמוני יצליח לעניין אותך.חיוך

       

        22/3/09 23:02:

      צטט: שוש 10 2009-03-22 00:51:13

      ממש סיפור מתח..

      שוש

      אכן שוש, סיפורי החיים הקטנים- הפ סיפור מתח אחד גדול.תודה.

        22/3/09 22:51:

      צטט: טמבורין 2009-03-22 00:32:21

       

       

      איזה יופי!

      תודה ויופי שביקרת.

       

        22/3/09 22:47:

      צטט: guitarwoman 2009-03-22 00:03:35


      זה היה נהדר, וכמובן מסופר בחן רב כל כך שממש חייכתי לי.

      (אגב זה נראה לי תסריט מתאים לסיינפלד....)

      אשוב עם כ. לכשיגיעו.

      תודה רבה יקירה

      כבוד רב הנחלת לי בהשוואה לגדול מכולם- לסיינפלד.

       

        22/3/09 22:46:

      צטט: zip52 2009-03-21 23:25:48

      זוכר את המגבות והמצעים שנתנו פעם למכבסה

      בקיבוץ או בעיר? כל אחד רקם את שמו או סימן היכר(כוכבית אולי?)

      מה דעתך על הרעיון?

      בהתחשב במה שקרה, זה רעיון לגמרי לא רע. ואני מודה שמגיע לי העונש לרקום את שמי על כל המגבות. תודה.

        22/3/09 22:43:

      צטט: sari10 2009-03-21 23:14:45

      יוסי,

      הצחקת אותי בגדול בסיפור שלך!

      איזה מוסרי אתה, שחשבת שאולי בכל זאת אינה שלך,

      כמה צירופי מקרים,

      והסוף . . .

      דברים קטנים בחיים לפעמים מעצבנים,

      ואתה יודע לשזור מכך סיפור מקסים בחוש הומור. *

      היי שרי היקרה

      זכות גדולה היא להביא צחוק לעולם. וזכיתי. תודה.

       

        22/3/09 22:36:

      צטט: עינת אדר 2009-03-21 23:08:27

      משעשע ביותר.

       

      זה כנראה גם מה שקרה לארנק שלי שבוע שעבר...

      לפחות לא היו תעודת זהות ורישיון נהיגה בתוך המגבת.

       

      תודה עינת. זה בטח לא היה כל כך משעשע. ארנקים זה כבר ליגה של בכירים. אני חובב. מגבות.חיוך

       

        22/3/09 22:30:

      צטט: perach1 2009-03-21 22:50:34


      (:   אופססס..   קורה....

      ועכשיו , לך להחזיר ...ומהר... יא גנוב !

      בטח שהחזרתי לפינת האבדות. אבל המסכן כבר לא יראה אותה. ככה זה. העיקר לקבל הכל עם חיוך על השפתיים.חיוך

       

        22/3/09 22:25:

      צטט: 1noga 2009-03-21 22:41:04

      דנידין של המגבות :-)

      תודה על החיוך שעלה

      היי נוגה. תודה שהזכרת לי את דני דין. ממש כך.

       

        22/3/09 22:12:

      צטט: realfriend 2009-03-21 22:32:01


      הרבה זמן שלא צחקתי כך מקריאת פוסטים,

      אז אפשר למעשה להכתיר אותך כ"גונב המגבות" יוסי?

      מה שבטוח- מהיום אשים לב בדיוק מה קורה עם המגבת שלי....

      תודה ושבוע מקסים!!

      וכוכב מבריק ...אלא מה....

      איריס.

      היי איריס

       אני מבין  שגורלי כבר נחרץ. כל מגבת שתחסר בעיר הזאת ישר יאשימו אותי.

      ככה זה כשיש לך חברים שקושרים לך כאלה כתרים. חיוך

       


      יוסי מחמדי, צחקתי. כתוב נפלא*
        22/3/09 22:01:

      צטט: talyaniv 2009-03-21 22:22:55

      לא יאמן איזה תירוצים אנשים ממציאים בשביל לחפות על הקלפטומניה שלהם. אפצ'י!

      לא יפה לחשוף אותי ככה. אני מנסה להיגמל.

       

        22/3/09 22:00:

      צטט: דסיקה 2009-03-21 22:18:38

      הצחקת אותי.

      תודה.

      תודה שצחקת איתי, אף שברגע הראשון רציתי לבכות.

       

        22/3/09 21:59:

      צטט: ada sha 2009-03-21 22:10:13

      בקיבוץ היו רוקמים את השם על בגדים, מגבות וכו'..

      אז אולי הגיע הזמן להתחיל ללמוד לרקום..

      חייכת אותי.

      חיוך

      תודה עדה. ואני חשבתי שהקיבוץ היה קומונה. הכל של כולם, גם המגבות, לא?

       

        22/3/09 21:58:

      צטט: אביגיל אהרון 2009-03-21 22:09:36


      חייכת אותי.... שבוע טוב :-)

      היי אביגיל

      בשביל זה אנחנו פה, לחייך. תודה.

       

        22/3/09 19:23:

      אה אז זה אתה....
        22/3/09 19:23:
      חזרתי וכיכבתי!
        22/3/09 18:14:


      הצחקת אותי מאוד,
      מזכיר לי מקרה שבו אישתי חנתה את הרכב בחניון ברכבת ועלתה עליה,
      מיד התקשרה אלי לבשר לי כי משקפיה נשכחו על הרכב,

      מאחר והרכב אצלה הזעקתי את אחי ואימי וכל מי שהיה עם רכב ברדיוס 20 ק"מ,

      ואז... בקול מתוק ומתנצל היא מספרת לי בטלפון כי משקפיה על ראשה.

