כּוֹתֵב אוֹתָךְ לָדַעַת 

דְּיוֹ שְׁחוֹרָה מְצַיֶּרֶת לִי צִיּוּרִים אֲפֹרִים

אוֹתִיּוֹת הָעוֹפֶרֶת ניתכות בְּכִבְשָׁן הַכְּאֵב,

קוֹרֵא אֲנִי אוֹתָךְ מִתּוֹךְ סְפָרִים לְבָנִים

חִיּוּכִים מֵחֻקִּים בְּצִבְעִי חֲלוֹם אכזב, 

בשדמת הַכְּפָר יָדַעְתִּי מצעדייך

שִׂמְלָתֵךְ הַשְּׁקוּפָה נִגְּנָה לִי תְּשׁוּקָה,

צְחוֹק מצהלותייך תָּוִים לשעותיי

וְאֶת לֹא יָדַעְתְּ תחושותיי. 

לוֹגֵם אֶת פָּרֵי הַתִּירוֹשׁ

עַל שֻׁלְחָן הָעֵץ עֲשָׂרָה בַּקְבּוּקִים,

נְיָרוֹת שְׁמוּטִים עַל רִצְפַּת הָעֵץ

מילותיי בְּשָׁחֹר־לִבִּי מִתְפּוֹצֵץ 

אִתּוֹ הָלַכְתְּ לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת

לַהֲבַת גּוּפִי תְּחוּשָׁה בּוֹעֶרֶת

בְּיַיִן כּוֹתֵב אוֹתָךְ לָדַעַת

שִׁכָּרוֹן כְּאֵבֵי מָוֶת לִבִּי.