כותרות TheMarker >
    ';

    תודעת האחד

    תודעת האחד
    הינה התודעה האבולוציונית הבאה של המין האנושי. בתפיסה זו אנו מבינים, יודעים ומיישמים את \"ואהבת לרעך כמוך\".
    מדריך כיצד להיכנס לתודעה זו - ניתן לי בתקשור על ידי מורי הרוחני - רבי עקיבא.
    הספר שנכתב בהשראתו ואיתו הינו: \"תודעת האחד - שיחות עם רבי עקיבא\", ובו כלים רבים להתמרה עצמית, לריפוי, להעצמה אישית ופלנטרית.

    חומרים נוספים באתר הבית שלי: www.lotuscenter.co.il

    בברכת \"ואהבת לרעך כמוך\",
    אילנה בהט

    מצבים בחיים- זהו. פוסט נעול. אסור להיכנס ולקרוא!

    89 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 07:36

    בוקר מבורך יקירים ואהובים,
    החיים מזמנים אלינו שלל חוויות, בשלל צבעי הקשת בענן.
    ולכל חוויה התדר שלה, האור שלה, או חוסר האור שבה,
    מגוון רגשות - אהבה ושמחה, אהבה ועצב...
    ביום יום אני אדם מאושר. אדם שחווה את שלל הרגשות, בכל סקאלת הצבעים,

    אך עם מיקוד והגברת יתר

    של תדר השמחה.
    לפני מספר ימים איבדתי את אבי היקר והאהוב, שהלך למנוחת עולמים.
    המוות הגיע בפתאומיות, אם כי כמובן שהיה צפוי בזמן זה או אחר.
    הוא נחת עלי כהלם.
    הידע הרוחני שלי של המשכיות הנשמה, הבנת "משחק הנשמות", "משחק התפקידים",

    האור והאהבה שבתוכי מקלים עלי ומנחמים אותי מאוד.
    עם זאת ובמקביל לתחושת השקט האופפת אותי, אני מאוד עצובה.
    עצב שקט. אני שמה לב כי בניגוד לתקופות אחרות בחיי, העצב הזה הוא נקי ומזוכך.

    אין בו ייאוש. אין בו חושך. אין בו חוסר מודעות. אין בו הרבה רחמים עצמיים,

    למרות שעצב כנראה כן קשור לסוג של רחמים עצמיים. אינני בטוחה.

    אין ספק שהעצב נוגע עמוק מאוד ומכניס פנימה...
    אין ספק שהעצב עוזר לעצב תובנות חדשות משום שהוא מביא אותך

    להתבוננות שקטה ושקופה.
    הדמעות "ניקו לי את הפילטר הפנימי".
    אני י ו ד ע ת שטובתו העליונה של אבא שלי הייתה לעזוב. בדיוק עכשיו.

    לאחר שהסדיר כל מיני עניינים, סגר קצוות בלתי סגורים.
    הופתעתי אתמול מאוד שלירון הסב את תשומת לבי ולב אחותי
    לקלטת דיוידי שאבא לקח מהספריה שלו.
    הייתי בשוק. הייתי דהומה.
    הוא לקח, בין יתר הסרטים את הסרט: " ש ב ע ה"!
    סרט ישראלי שמדבר על (לא יודעת על מה) בתקופת השבעה על אדם שנפטר.
    מבחינתי זה היה מופלא. מרגש. הומור יקומי במיטבו, וגם רמז לכך שאבא שלי,

    אולי בצורה לא ממש מודעת, אבל אינטואיטיבית
    י ד ע שהוא עומד ללכת לעולמו. לעולם שכולו טוב. לעולם של אמת. לעולם בלי

    העמדות פנים ומשחקים. לעולם מזוכך וטהור. לעולם הנשמות. ל ב י ת האמיתי שלנו.
    (אם כי הבית האמיתי הוא גם כאן, אם חושבים על כך...)
    קשה לאבד אב. כעת אני מבינה שבכל גיל אנו עדיין גם, במקביל, ילדים וילדות קטנים.
    משום שאני מכירה חלקים נוספים שבי, משום שההזדהות העיקרית שלי

    עם האני העליון שלי,

    שמביט מלמעלה על "ההצגה" ומחייך,
    אני יודעת שהכול נכון. שהפרידה היא זמנית בלבד (למרות שקשה).
    שאפשר ואני יכולה לשוחח עם אבא גם עכשיו. ואני עושה זאת.
    החברים התומכים שמגיעים, מחבקים, שולחים מילים בטלפון, בפורום, בכל דרך מאוד עוזרים לי.

    זה גורם לי להרגיש את
    ה א ח ד ו ת שיש בינינו, כל בני האדם.
    אני מרגישה כי מהמשבר הזה אני אתחזק עוד יותר, אתעצם עוד יותר.

    אני מרשה לעצמי להיות כעת חלשה ופגיעה, עצובה ובוכה, עם אמונה שהכול יהיה בסדר.
    יש לי את אלוהים שאיתי ובתוכי.
    יש לי את לירון. יש לי את הילדים שלי.
    יש לי את ההומור שתמיד מאיר כל מצב קודר או מפחיד, ומחזיר את הפרופורציות לחיים.
    נשמות במשחק החיים.
    מכילה את העצב.
    מודה לעצב.
    ובוחרת להמשיך להיות בתוכו עדיין.
    ככל שארגיש.
    לא איבדתי את השמחה. היא בתוכי עמוק וממתינה לזמן הנכון כדי לפרוץ.
    לא איבדתי את האושר.
    הוא קיים כי תמיד אהיה מאושרת. לא תמיד ארגיש זאת,

    אלא כתחושה של שלמות פנימית וקבלה עצמית מלאה.
    בוחרת לשתף.
    בוחרת לדווח.
    בוחרת לחקור.
    בוחרת להמשיך וללמוד וללמד ולתת.
    לומדת גם לקבל.
    את אהבתכם.

    אוהבת תמיד,
    בשקט מקודש
    בהכרת תודה,

    א י ל נ ה
    תודעת ה א ח ד

    דרג את התוכן:

      תגובות (87)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/8/09 05:14:

      אלוהים היקר והאהוב שלי.

      תודה על המתנה המופלאה ששלחת לי

      להכניס ריגושים משמחים ומתנות מרגשות

      להרפתקה של חיי.

      קראתי היום, מבחוץ, את כל מה שכתבתי

      ושמחתי לראות שאני תמיד נשארת אני.

      זה היה מעניין כמו לקרוא יומן של מישהו אחר.

      אני אוהבת מאוד את מי שאני.

      אני אהבה גדולה.

      אני אור גדול.

      אני שמחה גדולה.

      אני באמת אף פעם לא לבדי

      כשיש לי את אלוהים שאני כל כך אוהבת.

      ואת עצמי השלם.

      אני ממשיכה לכתוב,

      לא רק בחומרים המוכרים,

      לא רק באמצעות

      ה מ י ל י ם

      אלא באנרגיות וברגשות.....

      אוהבת אותך.

      אתה יודע זאת.

       

      יום מופלא לנו.

      א י ל נ ה

        13/7/09 23:38:

      יש חיים אחרי המוות.

      חיוך

      ?

       

        6/7/09 23:45:

      יומני היקר.

      בוא נניח שהיום הוא יומי האחרון.

      זהו.

      נגמרה מכסת הזמן שלי

      וההקצבה על פני החיים כאן, באדמה.

      אם כך מה ארגיש?

      הקלה גדולה.

      סיפוק גדול ממה שהגשמתי.

      סקרנות גדולה והשתוקקות

      להמשיך הלאה

      ולראות אם כל מה שהאמנתי בו הוא נכון.

      השלמה.

      מעט עצב של פרידה.

      אבל הכול רק תיאורטי, כמובן,

      כי אינני יודעת מה ואיך אגיב ברגע האמת.

      היום יש בי בהחלט גושי עצב שצפים.

      מחר יום ההולדת של אימא ז"ל

      שעזבה את העולם לפני ארבע שנים.

      אני לבד בעולם.

      טוב שאלוהים איתי.

      אחרת, אנה אני באה?

       

      אור ואהבה מציפים אותי

      ומנחמים אותי

      והתיאוריה שלי של להדחיק את העצב

      ולא להדחיק את השמחה

      עוזרת.

      יש לי ברירה אחרת?

      כדי להיות בייעוד שלי אני חייבת

      להיות מאושרת.

      אם אני מיישמת את כל מה שאני דוגלת בו

      אני חייבת להיות מאושרת

      (במידה כזו או אחרת...מינון כזה או אחר....)

      זהו.

      זה כול הסוד.

      להתראות יומני הסודי.

      היה נעים לכתוב בך.

      ואני הייתי כאן בגוף

      ולא בגוף במקביל

      ומכונה היום

      "אילנה"

      וזה לא כל מי ומה שאני.

      נו טוב. שיהיה....

        25/6/09 22:19:

      יומני היקר.

      נכון, כיף לי להיות אני עצמי.

      אני חיה בשמחה ובאושר

      ומדחיקה את העצב מהמישור היומיומי, כמה שאפשר.

      מדוע?

      כי אני מאמינה שאסור להדחיק שמחה

      ויש להדחיק את העצב...

      אז קורה שבחלומות אני בוכה וקמה בבוקר עצובה,

      א ב ל

      בוחרת לא לשקוע ברחמים עצמיים ולא להוריד לעצמי את התדר.

      גם אין לי ברירה.

      כשאני מחוברת - אני מאושרת

      וכשאני מאושרת אני מוארת

      וכשאני מוארת

      אני אנשים אחרים מחברת ולהם עוזרת....

      וכל הייעוד שלי, העבודה, התחביב, הפרנסה

      קשור לכך שאהיה מאושרת, ארגיש נפלא

      ואתן לאנשים אחרים.

      אחרת - אנה אני באה?

      חוץ מזה אני מרגישה שאני מתפתחת וגדלה,

      וזה נפלא. בגילי.

      אין לי באמת גיל, רק שמחה וגיל, הסברתי פעם למישהו.

      החכמה גדלה בכל יום ויום ואיתה הניסיון.

      אני שמחה לפגוש אנשים נפלאים ולעזור להם

      להיות עוד יותר מחוברים ומאושרים.

      זה מאוד מספק אותי.

      הבית שלי כבר השתנה, וגם אני.

      החיים ממשיכים לרתק ולהביא בפני שלל

      מקרים מעניינים. אני כל הזמן לומדת,

      יוצרת, מתפתחת, מעמיקה....

      נפלא.

      זהו. יומני היקר. תודה שהקשבת לי.

      באמת טוב לי להיות אני ואני משלימה ומקבלת

      את כל שיעורי החיים.