        22/3/09 15:40:
      רק שתגיד לאיזה קאנטרי אתה הולך, שאקשור את המגבת שלי...
        22/3/09 14:23:

      כוכב*

      בעקבות הפוסט הנהדר הזה

      הזכרת לי נשכחות מאחד מסופי השבוע

      של מקום העבודה שעבדתי, התארח בו..

      פוסט נפרד, מעניין לא פחות. חיוך

        22/3/09 10:51:


      הצחקת אותי ,,

      כוכב :))))

        22/3/09 09:46:

      חיוך ועכשיו אותו פלוני ממורמר בנסיעה הבאה לחו"ל יתנקם במגבות של הבית מלון ....

      *

        22/3/09 08:55:

      אתה לא רחוק ממני שמשך 20 דקות מטריד את כל העובדים כדי שיעזרו לי לחפש את המשקפיים, עד שמישהו אוזר אומץ ומצביע על הראש המגולח של כבודו... "it's up there boss"... לך תבנה מדינה.

       

      לפחות לא התקררת......

       

      מעניין אם זה אחד מסממני הגיל. רגוע

        22/3/09 08:36:

      מצחיק אתה*
        22/3/09 08:26:

      הי,

      הכן ברכות שחיה הם מקומות מוזרים...

        22/3/09 08:18:

      תודה על הסיפור. מזכיר לנו לא למהר עם השיפוט שלנו בחיים, כי לפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על המציאות במשקפיים מעוותים.

      הנה עוד דוגמא קלאסית:

      סיפור העוגיות 

      לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם
      היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
      בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח
      ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
      חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה
      מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.
      היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה
      כשבזוית עינה הבחינה בגבר שהתיישב לידה,
      היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,
      בחוצפתו העיז המנוול,
      לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
      וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.
      היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות,
      לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.
      וכך היא נשנשה, בעודה מביטה בשעון שעל הקיר
      וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.
      על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה
      חושבת לעצמה, בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה.
      כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו.
      והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו,
      לקח את העוגיה האחרונה וחלק אותה לשתיים,
      חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.
      בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה
      חשבה לעצמה, הוא גם גנב וגם חצוף, אפילו לא אמר תודה.
      כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,
      אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.
      בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,
      הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.
      היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,
      והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.
      בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה
      הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה.
      המומה ומופתעת היא הבינה, איך לא,
      העוגיות האחרות היו שלו,
      הוא חלק אותן עמה ולא אמר לה די,
      ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.
      בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה,
      היא הגנב, ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה.

      שיהיה לנו שבוע טוב,

      אלעד

       
        22/3/09 08:01:
      צוחק
        22/3/09 07:05:

      אהבתי כיכבתי..

      מקסים.

      הדס

        22/3/09 00:51:

      ממש סיפור מתח..

      שוש

        22/3/09 00:32:

       

       

      איזה יופי!

        22/3/09 00:03:


      זה היה נהדר, וכמובן מסופר בחן רב כל כך שממש חייכתי לי.

      (אגב זה נראה לי תסריט מתאים לסיינפלד....)

      אשוב עם כ. לכשיגיעו.

        21/3/09 23:25:

      זוכר את המגבות והמצעים שנתנו פעם למכבסה

      בקיבוץ או בעיר? כל אחד רקם את שמו או סימן היכר(כוכבית אולי?)

      מה דעתך על הרעיון?

        21/3/09 23:14:

      יוסי,

      הצחקת אותי בגדול בסיפור שלך!

      איזה מוסרי אתה, שחשבת שאולי בכל זאת אינה שלך,

      כמה צירופי מקרים,

      והסוף . . .

      דברים קטנים בחיים לפעמים מעצבנים,

      ואתה יודע לשזור מכך סיפור מקסים בחוש הומור. *

        21/3/09 23:08:

      משעשע ביותר.

       

      זה כנראה גם מה שקרה לארנק שלי שבוע שעבר...

      לפחות לא היו תעודת זהות ורישיון נהיגה בתוך המגבת.

       

        21/3/09 22:50:


      (:   אופססס..   קורה....

      ועכשיו , לך להחזיר ...ומהר... יא גנוב !

        21/3/09 22:41:

      דנידין של המגבות :-)

      תודה על החיוך שעלה

        21/3/09 22:32:


      הרבה זמן שלא צחקתי כך מקריאת פוסטים,

      אז אפשר למעשה להכתיר אותך כ"גונב המגבות" יוסי?

      מה שבטוח- מהיום אשים לב בדיוק מה קורה עם המגבת שלי....

      תודה ושבוע מקסים!!

      וכוכב מבריק ...אלא מה....

      איריס.

        21/3/09 22:22:
      לא יאמן איזה תירוצים אנשים ממציאים בשביל לחפות על הקלפטומניה שלהם. אפצ'י!
        21/3/09 22:18:

      הצחקת אותי.

      תודה.

        21/3/09 22:10:

      בקיבוץ היו רוקמים את השם על בגדים, מגבות וכו'..

      אז אולי הגיע הזמן להתחיל ללמוד לרקום..

      חייכת אותי.

      חיוך

        21/3/09 22:09:

      חייכת אותי.... שבוע טוב :-)