אתה מכיר את זה, שנניח כשבן אדם נופל ברחוב, ופתאום כולם מנסים לעזור לו לקום? אז לפני יומיים הייתי באוטו ואשה אחת, ממש מולי, פשוט נפלה באמצע הליכה, על המדרכה. ולפחות ארבעה אנשים ניגשו אליה וניסו לעזור לה לקום, כמעט בכח, כאילו הם רוצים להחזיר אותה למצב הצבירה שבו הכי נוח להם לראות אותה. כי לראות אשה זקנה שוכבת על המדרכה זה בכלל לא נעים. אבל יש מקרים, כמו שאתה יודע, שבן אדם שנופל, נפל עם סיבה. נניח ירידת לחץ דם, שמחייבת שכיבה, או בן אדם שקיבל מכה בצוואר ואז פשוט אסור להרים אותו או אפילו להזיז אותו. בקיצור מה שרצית להגיד לך זה שאני אולי נראה לך על הרצפה עכשיו, ואולי אתה מרגיש צורך עצום להרים אותי ולהחזיר אותי למצב הצבירה שבו אתה רגיל לראות אותי, אבל בשורה התחתונה זה לא בטוח שאני רוצה או צריך או מעוניין שירימו אותי. אתה מבין למה אני מתכוון? אני מתכוון שתחשוב על זה שאולי טוב לי להיות על הרצפה או שאולי אני צריך את זה, והניסיונות ההרואיים שלך ל"הציל" אותי עוזרים בעיקר רק לך. זה לא שאני לא מעריך את זה ואני מניח שגם האישה ברחוב העריכה את זה שכולם באו ועזרו לה לקום, אבל הסיפור הוא שאחרי שהיא נעמדה וכולם עזבו אותה, כי הם חשבו שהם יכולים לחזור לעיסוקים שלהם בבנק ובדואר, היא פשוט נפלה עוד פעם, כמו עץ שבדיוק גמרו לכרות אותו. ואתה כבר בטח יודע למה, ואתה צודק, היא נפלה כי היה לה נקע ברגל. ואשה זקנה עם נקע ברגל לא יכולה לעמוד, ולכן היא נפלה עוד פעם. רק שהפעם היא שברה את היד, אתה מבין? זה סיפור אמיתי ואני לא צוחק איתך. היא נפלה ושברה את היד וגם התחילה לצרוח כי זה היה שבר כנראה מורכב מאוד ואז כבר אף אחד לא רצה להרים אותה יותר, וגם אף אחד לא התקרב יותר. ואתה יודע למה הם לא התקרבו אליה יותר? כי הם הרגישו שעכשיו הדבר הזה כל כך מקולקל שזה דוחה, שאין אפילו טעם לנסות לתקן אותו. אתה מבין? אנשים אוהבים לנסות לתקן דברים שקל לתקן אותם. אז לפני שאתה מנסה להרים אותי, תחשוב טוב טוב אם אני משהו שקל לתקן אותו. כי אתה בן אדם שנותן מעצמו מאה אחוז אבל רק חמישים אחוז מהזמן. ואני אולי, אני לא אומר שבטוח, אני אומר שאולי, צריך עכשיו בן אדם שייתן לי מעצמו מאה אחוז כל הזמן. ואתה תבוא ותנסה להיות גיבור בעיניך ואז תגלה שאני הרבה יותר מקולקל ממה שחשבת. אתה יודע? כל כך מקולקל כמו הזקנה הזאת על המדרכה עם היד שבורה והרגל שבורה והצרחות, כל כך מקולקל עד שזה מגעיל, ואז פתאום תיזכר בעבודה שלך באוניברסיטה ובאשתך ובשלושת הילדים שלך, שכולם דורשים תשומת לב. ואני לא אומר שלא מגיע להם, להפך, אני רק אומר שאז, כשתגלה את כל הדברים שאמרתי לך, אתה פשוט תעזוב אותי ותיתן לי ליפול עוד פעם. ואז זה לא יגמר רק בנקע ברגל או ביד שבורה או בשניהם, זה יגמר בראש מפוצח על המדרכה. ואז יגיע החלק הכי נורא והוא ייסורי המצפון שלך שהוא החלק הכי קשה אצלך, זה שאתה בכלל לא מסוגל להתמודד איתו, ואז תברח ממני לגמרי, ואני אשאל את עצמי למה בכלל נתתי לך לעזור לי להרים אותי מהרצפה. ולכן לסיכום, כל מה שאני מבקש ממך זה שתעוף מפה. |