      א ב א  אני ממש אוהבת אותך ולא ידעתי כמה.

      אתה ממש חסר לי, למרות שאנו נפגשים במישור החלומות.

      א ב א אני מקדישה לך את הפוסט הזה.

      בטח היית נהנה. אולי בכל אופן.

      מאושר תהיה בהוויתך הנצחית לעולמי עולמיא.

       

       

        23/5/09 09:16:

      בוקר נפלא.

      כי כך בחרתי.

      אני מרגישה בהשתנות.

      בוחנת את עצמי מבחוץ.

      משנה את העיצוב של הבית....

      משנה את העיצוב הפנימי של עצמי....

      בקשתי אתמול מהיקום

      ה ת ר ח ב ו ת

      ה ת ח ב ר ו ת

      לידידים חדשים.....

      לפתע יש לי מקום להכיל.....

      מעבר לזוגיות, 

      שזה משהו שנדמה לי שכל אחד רוצה,

      כי כנראה זה טבעי לנו.

      "זכר ונקבה" ברא אותם....

      ולא שחסר לי משהו.

      יש לי  ה כ ו ל.

      אני מאוד מאושרת בהגדרתי הפנימית.

      אבל לפתע חשבתי איך אוכל לגוון

      ולצבוע את חיי

      במפגשים עם אנשים   ח ד ש י ם.....

      כמובן אנשים שמתאימים לי....

      שמדברים באותה שפה...

      שפת הרוח והמודעות...

      אמרתי ליקום שאני מזמינה זאת,

      תוך כדי כך שנסעתי בדחף גדול למשתלה

      להעלות לעצמי את האנרגיה.

      להעלות לבית את התדר האנרגטי,

      כך הרגשתי. עם צמחים מיוחדים וצבעוניים

      בהתכוונות לשפע ולזרימת האנרגיה.

      הרוח שמעה ופסקה:

      ידידי העבר יכולים להתחיל לחזור,

      אם האנרגיה שלהם מתאימה,

      עם התדר מסתנכרן.

      וכך קרה.....

      הדלת נפתחה והכנסתי ידיד עבר שלי.

      הדלת עדיין פתוחה

      ו כ ע ת

      רק כ ע ת

      אני מוכנה ומזומנה ופתוחה  ב א מ ת

      להכיל אנשים חדשים בחיי.....

      פתאום זה נראה לי קוסם לארח,

      להתארח, לטייל ביחד, לשוחח.....

      כנראה משהו שהיה רדום - נפתח.

      ואולי זו מהיתמות? יש לי צורך בעוד אנשים?

      ואולי הלב שלי פשוט נפתח בעוד רמה?

      ואולי זהו צורך אנושי רגיל?

      ובכל זאת, זה חדש אצלי...הפתיחות במישור האישי.

      כי במישור המקצועי, הכללי, האנושי אני מאוד פתוחה

      לאנשים ואוהבת אותם מאוד....וגם כזאת חמודה, חביבה, מקסימה

      מדהימה וכדומה.

      כשאני חושבת על זה, זה בוודאי גם משום שנולדתי במזל

      ד  ל  י

      שמאוד מאפיין אותי, וקראתי שיש לאנשי הדלי מין תכונה כזאת:

      נחמדות לא מחייבת במישור האישי.

      אמרו לי גם ש ד ל י  בהיפוך אותיות זה   י ל ד

      ולכן אנשי הדלי תמיד שומרים על ילדותיותם (?).

      מה שלא יהיה, יקום, הנה, אני נפתחת כעת 

      להכיל ידידים חדשים.

      אה, כן, וכנראה שגם  ז ו ג י ו ת.

      מוכרחים לשמוח ולחדש!

      אני את הצעד הראשון עושה.

      היקום משתף איתי תמיד פעולה.

      טובתי העליונה תמיד נעשית.

       חיוך

      כיף לי להיות אני.

       

        22/5/09 07:50:

      בוקר נפלא.

      הכלים הרוחניים

      בשילוב

      עם

      הכלים ה נרגטיים

      מאפשרים לי

      להתמר את עצמי....

      לשנות כבמטה קסם

      רגשות,

      מחשבות,

      מצבים...

      התיאוריה המשעשעת שפיתחתי,

      משום שאני לא אוהבת לקבל

      מה שכולם חושבים כמובן מאליו,

      היא:

      "אסור להדחיק את השמחה!"

      בעצם אסור זו לא מילה שאני כל כך

      משתמשת בה...יותר נכון:

      לא מומלץ.

      אם אני מרגישה עצובה

      אני רואה שיצאתי מאיזון.

      שהתחברתי לעודף יסוד מים.

      שאור נשמתי כבוי.

      כשאני מתחברת לשאר היסודות,

      מדליקה את אור נשמתי,

      נושמת,

      ענני העצבות מסתלקים.....

      בזמן שלהם, כמובן....

      לא לקבל דבר כמובן מאליו, זוהי הדרך שלי.

      וגם לא.....?

      את עצמי!

      חיוך

      וביחוד לא - את אמונותיי,

      את שרידי פחדיי,

      את הרגליי.....

      מי אני

      אם לא יצירה של עצמי?

      האם אצור מהפחד

      או אצור מהאהבה?

      האהבה היא דרכי.

      האהבה היא אני.

      האהבה גורמת לי

      לשמחה.

      לאושר.

      האהבה הזאת היא בלתי מותנית

      באף גורם חיצוני.

      א נ י  מספקת אותה לעצמי

      בהיותי מאוחדת עם נשמתי,

      שהיא מקור אור גדול ואהבה גדולה......

      אני חיה באהבה.

      חושבת באהבה.

      מרגישה באהבה.

      שמחה באהבה.

      יוצרת באהבה.

      יש אנשים, ונתקלתי בהם בטיפוליי, שאינם מבינים

      מהי אותה אהבה. שאינם מבינים מהו ה א ו ש ר

      הנובע מהיותנו שרויים באהבה.... שאף חוששים

      שמא ישתעממו במצב הזה.

      אך זהו המצב הממלא ביותר. המרגש ביותר.

      המטעין ביותר. הנפלא ביותר.

      בשבילי.

      מרגישה בשינוי שחל בי

      והבית שלי, בעקבותי, מקבל צורות חדשות,

      צבעים חדשים, עיצוב מחדש....

      ועדיין אינני רגועה לגביו

      כי הוא כבר אינו משקף לי את עצמי.....

      אני  ב ה ש ת נ ו ת

      אבל נדמה לי שעכשיו

      אני הכי אני משהייתי אי פעם

      וזו תחושה נפלאה.

      נערה אחת חכמה אמרה לי שהשתניתי

      וכי הילדה שבי  ה ת ב ג ר ה.

      שמחתי לשמוע את דבריה ואישרתי אותם.

      היא מאוד חדת אבחנה.

      זה לא שאין בי את הילדה הפנימית/חיצונית.

      היא תמיד תהיה חלק מרכזי ממני,

      אך נוסף בי חלק בוגר ורציני יותר.

      אני מייחסת זאת להיותי יתומה

      ונדרשת לעצמאות בכל המישורים.

      ונדרשת לעוצמה, שתמיד הייתה לי

      כנראה, במינונים כאלו ואחרים,

      ונדרשת לכל אמונותי. ונדרשת לכל כוחות הנפש שלי.

      והם רבים ומגיעים מאין סוף הזמן ומרחביו.....

      והם מתחברים עם כל מדריכיי הרוחניים....

      והם מתחברים עם אלוהים......

       

      זהו.

      שיחת הבוקר שלי

      יומני היקר והסודי.

      ואנו מחייכים, נכון?

      אם אין אני לי? מי לי?

        13/5/09 08:01:

      מה יפו מעשיך אלוהים...

      היום אני עולה לירושלים...

      כמה נפלא!

      זה מאוד מרגש ומשמח אותי!

      אני גם שמחה שניטע בי לבסוף הדחף,

      שבלעדיו אינני פועלת.

      אני מודה על תלמידיי הנאמנים והאוהבים

      שמגיעים יחד איתי...

      זה מאוד מרגש....

      באופן אובייקטיבי,

      אני נמצאת בתקופה לא קלה בחיי.

      ב ר ם

      אני בוחרת להתמקד

      במה שכן טוב.

      בלקבל את היש ואת האין

      ואת כל מצבי החיים בברכה.

      וסולחת לעצמי אם אני עצובה,

      ואם אני בוכה...

      ויותר קל לי להיות מאושרת ושמחה,

      כי זה בלתי מותנה

      ואלו התדרים מהם אני פועלת

      כשאני מחוברת.

      ואני כל הזמן

      משתדלת להיות בחיבור   מ ל א

      ולהכיל את כל אורה של נשמתי....

      קיבלתי אתמול תזכורת,

      בצורת בחורה מקסימה שהביאה לי מסר

      מבחור מקסים שכעת חולה...

      והוא מרגיש מ ו א ר...

      והגוף המנטאלי שלו מזהיר. הוא גאון, לדעתי...

      אבל הפיזי קרס....

      ושתינו דיברנו על 

      ה א י ז ו ן

      ב כ ו ל  הגופים...

      והיום אני חושבת שזה מסר עבורי,

      שכל כך אוהבת להיות ברוח...

      שאי אפשר גם לברוח מהחומר...

      רוחומר, כבר אמרתי....

      ויש שיעורים שקלים ונעימים לנו,

      ויש שקשים ומכבידים יותר

      אבל אי אפשר "לדלג" על השיעורים....

      שהם  ש ע ר י ם

      עצומים להתפתחות.....

      ושוב אני מזכירה לעצמי

      כי אני בבחירות נשמתי

      שהם  ל ה ת ר ח ב

      ל ה ת ח ב ר

      ל ח ב ר

      שמים וארץ.

      להביא לכאן את ידע הכוכבים,

      את ידע הקדמונים,

      את שליחות המלאכים....

      איזה נפלא להיות בייעוד העליון.

      אני בוחרת שוב להיות מאושרת.

      ואני?

      באמת מאושרת....

      גם אם לפעמים נשברת,

      מתפרקת,

      מתרפקת....

      (על זיכרונות העבר

      על בית אבא אימא

      שמתפרק עכשיו...)

      יהיה טוב?

      לא. כבר טוב.הכול מושלם כמות שהוא.

       

      תודה גם על כל החברים הנפלאים שלי,

      בשמים ובארץ

      ועל תלמידיי הנאמנים שגם הם הפכו להיות

      ח ב ר י ם.

       

        12/5/09 13:06:

      היום אני מרגישה נפלא!

      מחוברת לעצמי!

      לחגוץ, בהירות, אופטימיות, שמחה

      א י ז ו ן!

