כותרות TheMarker >
    ';

    רוקדים עולם

    נולדתי לתוך ריקוד. הריקוד הוא הנשמה, הנשימה וטבע חיי.

    ארכיון

    כל יום מתחילה שנה

    5 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 03:40

    הארה: הבלוג נכתב בתחילת שנת 2009 האזרחית אך לא הספיק לעלות לאתר.

    החודש (28 במרץ לחודש האזרחי) חוגגים בהודו את ראש השנה בלוח ההינדי.

    זה יפה שבעצם בכל יום מתחילה שנה!

     

    בכל שנה אזרחית אני חוגגת חגיגה משולשת. האחת היא החגיגה הכללית שמשתתף בה כל העולם (אלו שהלוח האזרחי הוא בעל משמעות בשבילם...) בה סופרים את השניות לאחור ומתחלפת לה שנה;השנייה נחגגת במעגל המשפחה והחברים והמכרים שמרחיבים את המעגל קצת יותר, זהו היום שבו התחלתי את מסעי בעולם הגשמי הזה (בלוח הלועזי 11 בינואר 1976), בו התחיל הריקוד של חיי...השלישית התחילה לפני 5 שנים, כאשר החלטתי בכל זאת, למרות כל הלבטים הפנימיים, להכנס למדינת הודו, וזו היום בו פגשתי בגורו וייג'אנטי קאשי (Vyjayanthi Kashi ). יש האומרים שכדי למצוא ולחוות את המסע אליו נועד אדם, צריך שלוש דמויות מעצבות: אם, אב וגורו. בחרתי להוולד להורים מקסימים, אילנה ודורון טל, שנתנו חינוך פתוח, אך עם הגבולות המתאימים ונתנו את הכלים הנכונים להתמודד עם בחירה, את החופש להחליט לבד ועדדו את התעוזה ללכת בעקבות חלומות. עד היום, ולמשך כל חיי, אני מודה על התפקיד שמילאו בחיי ועל התמיכה התמידית.בהודו מצאתי את הגורו שלי.זה לא היה במקרה. מתוך העניין בריקוד ובתרבויות עולם, מצאתי את עצמי מטיילת ותרה אחרי הריקוד של המקום בו ביקרתי, קאפה-האקה ניו זילנדי, ריקוד האצבעות התאילנדי, ריקוד עם נפאלי....אבל להודו לא רציתי להכנס. אומרים שהיא ענקית ולפעמים הולכים בה לאיבוד (ה"איבוד" במקרה הזה הוא אינו פיזי אלא מחשבתי-נפשי). את קאשי מצאתי דרך חיפוש באינטרנט. זה היה קלף ביטחון- לדעת בוודאות לאן אני הולכת, במטרה לחפש את הריקוד האחר. מכל אלפי בתי הספר לריקוד היה לי מזל למצוא את בית הספר לקוצ'יפודי (סגנון ריקוד הודי קלאסי), Shambhavi School of Dance בניהולה של קאשי. גם זה לא היה במקרה.את המילה "קוצ'יפודי" שמעתי כמה שנים לפני כן, בימי כסטודנטית באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, מאחת הסטודנטיות בפקולטה למחול: היא סיפרה לי ביום גשום אחד, תחת מקלט תחנת האוטובוס, איך היתה במדרס שבהודו ולמדה שם קוצ'יפודי עם ילדות בנות שש ושזו הייתה חוויה אחרת... המילה הזו חיכתה שם במאגרי הזיכרון וצצה שוב עם החיפוש באינטרנט.קבענו מקום- בנגאלור, וזמן- 10 בינואר 2004, למחרת, ביום ההולדת ה-28, קיבלתי את אחת המתנות הנפלאות של חיי: שיעור ראשון בקוצ'יפודי והתחלה של מסע נפלא אל עולם הריקוד ההודי.עכשיו אני אחרי 5 שנים של התמדה ומסעות על קו ישראל-הודו (כרמיאל-בנגאלור). הפעם הגעתי להודו עם מלגת לימודים לשנתיים בתמיכת קשרי התרבות של ממשלת הודו.והנה המסע שלי מתחיל מחדש.... ככל שיודעים ולומדים יותר מגלים כמה עוד יש ללמוד... אני יושבת ברכבת ההודית  (של 24 שעות נסיעה...) עם האנסמבל של גורו קאשי, רקדנים ורקדניות הודים, בחזרה מאחד המסעות הרבים מפסטיבל בו הופענו, מריצה בראשי זכרונות מתחילת הדרך ופוקחת עיני לקראת המסע הנפלא המתמשך אל הריקוד ההודי...   

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/09 10:40:


      רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת, וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        28/3/09 08:34:


      תמיד נחמד לפגוש אנשים שאוהבים את הודו. רק מי שליבו נמצא שם יודע למה. תצליחי. אם תהיי בדלהי בחודשים הקרובים את מוזמנת להתקשר אלי וניפגש. אני הולכת להיות שם מאמצע אפריל עד אמצע אוגוסט.

       

        22/3/09 23:05:

      איזה יופי

      שיהיה לך כל הטוב שבעולם

      כיף לשמוע שאת נהנית ושמחה ומגשימה חלום חיים

      כל טוב

      זאב

        22/3/09 10:23:

      שיהייה לך רק טוב בהודו

      ושתהני ותרקדי בכיף.

      בברכה אמנון

        22/3/09 08:16:

      הי,

      בהצלחה! ותשמרי על הבירכיים...

      פרופיל

      yelamma
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תכנים שיצרתי מחוץ לקפה