      יאצא לי לומר שלוש פעמים היום אולי ארבע את המשפט

      "אלוהים עוזר - למי שעוזר לעצמו!"

      והבנתי לפתע ברובד עמוק יותר

      כי זהו חוק יצירת המציאות

      המבוסס על

      "דומה מושך דומה"!

      הידע קיים...אנו אלו שצריכים להתחבר אליו,

      להבין אותו, להכיל אותו

      והכי חשוב? הכי הכי הכי?

      ל י י ש ם אותו!

      כי אל לא לידע שיהיה בגדר "תיאורטי" בלבד,

      משהו מופשט וערטילאי, אלא

      הוא צריך לחבר את הרוח והחומר.

      נשים לב כיצד החומר מכיל את  ה ר ו ח (בתוך האותיות)

      בתוספת מ'. ארבעים. ארבע. מים.

      רוחומר הייתי קוראת לזה. ביטוי חדש.

      אני אוהבת לשחק במילים ולהמציא ביטויים ולרדות משמעויות.

      אז אני חיה ברוחומר אחד גדול

      בשמחה באהבה 

      ומושיטה ידיים ליקום.

      אני מצידי מוכנה להגשים את כל הייעוד שלי.

      מחר אני נוסעת לירושלים

      לייסד עוד קבוצת עבודת אור, התפתחות, שלום,

      העלאת תדרים, ריפוי....

      יש לי מה לתת ויש אנשים שרוצים לקבל

      וביחד ניצור משהו מופלא.....

      אוהבת את ירושלים אהבת נשמה.

      בלתי הגיוני. בלתי מוסבר.

      מתרגשת בכל פעם שאני רואה את הרי ירושלים...

      עיר קדושה...עיר מקודשת...עיר מרגשת......

      זהו.

      טוב לי להיות אני.

       

      אור ואהבה.

      ירושלם

        11/5/09 12:22:

      היום ל"ג בעומר.

      בקשתי לתקשר עם רבי עקיבא לקבל מסר.

      שמחתי לקבל. אני אוהבת לשרות בתדרים הגבוהים

      עטופה באנרגיית המלאכים ולצנר דרכי מסרים

      של אור וחמלה וידע.

      ובאמצע הבן שלי ביקש לאכול.

      אמרתי לו: אני בתקשור.

      והוא בשלו, הוא רוצה לאכול.

      כמובן שעצרתי הכול, נחתתי בחבטה

      והלכתי להביא לו ארוחה (למען החרוז

      היה יפה שאכתוב: להכין חביתה...)

      ואז שוב חזרתי לתקשור...

      וזה היה קצת קשה ומילמלתי לעצמי:

      "אוף...אני רוצה להיות באיזה מערה לכמה שנים....

      זה הרבה יותר קל...."

      ובכלל היה לי קל יותר להיות נזירה מתבודדת במערה

      מאשר אם ועוד חד הורית שצריכה לעשות את כל הסידורים.

      סידורי "הצ'אקרה האדומה" אני קוראת להם...

      ומצד שני, האם באמת הייתי רוצה זאת?

      לא בטוח.

      מה גם שהתרגלתי  לנוחות ואצטרך במערה שלי:

      מיזוג אוויר, שטיחים, (מישהו שישאב אותם).

      מזווה, מקרר, כיסא נוח מאוד, מחשב, ספרים....

      נו, כנראה שהתמכרתי לתנאי החיים המערביים הנוחים.

      בוודאי כבר הייתי נזירה מתבודדת.

      או אולי נזיר. 

      לא קל כל כך לשלב את הרוח בחומר.

      לפעמים זה הכי קל.

      אבל אני כל כך צריכה את  ה ל ב ד....

      את הכלת התדרים הקדושים  ב ש ק ט....

      בלי לבצע תפקידי שירות אימהיים משרתיים שכאלו....

      אין ספק שלמען האיזון

      דווקא טוב לי למלא את כל התפקידים,

      מה גם שזה מכשיר אותי ל....לא יודעת למה.

      אני חושבת שאימא זה התפקיד הכי קשה בעולם.

      הכי תובעני בעולם. גם הכי מספק אולי.

      זה לא סותר....

      אני כנראה מאוד אימהית וטוטאלית...

      אבל רוצה להתמסר בטוטאליות גם לכתיבה הרוחנית.....

      הבן שלי הביא לי עכשיו ערגלית שוקולד.

      איזה חמוד שהוא. אני כל כך אוהבת אותו...

      ואם זה כרוך בלוותר על הנאתי האנוכית

      לצנר מסרים לשלום האנושות ולהתפתחותה,

      ניחא. הילדים שלי במקום הראשון בחיי.

      אחר כך הרוח.

      ומה עם בן זוג?

      אין לי. אולי טוב שכך. אולי לא הייתי בכלל יכולה

      להכיל עוד מישהו?

      אבל אני כן רוצה...

      בן זוג שאוהב ותומך ומחבק ו....

      איך שאני מקשקשת....

      ובינתיים תופסת לבן שלי את המחשב....

      ותיכף אקבל צו פינוי.

      זהו צב ירוק עם דגל אדום 

      שמנגן לי על המיתרים של לבי

      במנגינת מניפולציה פולנית ענוגה....

      נאנחת...

      אם אין אני לי?

      אז מי באמת לי?

      רק אני לי.

      ואני צוחקת ונאנחת ומוסיפה גם:

      "אין לי על מי לסמוך

      אלא על אבינו שבשמים".

      ובשבילי זה תרתי משמע.

      אלוהים.

      אבא שלי מנוחתו עדן.

      יהיה טוב.

      כבר טוב. הכול נכון. אני משלימה עם מה שיש

      ומה שאין שהוא כל היש. בלי להתעקש.....

      חיוך

        10/5/09 06:37:

      מודה אני לפניך

      מלך חי וקיים

      שהחזרת בי נשמתי בחמלה

      רבה אמונתך.

       

      ואני נושמת...

      ואני מכילה את החיים...

      ואני בוחרת  מ ח ד ש

      לחיות באור במלואי.

      להכיל במלואי את האור.

      לחיות ב א ה ב ה.

      להכיל במלואי את אור האהה.

      ואני בוחרת מחדש

      לחיות בהדרכתה המלאה של הנשמה שלי

      ולהכילה בשלמותה.

      ואני בוחרת  ל ח י ו ת

      ולהגשים את עצמי,

      לממש את חזיונה העליון של נשמתי

      חזון השלום העולמי.

      חזון הריפוי העולמי.

      חזון ההתפתחות הרוחנית והמודעות של כלל האנושות.

      ואני שוב מתחייבת ומחוייבת

      לעבודת הקודש

      ולוקחת אחריות על  כ ו ל

      תכולתי הפנימית.

      מנערת תבניות שפג תוקפן,

      מכבסת דפוסים שהוכתמו,

      משחררת מעצמי כל עצב,

      כל חוסר לקיחת אחריות ליצירת תרחישי המציאות שלי,

      יהיו אשר יהיו.

      בוחרת להבין, לדעת וליישם

      את  ה י ד ע

      ולחיות אותו ביומיום שלי.

      בוחרת בתודעת  ה א ח ד ו ת

      בהתפתחות רוחנית מ ו ד ע ת

      בחיבור מלא ובסינכרון לייקום.

      לאלוהים.

      לרצון האלוהים.

      בוחרת להיות בחיבור ובאיזון מלא

      פיזי רגשי מנטאלי רוחני.

      ושוב נושמת....

      ועוד....

      וריאותי מתרחבות

      ומכילות עוד אור, עוד אהבה, עוד חיים.

      וראייתי מצטללת ומתבהרת

      והחיוך מתפשט לו על הפנים.

      כי החיים יפים ומלאי משמעות

      וזה ברור

      כי כשיש אישור

      ואתה מחובר

      אז אתה מאושר.

      כך אני מדלקמת לעצמי

      ושוב מחייכת.

      ואז עולה לי משפט שמיוחס לדלאי למה:

      (למה?)

      "החיים מאוד פשוטים.

      בני אדם הם אלו שמסבכים אותם".

      ואני חושבת שהוא איש חכם מאוד.

      שהוא צודק.

      ובעצם כולנו פרשני המציאות...

      עד שלא ניקח אחריות על תכולתנו הפנימית

      לא נוכל להמשיך להתקדם במסע

      היצירה המודעות, הבריאה המודעת

      של הפרט ושל הכלל.

      ואני מתנקה...

      ואני מתבהרת...

      ואני מ ש ת ח ר ר ת....

      ואני שוב חופשיה

      להיות

      מי שאני באמת:

      נשמת אור אוהבת ומאושרת.

      כי כך אני בוחרת

      כי זאת אני יוצרת

      כי כך אני מ א ש ר ת.

      מאשרת לעצמי להיות מאושרת

      ומכל משקעי העבר משתחררת...

      כמה נפלא

      כמה פשוט

      כמה טבעי.....

       

      הולך להיות לי יום ממש מופלא!

      ויקום? שתדע שאני הכי אוהבת אותך

      ומוכנה לקבל ולהכיל את מתנותיך.....

      על החתום:

      אילנה.

      הווית אור במשחק החיים.

       

      unicorn

        9/5/09 20:33:

      תודה לאנרגיית הרייקי.


      הדבר הטוב ביותר שעשיתי מימיי

       

      היה להתחבר לאנרגייה זו.

       

      להפוך לרייקי מאסטר ולהתמסר

       

      לאור לחמלה לאהבה לריפוי.

       

      והשאר באמת זוטות ושיעורי חיים.

       

      ואני אוהבת לשתות תה עם זוטה.

      reiki

       אני מאמינה בכל לבי שידע רוחני, הכי נפלא שיש,

       

      אם אינו משולב בידע וביכולת אנרגטית, לא ממש ישים.

       

      השילוב הרוחני-אנרגטי עושה את הכל ממשי כל כך,

       

      קסום כל כך, ומהווה "מקפצה" להתפתחות המודעות.

       

       משום שאני רואה אנרגיות, שאני מזהה, חשה, עובדת איתן

       

      אני יכולה לאבחן את עצמי, בראש ובראשונה ולזהות מה קורה

       

      כאשר חשים: עצב, כאשר חשים כל מיני רגשות

       

      אינן בהדהוד עם האושר הרגיל היומיומי.

       

      ואני חוקרת על עצמי את הנושא ומיישמת את המסקנות על

       

      כל האנשים שסביבי. המטופלים, בעיקר.

       

      מדהים שכשאני מוצאת "פונקציה" מסויימת, היא משולבת בטיפולים שלי.

       

      למשל: אור הנשמה. למשל: הכלת אור. למשל: מנוע החיים הפנימי, נדר פרישות....

       

      ועוד כל מיני פונקציות שונות ומשונות.....

       

      מי שלא נכנס לעולם האנרגיות, הידע יהיה רק תיאורטי עבורו, אני חושבת.

       

      ובכל אופן, פחות יתקדם...

       

      מעבירה קורסים ברייקי וחשה שזו שליחות עצומה.

       

      תודה לעצמי שאני מוציאה עצמי מכל מקום שאינו אור איזון ואהבה...

       

      ובקלות....

       

       

       angel

        9/5/09 10:06:

      crying childאני באמת רבגונית.

      וזה אומר שלפתע (לפצע) צץ ועולה בי

      הכאב

      של הילדה הקטנה

      היתומה

      שכל כך אוהבת את אבא

      ומתגעגעת אליו

      וחושבת שהעולם

      כל כך לא בטוח בלעדיו...

      והיא רוצה את אבא.

      והיא בוכה ובוכה ובוכה

      ואין מי שינחם אותה.

      החלק הזה מתפרץ....

      החלק הזה מבקש ריפוי

      ונחמה ועזרה...

      אני מזדהה איתו.

      א  נ  י....

      אני  הבוכה

      אני היתומה...

      א ב ל

      במקביל אני מזכירה לעצמי

      ששחררתי דפוס קורבן...

      שאני גדולה...

      שאני חזקה...

      שאני ישות אור נצחית.....

      שיש לי כוחות נפש מאוד גדולים...

      והילדה?

      רוצה חיבוק

      ושמישהו ינגב לה את הדמעות.

      והילדה היא אני.

      ולא רק אני.

      ואני סתם מקשקשת...

      ברור 

      שהיא זו אני.....

      וקשה לי....

      ואני לא אוהבת כשאני בוכה...

      השיר "כשאת בוכה את לא יפה"

      כנראה נכתב עלי...

      מדהים כמה שהבכי מכער...

      ומוציא מאיזון....

      וגורם למחלות....

      ומצד שני, גם משחרר כנראה....

      נגלה שניה של אבל...

      אבל אני יודעת שזה יעבור...

      (עד הפעם הבאה?)

      זהו.

      יום ממש ממש קשה.

      המשך לאתמול שהיה

      נוראי במיוחד.

      וגרם לכמעט תאונה חמורה.

      ועוד כל מיני דברים

      שחייבים להישאר בתוכי...

      כנראה אני בכל זאת רק בן אדם....

      כנראה (קצת חיוך מבעד לדמעות).

       

      יהיה טוב.

        7/5/09 15:44:

      השוזרת

       

      סיפורי חיים שוזרת,

      מלאכת קודש נוצרת.

       

      סיפורי אהבה, סימפוניות אכזבה,

      הצלחות וכישלונות

      עטיפות של מתנות.

      מעשיות ברומו של עולם

      אגדות עם

      הלכות מוסר ומשלים

      מחזות שמועלים ומועלים...

       

      עלילות גבורה בשלל צבעי אודם וארגמן

      מלכים, נסיכות במגדלי שן, דרקונים ואבירים,

      אהוב לב שלא שב 

      לעת ליל משדה הקרב

      הבלתי יאומן, הבלתי נתפס בעיניים

      מעשי ניסים של ים שנחצה לשניים...

       

      בחוטי זהב ומשי היא שוזרת

      רקמת רקיע כפלאים

      משבצת ביהלומי כוכבים

      וטווה סיפורי חיים.

       משחק

        6/5/09 07:37:

      מודה אני לפניך

      מלך חי וקיים

      שהחזרת בי נשמתי בחמלה

      רבה אמונתך.

       

      המפתח להגשמה עצמית,

      כפי שנאמר לי ודרכי אתמול,

      במדיטציה הקבוצתית העוצמתית

      הוא:

      ל ה א מ י ן  ב ע צ מ  ך.

      יש עוד מפתחות.

      למעשה, יש צרור מפתחות...

      אני מאוד מאמינה בעצמי.

      זה לא משהו שנולדתי איתו.

      זה משהו שגידלתי עצמי לתוכו.

      זה משהו  ש ב ח ר ת י  לארמץ.

      זה משהו שתכנתתי את עצמי...

      זה משהו שדרך הבנות רוחניות

      הגעתי אליו.

      ויש כאלו שזה קל ופשוט עבורם והם 

      נולדים עם זה...קל להם יותר בחיים.

      להאמין בעצמי זה נפלא.

      אמונות טובות זה בכלל הרכוש הטוב ביותר

      שיכול אדם להעניק לעצמו בחיים האלו...

      אמונות אפשר לשחרר,

      אמונות אפשר להחליף,

      אמונות אפשר לאמץ

      (וזה מעלה בי רעיון משועשע

      של "סוכנות אימוץ אמונות".

      אולי כדאי לי לפתוח?).

      אומרים ש-טוב שם טוב משמן טוב.

      ואני אומרת:

      טובה אמונה טובה מכל מתנה טובה.

      על אותו משקל.

      חמישים וחמש ק"ג בערך, נראה לי.

      אני אוהבת להשתעשע ומצחיקה את עצמי...

      איש אחד התפלא איך זה שאני מתקשרת,

      מורה רוחנית וכותבת דברים כל כך עמוקים

      וחשובים, וביומיום אני כזאת קלילה, שובבה,

      "שטותניקית"? איך זה הולך ביחד?

      זה הולך. זה מי שאני. שילוב.

      חושבת שרצינות רבה יותר יכולה להוביל

      למלכודת. האדם נופל אז לתהום הרצינות התהומית....

      האדם מזדהה עם חלק מהאגו שמחשיב את עצמו.

      החכמה (אליבא ד'אני) היא מצד אחד,

      להזדהות עם האני העליון, הנשמה,

      ומצד שני - לתת ביטו לילדה הפנימית.

      כשאיש אחד שאל אותי פעם על "הילדה הפנימית שלי"

      צחקתי. איזה פנימית ואיזה נעליים?

      (כך היו אומרים כשהייתי בצבא....תקופה מופלאה...)

      פעם נתתי לילדה הזאת לנהל אותי.

      להיות הדומיננטית.

      עכשיו היא נמצאת לפעמים בפעוטון שלה,

      לשה עוגות מ"בוצה" (כך קראנו לבוץ. בעצם לחול הרטוב)

      ודמויות אחרות שבי מנהלות את ה מ ש ח ק.

      אני רב תדרית. רב ממדית.

      יש בי בכלל ניצוץ של רב, ולכן סממני דת ויהדות

      יכולים לגרום לי להנאה. 

      (למרות שאני בכלל לא שומרת מצוות

      מלבד את העיקרית, שזה:

      ואהבת לרעך כמוך)...

      למעשה אני כעת  ש ל מ ה

      וכל "תתי האישיות" שלי משתפות פעולה ביחד.

      אני מרגישה

      נ ש מ ה

      במשחק החיים...

      החיים מביאים לפני דרמות

      ואני בוחרת כיצד והאם להשתתף בהן.

      יש דרמות שאינני יכולה "לחמוק" מהן...

      למשל, שאבא שלי מת. זה לא מצב

      נבחר על ידי ברובד האישיות.

      אבל היות שאני יודעת שהוא חי וקיים בממד מקביל,

      היות שאני מעבר למאמינה בידע הרוחני שאני מלמדת,

      שזו דרגת ידיעה והוויה,

      אני חווה את הידע,

      יכולתי להתאושש כל כך בקלות...כל כך מהר...

      עכשיו יש לי סידורים שאני קוראת להם

      "ענייני הצ'אקרה האדומה".

      הפחות חביבים עלי, בלשון המעטה...

      כי אני מעדיפה את ענייני הצ'אקרה הלבנה, הסגולה,

      הכחולה.....

      ב ר ם אני לא בורחת בשיעור שאני בחרתי.

      אני מ ק ב ל ת  את השיעור כשיעור נבחר שיש להצליח בו.

      אין כל אופציה אחרת מלבד

      ל ה צ ל י ח  ב ג ד ו ל!

      אני מאמינה בעצמי.

      אני אוהבת את עצמי.

      אני מקבלת את עצמי ואת כל מצבי החיים

      שנשמתי משחקת בהם.

      אני עושה כך גם כלפי "אנשים אחרים".

      גם אותם אני אוהבת ומקבלת...

      האהבה יכולה להיות אהבה בלתי אישית....

      בלי שאהיה מעורבת בחייהם...

      אבל זהו רגש דומיננטי בתוכי שמופנה

      לכל אדם, באשר הוא אדם, לכל בעל חיים,

      לכל עץ ופרח, וציפור, ופרפר, והים,

      ובעצם לבריאה כולה.

      ולבורא עולם.

      אני מכילה  א ה ב ה

      ולכן זהו הרגש השולט בי.

      אומרים ש-רק אהבה מביאה אהבה.

      אני מרגישה שזה ממה שנכון.

      גם את מי שלא נוח וקל וטבעי לי לאהוב,

      כי הוא "מנגן" לי על כל מיני מיתרים

      שצורמים לתכולתי ההרמונית והשקטה

      (והוערת במקביל)

      אני כן בוחרת לאהוב...

      ואז הרבה יותר קל לי עם הבן אדם

      שאני יכולה להביט דרך עיניו

      ולהיכנס לנעליו...

      ביטוי מעניין...

      לא באמת הייתי רוצה להיכנס לנעליים מיוזעות

      של מישהו אחר...?! נו...משעשע....

      אני משוחחת עם עצמי...

      בסתר...

      אבל היות שאין לי באמת מה להסתיר

      זה לא באמת בסתר...

      כל החיים שלי פרושים, כמפת שולחן ססגונית,

      משובצת, ירוק ואדום.

      כל אחד יכול לבוא, לראות, ללמוד,

      לטעום מהמטעמים של התובנות

      שאני מחלקת להמונים....כי יש לי כל כך הרבה....

      כל החיים שלי פרושים לפני כ ס ר ט

      משובץ בדרמות חינוכיות.

      בשלל מערכונים: טרגדיות, קומדיות,

      מתח, קומדיות רומנטיות, מדע ב ד י ונ י

      (הז'אנר האהוב עלי ביותר. מלבד התקשור...).

      בטלנובלות אינני משחקת לעולם.

      הסיבה לכך היא הכנות והישירות שלי.

      כל הקלפים על השולחן ומהר!

      לא טוב? לא נורא.

      חשוב לי להבהיר לחלוטין את האמת שלי

      במערכות יחסים ובכלל.

      אין שמץ של צל של סכוי ולו הקלוש ביותר

      שמי שעומד מולי, בקשר רומנטי,

      בכל קשר - לא ידע בדיוק מה אני חושבת, מרגישה,

      מצפה מהקשר.

      אין להסתיר. אין לטייח. אין להעמיד פנים. אין לשחק.

      רק  א מ  ת.

      כמה שהאמת חשובה לי.

      ובראש ובראשונה להיות אמיתית לחלוטין עם עצמי.

      כמי שגדלה בבית משובח, בית ממוצא אצילי,

      בית פולני הגון (משעשע אותי)

      חונכתי על האמונה הרוחנית הבאה:

      "העיקר - הכוונה".

      ואני לקחתי את המשפט רחוק......

      וחידדתי אותו ואני אומרת ופוסקת לעצמי

      ולזולת שמוכן להקשיב:

      האמת הפנימית,

      המניע הפנימי לפעולה

      הוא זה שמשנה.

      יותר מפעולה חיצונית.

      א ם כוונתי טובה, טהורה, אמיצה

      הרי התוצאה פחות משנה.

      עשיתי כמיטב יכולתי והבנתי

      ולכן זה בסדר.

      האם טעיתי, אטעה?

       ל א.

      אם הייתי באמת שלי. נאמנה לחלוטין ל ע צ מ י.

      זו הייתה התנסות. לא טעות.

      והתנסות זה דבר טוב. זה דבר נפלא.

      זה דבר חינוכי ומלמד ומעצים.

      איך אלמד אם לא אנסה?

      אז אני תמיד סולחת לעצמי

      ואפילו לא צריכה לסלוח, כי אני לא מאשימה

      את עצמי.

      אני אוהבת את עצמי.

      לאהוב זה אומר שלא צריך לבקש סליחה,

      אמרו בסרט העתיק היפה" "סיפור אהבה"....

      משהו כזה....

      טוב.

      נהנתי לכתוב את הגיגי.

      אני הוויה כותבת ואוהבת וחושבת ו...

      מה עוד מתחרז לי פה?

      טוב, אין לי חרוז ולכן אסלח לעצמי ואחייך...

      איזה עולם נפלא.

      מה שחשוב זה איך  מ פ ר ש י ם!

       

      ב א ה ב ה תקשור

        5/5/09 18:15:

      חיוך

      פיצפון יקר ואהוב...

      המצחיק הוא שכתבתי

      ה מ ו ן

      וכששלחתי

      כל המילים נעלמו

      ונותרה רק התמונה המופלאה הזאת.

      וחשבתי שכנראה כך זה אמור להיות

      ולפעמים לא צריכים מילים...

       כל הכבוד למי שיש לו סבלנות וכוח

      לדפדף עד כאן...פוסט ארוך מאוד....

      בזמן האחרון באמת לא כתבתי יותר.

      אך הייתי בפוסט ההתנדבות.

      א ה ב ה

       תמים

      א י ל נ ה 

      מלאך

        4/5/09 20:07:

      צטט: אילנה בהט 2009-05-02 09:50:15

      רייקי

       

       

      היי אילנה

      איזה תמונה יפה

      יש פרטים?

      יום קסום

      פיצפון

        2/5/09 09:50:
      רייקי

       

        30/4/09 08:04:

      בשקט מקודש

      שמכיל את הכול

      מלקטת מילים של עוצמה

      תווים של מחול

       מביטה בתמונה ממעל

      נמצאת בתוכה במקביל.

       

      מקבלת

       

      מכילה

       

      לומדת

       

      מחייכת

       

      משלימה

       

      צומחת

       

      משתעשעת

       

      צוחקת

       

      מעמיקה

       

      צוללת

       

      מרחפת

       

      והכול בשקט המקודש

      בהכרת תודה

      ב א ה ב ה

      מלאך בכחול

       

        29/4/09 12:27:


       יום עצמאות שמח.

      חיוך 

      ע  צ  מ  א  ו  ת

      מעוררת אצלי קונוטציה של

      ח ו פ ש

      ח י ר ו ת

      ע ו צ מ ה

      י ו ז מ ה 

      ש מ ח ה

      ב י צ ו ע

      א מ ת

      ה ג ש מ ה

       

      אני בוחרת להיות בעצמאות

      ואני גם עצמאית.

      בכל המובנים.

      וזה נפלא.

      זה מה שנשמתי תמיד בחרה ורצתה.

      שיעורי החיים

      הביאוני עד הלום

      להיות שלמה עם עצמי

      עם חיי

      עם ייעודי העליון

      עם מי שאני באמת

      וזה נפלא

      שרק כשאני כך

      עזב אבא שלי, שהיה מקור עוצמה ותמיכה בחיי

      את הממד הזה.

      כ ע ת

      אני המקור של עצמי.

      השורש של עצמי.

      מקור התמיכה של עצמי.

      המוח של עצמי.

      כעת אני מיישמת

      וחייבת ליישם את הפתגם החכם:

      "אם אין אני לי - מי לי!?".

      אז אני בוחרת להיות לי.

      להיות לעצמי.

      להיות באיזון מלא

      ובחיבור מלא

      פיזי רגשי מנטאלי רוחני

      לכל מי שאני באמת

      לכל הוויתי הגבוהה.

      אני בוחרת לחיות

      כנשמה במשחק החיים.

      במודעות אור מלאה.

      מודעות נשמה מלאה.

      בשמחה,

      בשפע,

      ביצירה,

      בהגשמה עצמית מלאה.

      אני עצמאית להיות מי שאני באמת

      בלי ציפיות של אנשים אחרים

      שיכבידו עלי,

      שינסו לעצב אותי בצורה שנוחה להם,

      מבלי שיגידו לי מה לעשות,

      מבלי ש...

      בעצם שאהיה אחראית על עצמי.

      על חיי.

      על ילדיי.

      כמה טוב שאני אני.

       

      תודה עצמאות.

      תודה יום.

       

      חוגגת בתוך עצמי

      ואין לי צורך למנגל

      אלא להלל:

      ברוך אתה ה'

      אלוהינו מלך העולם

      שעשאני בצלמך ובדמותך.

       

       

       

        28/4/09 07:48:

      http://www.youtube.com/watch?v=UQq4mBhCBy0

      אוהבת ורוצה לשתף.

        28/4/09 06:47:

      יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעים בפעולות טרור.

      יום אבל לאומי. היפה הוא, יופי שפעם לא הבנתי

      ולא ראיתי ככזה, שבערב מתחילות חגיגות יום העצמאות.

      הצמידות הזאת נראית כחוסר רגישות וכתמוהה:

      אבל ומיד לאחריו שמחה?

      היום אני מחייכת ומבינה עד כמה חכם הרעיון.

      כנראה שמי שהגה אותו היה מחובר ומתוקשר

      ובכל אופן חכם עם הבנה רוחנית.

      אין לנתק את המות מהחיים

      כי יש המשכיות אחת.

      אין המות אלא מעבר הנשמה, השלת "הקליפה" החיצונית, הפיזית,

      והמשך שלה "מעבר למעטה" - ב"עולם האמת".

      אין החיים אלא רצף אחד...

      רצף המכיל את מגוון הרגשות:

      החל מעצב של הפרט, המצטבר לעצב לאומי, של הכלל

      וכלה בשמחה של הפרט, הגדלה ומצטברת

      לשמחה הלאומית...

      עצב וכאב, שמחה והתלהבות, שעבוד ועצמאות,

      עבדות וחרות.

      כל אלו הם שיעורים, חוויות, התנסויות למידה

      עבור הנשמה החפצה בגדילה,

      בהתפתחות המוסר,

      בגדילת ה ח מ ל ה

      בהחלמה....

      מודעות המלחמות היא מודעות נמוכה מאוד,

      של הישרדות בסיסית.

      "הילחם - או ברח".

      מודעות השלום היא מודעות גבוהה מאוד,

      של אהבה בלתי מותנית:

      "ואהבת לרעך כמוך".

      יש מטרה לכאב הלאומי - להתאחד בחמלה.

      לדעת להזדהות עם רגשות המשפחות השכולות.

      יש מטרה לשמחה הלאומית - להתאחד בשמחה.

      לדעת לשחרר את הכאב,

      להתגבר,

      לא לוותר

      אל החיים - ל ה ת ח ב ר....

       

      בימים כאלו אני חשה בתדרים גבוהים וזכים

      של חמלה, של אהבה, של רצון נתינה של ריפוי

      שממלאים אותי...

      אני בוחרת לא להזהות באופן רגשי עם כאב

      אלא להביט במבט מעיני הנשמה,

      שיודע שהכול טוב ונפלא.

      שאין דבר שאין לו תכלית.

      שאין מות שאין לו משמעות והמשכיות.

      שיש חיים.

      שיש צורך בריפוי גדול של בני האדם.

      של האנושות כולה.

      ולאחר שריפאתי ואני מרפאה את עצמי,

      משיבה לעצמי את עוצמתי

      החמלה והאור שבי

      הולכים וגדלים

      במעגלים מעגלים

      גלים גלים

      את האור מגלים

      מתפשטים מסביבי כאדוות

      יוצרים עולם נפלא מאוד.

      התדר של 

      ו א ה ב ת   ל ר ע ך   כ מ ו ך

      מתפשט,

      גדל,

      מפיץ את עצמו

      מעבר לזמן ולמרחב...

      מעבר לנבדלות...

      נושא בכנפיו את

      תודעת  ה א ח ד ו ת

       

      תודה אלוהים 

      על בריאה מופלאה

      שמתפתחת

      שצומחת

      ש ז ו ר ח ת.

       

      מה נפלא היום הזה.

      יום מקודש.

      יום שמתחיל בשחור

      ומסתיים בכחול לבן.

       

      בקרוב השלום כאן.

      אמן ואמן.

        27/4/09 21:14:

      צטט: יהל1 2009-04-27 06:31:20

      מאד מרגש,

      מאד עוצמתי.

      חזק ביותר.

      תהי נשמתו עדן....

                                                                יהל.

       

       

      תודה לך יהל היקר.

      אמן כן יהי הרצון.

       

      אור ואהבה,

      אילנה

      ******

       

        27/4/09 06:31:

      מאד מרגש,

      מאד עוצמתי.

      חזק ביותר.

      תהי נשמתו עדן....

                                                                יהל.

        25/4/09 11:44:

      "ובמושב לצים לא תשב".

      עולה לי המפשט הה

      בהמשך למחשבה שעלתה בי:

      כמה שקט.

      כמה נפלא.

      אני אוהבת את יום השבת

      שבו השבת האנרגיות.

      שבו מנוחה.

      שבו שקט מרפא.

      שקט של קדושה.

      אני חושבת שאם יצאתי או אני בוחרת לצאת

      ממעגל הדרמות,

      אז יש לי פחות מה לספר לאנשים על חיי הפרטיים.

      שאם אני נמנעת מ"לשון הרע" ומ"רכילות"

      אז עוד פחות ופחות יש לי על מה לדבר עם אנשים.

      אני נמנעת משיחות סרק.

      אין לי כל כך טעם בהן.

      אז כששואלים אותי:

      מה נשמע?

      מה שלומך?

      הוא תמיד  נ פ ל א.

      שלומי שלם.

      מה חדש?

      אין חדש תחת השמש.

      פעם היה לי ידיד

      שכשכול פעם שהיה שואל אותי: מה המצב?

      הייתי עונה:

      ראיתי צב!

      מה חדש?

      תפוח בדבש.

      זזה מצמצם את רשימת האנשים הקרובים אלי

      באופן פרטי, אני מניחה.

      אך זה מגדיל את רשימת האנשים הקרובים אלי

      באופן נשמתי.

      א ה ב ה

      ו א ו ר

      ממלאים אותי.

      ואני מקרינה על סביבתי.

      עוד אור

      עוד אור

      עוד אור....

      נפלא לקבל משוב

      מאנשים שגם

      מ כ י ל י ם

      את האור ומרגישים בו....

      סך הכול אני מאוד מרוצה מחיי

      ומודה על מתנת

      ה ח י י ם

      שנמשכים.

      חושבת שכשנמצאים במודעות נשמה

      המשחק כאן הרבה יותר קל.

      מבינה כי תדר השמחה

      חשוב מאוד להווייתי, לנשמתי,

      ל י צ י ר ו ת

      ה ר י פ ו י

      שלי....

      משתמשת בחומרים של קדושה וטוהר,

      שמחה ועוצמה,

      יצירתיות, דמיון,

      שובבות והנאה.....

       

      יום מופלא.

      אור ואהבה

      ואהבת לרעך כמוך תפשט על פני כל העולם.....

       

       

        23/4/09 06:12:

      השחר עולה.

      השמים נצבעים בתכול סגול.

      הציפורים מצייצות בחזוקה...

      שעה נקיה וצלולה...

      שעה קרירה ורעננה.

      אני אוהבת את השעות המוקדמות של הבוקר,

      כשהעולם עדיין ישן...

      שקט ברחובות...

      הכול כל כך נקי...

      ה ש ק ט  ה מ ר פ א   

      השקט המרפא שבתוכי

      הולך וגדל

      ומקיף את כל היקום.

      בוודאי שאת היקום שלי.

      את המציאות שלי.

      מסתנכרנת בתדרים זכים

      עם היקום...

      מבקשת ומקבלת כל כך מהר

      שמרגישה שזה נס...

      שמרגישה כיצד

      האנרגיה החשמלית המגנטית 

      של המחשבות שלי

      פועלת נפלא

      ומשדרת גלים את היקום,

      גלים שחוזרים אלי

      ומביאים את מתנותיי.

      הכול באמת קורה כל כך מהר.

      כנראה שכך חשים בממד הרביעי.

      ואכן, ביקשתי לפני זמן מה

      לעבור מהממד השלישי, הדחוס כל כך,

      הרגשי כל כך, העמוס בדרמות לעייפה,

      אל זה הרביעי.

      ידוע לי כי יש להיטיב ולקחת אחריות

      על הרגשות ועל המחשבות

      לפני שעוברים אל הממד הזה.

      ממד של קסם. לכאורה במציאות הזאת,

      כי הוא שזור ומשולב בה.

      כי הגוף הפיזי הוא אותו הכלי

      בו אני משתמשת בממד השלישי.

      ב ר ם החוויות הן שונות.

      הן של שקט גדול,

      של אור גדול,

      של אהבה גדולה,

      של הבנה גדולה,

      של

      ח         מ          ל               ה

      המודעות האנרגטית גדולה לכל רחש...

      לכל שביב של מחשבה,

      לכל קצה של רגש....

      והנקיון הפנימי הולך וגדל...

      הולך ומתפשט...

      א נ י    י ו צ ר ת    ה כ ו ל

      במציאות שלי. בחיים שלי.

      אני יוצרת מאור.

      אני יוצרת מאהבה.

      אני יוצרת משמחה.

      אני יוצרת מהתלהבות.

      אני יוצרת מהשלמה. מהשלם.

      אני יוצרת מהנשמה.

      אורה של נשמתי מנחה אותי בחיי,

      משתקף בעיני האנשים...

      לבי משלח אליהם אהבה וחמלה גדולים.

      ללא תנאי. 

      אני אוהבת את העולם.

      אני אוהבת את החיים.

      אני אוהבת את הילדים שלי.

      כל כך אוהבת את הילדים שלי

      שהם הכול בשבילי.

      ממש הכול.

      ה כ ו ל.

       

      עד כאן דבריי להיום.

      אני בהחלט משועשעת

      מהתכתובת שלי עם עצמי.

      גם בגלוי. כי אין לי מה להסתיר.

      כי אני כמו ספר פתוח

      שבא ללמד.

      שבא לחנך.

      שבא לחוות את עצמו.

      כן,

      אני בהחלט

      ספר אור.

       

      אהבה. איזה יום מופלא!אור

        21/4/09 07:14:

      יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

      הבוקר הוא טוב. הבריאה היא טובה. הכול לטובה,

      אז איך זה שהשואה התקיימה?

      איך זה ששישה מיליון יהודים הושמדו?

      איך העולם שתק ולא עצר את הזוועה?

      אין מקריות.

      הכול מתוכנן.

      לכל דבר יש סיבה ותכלית.

      זה שאנו בגוף איננו יודעים אותה,

      אין זה אומר שאינה קיימת.

      כל ההתרחשויות בעולמנו, כולל דרמת השואה

      זה מה שהן: ד ר מ ו ת.

      הדרמה, בהיפוך אותיות הינה: ה ר ד מ ה.

      העולם במה וכולנו שחקנים, כמו שאמר ויליאם.

      שייקספיר, כמובן. אני מחייכת כשאני עוצרת בשמו הפרטי.

      "ידידי וילי היה אומר"...חיוך

      בעולם הדואלי אנו חווים מסכת של דרמות

      בהתאם לאמונות שאנו מכילים.

      כדי ללמוד ולהגיע לדרגת "ואהבת לרעך כמוך",

      אשר היא אהבה בלתי מותנית,

      כבוד הדדי, לעצמך ולזולת, אי שפיטה, חמלה, סליחה,

      ק ב ל ה

      על בני האדם המשתתפים ב"משחק החיים" של הנשמות,

      לחוות פעם את "הטובים" ופעם את "הרעים"....

      פעם את "הקורבנות", פעם את "המקרבנים"....

      זאת כדי "להיכנס לנעליים של הצד השני" ו ל ה ב י ן

      את המניעים.

      אפשר לתמצת ולומר שיש כאן עניין של "אהבה" ו"אי-אהבה",

      או ליתר דיוק "חוסר באהבה".

      הפחד, הסבל, הקושי, המלחמה, העצב, השמד, השואה

      מגיעים מהצד של "חוסר באהבה", חושך באהבה, חושך במודעות,

      פשוט ח ו ש ך. ראשי תיבות: ח ו = מוסר, ש = שנאה, כ = כמוך.

      (אפשר למצוא גם משמעויות נוספות וראשי תיבות אחרים)

      אין ספק שהיהודים מילאו הפעם את תפקיד הקורבנות,

      תפקיד שהם, אגב, מצטיינים בו, משום מה, לאורך כל הדורות.

      ככתוב בהגדה: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם".

      אמונה שתחילתה קשה, אך סופה הגאולה.

      אם כך, נשאלת השאלה, היכן היה הקב"ה ומדוע לא הצילנו מידם?

      לשאול זה נפלא.

      רק כששואלים, מגיעות  ה ת ש ו ב ו ת.

      משפט זה זכור לי מספרו הנפלא של ג'ימס רדפילד, "הנבואה השמיימית"

      (שהסתעפה לספרי הדרכה וספרים נוספים שלו).

      אז אני שואלת, בתור נציגת האנושות.

      באופן אישי, מהיותי מחוברת לנשמתי,

      אני  י ו ד ע ת  את התשובה.

      אני נמנעת כרגע מלתת אותה,

      משום שאנשים אחרים צריכים לשאול ולקבל אותה.

      לא תמיד התשובה המתקבלת יכולה להיות מוכלת

      על ידי תודעת ההמון, ששבוי ב"קורי הדרמה"

      שאסיר בקורי הפרשנות שלו עצמו....

      אל מלא רחמים....

      הו אל מלא רחמים,

      היכן היית בשואה?

      אלוהים היה גם היה.

      אלוהים נמצא ב ת ו ך  בני האדם.

      אך אלוהים מעניק חופש בחירה בין הטוב לרע,

      זאת מאז שהאדם, וחוה אשתו, בחרו לאכול פרי

      "עץ הדעת טוב ורע".....

      יום השואה ויש צורך לשלוח אור מרפא

      לכל הנפשות שהשתתפו בדרמה.

      לטובים ולרעים (נא להוסיף מירכאות)....

      למה אני לא פותחת פוסט נוסף?

      פוסטים נוספים?

      התשובה היא: ככה.

      בעיני זו תשובה מצוינת, וכזאת הנחלתי לצאצאיי.

      אני מחוייכת ורצינית כאחת.

      זהו טבעי.

      כשקראתי מה שכתבתי על האזכרה, אגב,

      תהיתי לפתע: מה פתאום לא ביקשתי גם

      שיגידו קדיש על סבתא שלי, סימה אייגנפלד ז"ל?

      הרי גם היא מקום קבורתה לא נודע ואיש לא אמר עליה קדיש?!

      מדוע אף אחד לא קם ואמר: ומה עם הסבתא???

      יש לי השערה שאני יודעת במי היא התגלגלה.

      יש לי השערה שה"גלגול" שלה עמד לצידי בבית הקברות.

      יתכן מאוד שמשום כך לא נעשה הדבר.

      הרי אין מקריות?!

      מוזר....

      אני סולחת לעצמי. אני תמיד סולחת לעצמי בקלות.

      זה משום שתמיד אני עושה כמיטב יכולתי.

      לא תמיד היכולת שווה.

      (תודה לרונן יחיאב, אם אתה "מציץ" כאן,

      שסיפרת לי על הספר "ארבע ההסכמות".

      קיבלתי אותן. הסכמתי איתן והסמכתי אותן

      לאמת הדומיננטית שלי).

      עלי עוד להמשיך ולכתוב....

      אני מבינה את חשיבות המילים.

      המילים שבאות דרכי. המילים שאני משתמשת.

      המילים "שלי"....

      ואני שולחת את אור ואהבתי

      לכל ניצולי השואה,

      לכל הצאצאים של ניצולי השואה,

      לכל הגנים של השואה,

      לכל הנאצים (כן, גם להם מגיע הריפוי),

      לכל הגרמנים, בכלל לכל מי שהשתתף בשואה

      בכל תפקיד שהוא

      ומבקשת בזאת ממלאכי הקארמה:

      "אני קוראת למלאכי הקארמה

      ומבקשת בבקשה

      ריפוי, שיחרור ותיקון קארמתי  מ ל א

      לדרמת השואה והטראומות שלה לכל האנושות.

      בכל הגופים, בכל הרבדים, בכל הממדים, בכל הגלגולים,

      כאן ועכשיו, בכל ההוויה.  ת ו ד ה."

      אמן וכך קורה הרצון לעולמי עולמיא.

      יהי זכר הנספים ברוך.

      אין ספק שהם איתנו כאן עכשיו.

      (למשל אני, שהייתי ילדה קטנה שנרצחה

      בשואה. יהי זכרי ברוך. והנה אני כאן,

      היום, גדולה, חזקה, במלוא הדרי והומורי!!! )

      אור ואהבה

      ואני שולחת את התדר של

      "ואהבת לרעך כמוך"

      שיתפשט על פני כל ה ע ו ל ם.

      בכל הממדים והזמנים והגלגולים

      והעתידים ההסתברותיים

      וצירי הזמן המתפתל.

      א מ ן

        20/4/09 21:27:

      האור והאהבה שבי גדולים.

      הם מציפים אותי בשקט. 

       גיליתי כי הפתרון הטוב ביותר,

      לכל דבר, לכל מב,

      זה לבקש להעלות את התדרים.

      ובאמת - הם עולים.

      וכאשר נמצאים בתדרים הגבוהים

      הכול נראה אפשרי.

      כל "בעיה" הופכת למצב.

      לכל דבר יש פתרון.

      בכל אופן, קיימת אמונה

      שהכול מסתדר והפתרון הנכון

      בזמן הנכון יגיע.

      יש רק אור.

      יש רק אהבה.

      יש גם שמחה.

      יש הכלה.

      יש ח י י ם.

      תודה אלוהים

      על שנתת בי חיים.

      ואני שולחת אור ואהבה לכל העולם...

      כי יש לי הרבה...

      וערב יום השואה

      אני שולחת אור גדול לכל הזמנים

      לכל המממדים והרבדים

      לכל משתתפי הדרמה של השואה

      אשר היא משואת זיכרון לטבע האנושי

      ולאפשרויות הבחירה

      כיצד להשתמש בכוח.

      האם לבחור בין אור לחושך.

      תמיד כשהחושך גובר,

      אומרים לי מדריכיי האוהבים,

      האור שב לעלות

      על ידי מעגני התדרים של האור

      שבוחרים לבוא ולהפיציעע בינות האפילה

      ולהגביר את האור.

      אין מקריות בבריאה, הם אומרים.

      אני יודעת שלכל דבר יש תכלית.

      קיבלתי תקשור מדהים על השואה

      אך החלטתי למנזר כדי שלא לפגוע

      באנשים שעלולים להיפגע מהאמת כפי שהגיעה אלי, בכל אופן.

      אנני מודה שאני רק פרשנית של האמת.

      כך גם כל מתקשר.

      אני חושבת שלפעמים ידע צריך להיות ממודרולא תמיד צריכים לומר הכול.

      זוהי חכמת הכוהנת הגדולה של הטארוט:

      לדעת למי לומר, מתי, עד כמה

      והאם בכלל.

      עד כמה שאני נאמנה לאמת,

      יש גם את האמת של הטובה הגבוהה של כלל הציבור.

      יש את יכולת ההכלה של כלל הציבור.

      ואני שואלת את מדריכיי:

      לגנוז את התקשור או לפרסמו ולעורר הדים?

      לגנוז, הם משיבים ומחייכים.

      והנשמה מחייכת.

      עת לכל דבר.

      גם לחדשות מסעירות.

      גם לחדשות משעממות.

      עת לאמת

      אך היא נגלית בשעה המדויקת בלבד.

      לא לפני ולא אחרי.

      טוב לי ליהות אני, אני מודה.

      תודה על כך שהגעתי עד הלום.

      תודה שיש לי את עצמי.

      תודה שיש לי את אלוהים.

      תודה לכל המדריכים שלי.

      תודה לכל הנשמות שאיתי בדרך, בכל מגוון התפקידים.

       יבורך יומכם.

       

        20/4/09 20:34:

      צטט: פיצפון 2009-04-20 14:56:09


      אילנה היקרה

      ראשית לא ידעתי שכתבת כל כך הרבה ועוד על משהו רגיש כל כך...מזלי שאני מציץ גם מעבר קריצה

      שנית יש כל כך הרבה נושאים בהם את נוגעת ביומן מיוחד זה...

      שלישית התמונה החדשה שלך מקסימה כמו תמידחיוך

      רביעית בעניין הכוכבים אז יש כמות מוגבלת...כשעברתי אותה לא יכולתי לככב...חוצמזה לככב פוסט העוסק בשכול...קצת משונה לי...

      חמישית גם אני קראתי לפני שנים את הספר של ד"ר ניוטון ורותקתי מהמורכבות של העניין.

      שישית שיהיה לך  יום קסום חיוך

      פיצפון

       

       יעקב יקר,

      טוב שאתה מציץ. במיוחד היכן שלכאורה אסור.

      לעולם אל תשמע לחוקים בלתי צודקים!

      חן חן על הפירגון לתמונה החדשה.\למה לא לכבב שכול?

      יש כאן הרבה בפוסט הזה, כולל חיים. (לא שאתה חייב)

      חמישית - יפה.

      שישית - באמת היה לי יום קסום. תודה שברכתני.

      איזהיופי היה הים בשעת השקיעה! אחחחחחח

      שיהיה ללך לילה טוב ושבוע מופלא.

      בברכת אור ואהבה,

      אילנה 

        20/4/09 14:56:


      אילנה היקרה

      ראשית לא ידעתי שכתבת כל כך הרבה ועוד על משהו רגיש כל כך...מזלי שאני מציץ גם מעבר קריצה

      שנית יש כל כך הרבה נושאים בהם את נוגעת ביומן מיוחד זה...

      שלישית התמונה החדשה שלך מקסימה כמו תמידחיוך

      רביעית בעניין הכוכבים אז יש כמות מוגבלת...כשעברתי אותה לא יכולתי לככב...חוצמזה לככב פוסט העוסק בשכול...קצת משונה לי...

      חמישית גם אני קראתי לפני שנים את הספר של ד"ר ניוטון ורותקתי מהמורכבות של העניין.

      שישית שיהיה לך  יום קסום חיוך

      פיצפון

        20/4/09 06:10:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-04-19 23:09:38

      היית זקוקה להזדכך דרך מילים

      הוצאת את העצב והכנסת אור

      חוק הכלים השלובים

      ממש כך

      עברת תהליך וסגרת מעגל

      את הרי יודעת שהפרדה היא רק גשמית

      נפשית ורוחנית הוא ימשיך להיות איתך!

      אחיות לדרך תהיינה איתך

      מחבקת אותך ומעבירהלך את אהבתי!

       

       נילי מקסימה,

      את צודקת.

      המילים הן הדרך שלי

      להזדכך, ללמוד, לרפא,

      לגעת בנשמה

      של עצמי ושל אחרים...

      מילים...איזה כלי מופלא...

      אני יודעת שהפרידה היא רק גשמית.

      אני באמת יודעת וחיה את הידע,

      שזה יותר מרק לדעת....

      מודה לך אחות אור לדרך.

      מחבקת בחזרה.

      שיהיה לך יום נפלא.

      ב א ה ב ה,

      אילנה

        19/4/09 23:09:

      היית זקוקה להזדכך דרך מילים

      הוצאת את העצב והכנסת אור

      חוק הכלים השלובים

      ממש כך

      עברת תהליך וסגרת מעגל

      את הרי יודעת שהפרדה היא רק גשמית

      נפשית ורוחנית הוא ימשיך להיות איתך!

      אחיות לדרך תהיינה איתך

      מחבקת אותך ומעבירהלך את אהבתי!

        19/4/09 21:40:

      אמונה אהובה,

      כמה נפלא שנכנסת אל "יומני הסודי".

      אורך נעים לי מאוד.

      המון אהבה,

      אילנה

        19/4/09 19:20:

      *

      אילנה יקרה כוהנת הפרחיםחיוך
      כשהזמנת אותי, לא היה לי שמץ מושג למה לצפות.

      התחלתי לקרוא, עוד יום ועוד יום, מודה שאת הימים הראשונים

      חיפפתי, עברתי ברפרוף, אך ככל שעברו הימים רותקתי יותר

      והתבוננתי בענין על התהליכים שעברת, קראתי גם חייכתי

      לעיתים על ההומור השזור בין עצב ומילים ותובנה חדשה

      וחקירה ותהייה, שפה שאני חשה בה בבית.

      היום השלושים לאביך ואני קטפתי היום שלושה ורדים פתוחים

      ריחניים באים מאהבה.

      היה מרתק, מעניין לקרוא, מחבר ומחזק.

      מצטטת כאן מיומנך את  שקלט מבטי תוך כדי קריאה-

       

      "אני מודה על מתנת החיים

      כאן ועכשיו

      בגוף פיזי

      בחיבור  מ ל א  לנשמה שלי

      ולכל הוויתי.

      ומברכת את כל האנושות

      במתנות אלו

      מברכת אותך באהבה

      אמונה

       

        19/4/09 14:10:

      ויי.

      יצאה ללי פליטת מקלדת

       

      במקום "בהותירו" "בהותירי".

      אז אולי...

      וזה משהו שמעולם לא חשבתי עליו כי הוא מוזר ולא הגיוני:

      אולי אני דווקא הגלגול של סבא מאיר??????

      ככל הידוע לי בגלגול הקודם הייתי ילדה יהודיה שמתה בשואה. אני יודעת גם את שמה.

      אבל  אולי הילדה נולדה אחרי שסבא מאיר מת?

      איזה רעיון!

      אני לא יודעת אם זה נכון אבל זה מוזר.

      והיקום הוא בהחלט מוזר

      וההומור היקומי הוא מוזר.

      אז אם אני הסבתא של עצמי (משעשע)

       ובקשתי שיגידו עלי קדיש על ידי הגרוש שלי?!??!?!

      מה זה, אופרת סבון משונה?

      מצחיק מצחיק מצחיק....

      אבל אני לא ממש צוחקת.

      נו, אמרתי שיש לי דמיון פרוע ועשיר....

       

      אז אני הסבא או אני הננכדה ואני הבת או הבן או

      רוח הקודש?

       

        19/4/09 14:06:

      אני שומעתל ציפורים מצייצות

      וזה נעים לי מאוד.

      רציתי לספר על האזכרה שהייתה מכובדת ונפלאה.

      החזן שהיה, בן אדם מדהים

      שניכר שמחובר חזק מאוד לייעודו העליון,

      איש מלא אהבה, חמלה ונועם.

      לא רק שספד אלא גם עשה לנו ממש שיחה רוחנית

      על כך שאין סוף והכול מלא התחלות,

      ושעכשיו חודש ניסן וכדוצה.

      באופן כמעט ניסי היה לנו מנין.

      העשירי הגיע ברגע האחרון אחרי שכמעט ולא הגיע.

      אז עלה לי רעיון, בוודאי מתוקשר ומדורך:

      לבקש שיגידו גם קדיש

      לסבא שלי מאיר אייגנפלד ז"ל

      אותץו מעולם לא הכרתי משום שמת במלחמת העולם השניה

      בהותירי את אבא שלי יתום צעיר.

      גם את אימא שלו לא הכרתי. מקום קבורתם גם לא נודע.

      מעולם לא נאמר קדיש על הסבא!

      ואז כשביקשתי שיגידו קדיש,

      ונתתי את הזכות לאבי ילדיי,

      זה היה כל כך מרגש שלא יכולתי שלא לבכות קצת..

      והדמעות זלגו חופשי...

      הרגשתי גם שמחה עצומה על שהדבר נעשה.

      נפרדנו מאבא במילים יפות.

      באהבה גדולה.

      אחות אחת שלי הביאה לו בכלי

      המון חרציות ולבנדר וגם צדפים של ים, אותם פיזרה על הקבר.

      אני הבאתי ששונה אדומה גדולה.

      האנשים הנפלאים שהגיעו באהבה,

      החזן הנפלא,

      האחיות שלי,

      ידידי הטוב,

      גרושי היקר,

      אחד מהילדים שלי.

      היה בהחלט מרגש.

      אבא ציווה עלינו את החיים

      ואת ההנאה מהחיים.

      איזה אדם שהוא היה!

      פשוט מדהים!

      אני יודעת שאומרים זאת אולי על כל מי שמת.

      פעם צחקתי קצת על הנושא, איך זה שכשאדם מת

      לפתע הוא כל כך נפלא..

      אבל זה באמת.

      ואני חושבת שכנראה כולנו נפלאים

      ולא תמיד כשאדם בחיים שמים לב לזה.

      במקרה של אבא שלי,

      זה היה ידוע לכולם. לכל מי שהכיר אותו

      שהוא אדם אציל, נדיב, עוצמתי,

      משכמו ומעלה.

      הוא היה מאסטר גדול של שפע

      ולוחם אמיץ.

      אין כמוא בא שלי.

      אני ממש גאה שהוא היה אבא שלי.

      אשמח לפוגשו בעולם הנשמות הנצחיות

      ולהודות לו.

      למרות שבחכמתי גם הודתי לו בחייו

      על כל מה שהעניק לי, ואמרתי שאניא והבת אותו.

      הכי עצוב זה כשלא מספיקים, אולי,

      לומר לאדם שבחו בפניו.

      כן כן, יש לומר לאדם שבחו בפניו

      כאילו מדברים ליד קברו.

      לדעתי, כמובן.

      אין ספק שחוויתי המון עומס רגשי בזמן האחרון

      וכעת אני זקוקה למנוחה ולשקט.

      בצחשבה שניה,

      יש בי המון שקט,

      עלי רק לפנות לו את המקום....

      אור האהבה מאיר בתוכי

      ומשקיט כל כאב וצער....

      וזה קסום ומופלא ומבורך.

      אבא, אני אוהבת אותך!

       

       

        19/4/09 10:04:

      היום השלושים לפטירתו של אבא. ה א ז כ ר ה.

      בבוקר שוחחתי איתו.

      בכתיבה.

      הרגשתי אנרגיה מעל הראש שלי ושאלתי מי איתי.

      הוא ענה לי: אבא.

      התחלתי לשאול אותו לשלומו והוא ענה שמצוין,

      והסביר כל מיני דברים חשובים.

      סיפר דברים מעניינים מאוד.

      היה הוא עצמו, רק יותר צעיר כמובן.

      אלגנטי, רציני, מחייך, קורץ.

      דברים חשובים. דברים עמוקים. דברים יפים.

      דברים שבכל מקרה כדאי לאמץ.

      לצורך התקשור אני צריכה הרבה

      א מ ו נ ה.

      לדעת שזה לא הדמיון שלי,

      שברוך השם מאוד עשיר ומפותח.

      לדעת שערוץ הדמיון וערוץ התקשור מאוד קרובים.

      לפתוח את הערוצים,

      לבטוח במידע ובתחושה שעולה.

      לאמת את המידע

      אם ברומטר האמת הפנימית שלי.

      אם הידיעה.

      שלחתי את המכתב לאחיותיי,

      שהתרגשו ממנו מאוד.

      אבא דיבר על הכבוד, בין היתר.

      שלא הבנו אותו נכון, בכל אופן אני.

      הוא אמר שאני מתייחסת לכבוד קצת בציניות,

      ושופטת אותו כ"אגו".

      דבר שיש בו אמת.

      אך הוא הסביר כי המונח כבוד אצלו מתפרש שונה.

      או בפן נוסף. הבנתי.

      המעניין והמרגש והסינכרון היקומי שלי הוא,

      שלאחר שנסעתי לתדלק את האוטו, 

      שאלתי אם מחלקים שם עיתונים חינם.

      (יש לציין כי אני לא קוראת עיתונים, בד"כ)

      ואז ראיתי בידיעות אחרונות, שזה העיתון שחולק שם,

      כותרת בענק:

      "החזירו לנו את  ה כ ב ו ד"!

      ומתחת הסבר שזה מה שאומרים ניצולי השואה.....

      אמא שלי הייתה ניצולת שואה.

      אבא לא היה ניצול שואה, למרות שהתייתם בגיל צעיר

      ונותר לשרוד לבדו את מלחמת העולם השניה.

      הוא בחר להתגייס לצבא בגיל צעיר והגיע שם לקצונה.

       התרגשתי מהסינכרון ולקחתי איתי את העיתון.

      למעשה, ביקשתי את העיתון כי לפני כן,

      כשהייתי בסופר, ראיתי את הכותרת הענקית

      והמילה:  כ ב ו ד

      והחלטתי ששווה לראות ולקרוא. אבל לא קניתי את העיתון.

      עלי עוד ללמוד על הכבוד.

      חשבתי על הביטוי "כס הכבוד"

      כציון ביטוי למקומו של  א ל ו ה י ם.

      על כך שלשמור על הכבוד האנושי, על צלם אנוש,

      היה דבר לא מובן מאליו וחשוב מאוד.

      כנראה שלכבוד יש עומק ופשר

      יותר ממה שהבנתי אותו.

      אז בכל אופן אבא שמר על כבודו

      עד הרגע האחרון

      וגם הלך לעולם האמת בדרך המכובדת ביותר

      שיכולה להיות.

      דרך מקסימה ומרשימה.

      אני מתפעלת ממנו, מחייו ומדרכו,

      כולל אופן יציאתו מהעולם הזה.

      אותי זה מאוד מעודד שאפשר להמשיך את הקשר עם אבא.

      זה לא פוטר אותי מגעגועים, מרגעים של עצב,

      מדמעות....

      אין פטור מזה...

      אבל בסך הכול אני שלמה כי אני משלימה

      ואני מאושרת

      כי אלו התדרים בהם אני שרויה.

      תדרים של אור, אהבה, חמלה,

      נ ש מ ה.

       

       

      יום נפלא.

       

       

       

        18/4/09 12:15:

      אני חושבת

      שאני ממגנטת אלי לבלוגים בקפה

      אנשים רבים שקשה להם לככב.

      קשה להם גם להגיב.

      כנראה שהנתינה - קשה להם.

      הראשונים שמגיעים הם הנותנים,

      המפרגנים, האוהבים, החומלים.

      הם מככבים בנדיבות.

       (כפי שאני תמיד עושה כשאני מבקרת בבלוגים) 

      אחריהם זורמים אלו שקשה להם לתת.

      ואני תוהה: איך זה ומדוע?

      הרי הכוכבים זה לא כסף.

      הרי הכוכבים שמעניקים לא נגמרים.

      זה לא על "חשבונך, באמת.

      הם רק מראים את נדיבותך ונתינתך!?

      האם מה שאני כותבת אינו ראוי לכוכבים?

      אינני מאמינה בכך, משום שאני רואה

      שאנשים מככבים על כל הגיג וכל שטות,

      את מי שהם "חפצים ביקרו".

      אינני מבינה את פוליטיקת הכוכבים.

      אינני מבינה אנשים שקשה להם לתת.

      אבל אני מקבלת

      שיש את הנותנים

      ויש את המקבלים על מנת לתת

      ויש את אלו שבקושי יכולים לקבל. 

      לדעתי זה קשור לרמת ההתפתחות של הנשמה

      ולרמת המודעות של האדם/נשמה.

      אז אם את/ה קוראים זאת וכועסים:

      זה סימן שזה נוגע בדיוק לכם.

      אם אתם נפגעים - זה גם מיועד אליכם,

      אחרת זה לא היה נוגע לכם.

      אם זה לא "מזיז" לכם ועדיין הינכם בין

      הלא מגיבים ולא מפרגנים ולא נותנים כוכבים-

      זה גם נוגע אליכם.

      הנתינה שלי אינה מותנית

      אם "משתלם" לי לככב אדם מסוים,

      אם זה....לא יודעת אפילו מה,

      כי כאמור אין לי שמץ של מושג קלוש

      ב"פוליטקת הכוכבים, של קפה דה מרקר.

      מה שכן,

      אני יודעת שיש כאן אנשים מדהימים ונפלאים

      ושמחה לפגוש אותם,

      ולו גם באופן וירטואלי,

      שמבחינתי הוא ממשי משום

      שאני חשה באנרגיה שלהם.

      כנראה שיש לי קארמה של לתת.

      לתת באופן בלתי מותנה.

      כוכבים, מי צריך אותם בעצם?

      יש לי מספיק כוכבים בשמיים.

      גם בעיניים.

      ואני מחייכת.

      פשוט רציתי לשוחח עם מישהו שמבין

      על הנושא הזה.

      והמישהו הוא אני, כמובן

      כי אם אין אני לי - מי לי?

       מישהו שמבין את חוקי המשחק של "פוליטיקת הכוכבים"

      יכול אולי להסביר לי?

      מותר להגיב בפוסט.

      זה שכתבתי (בהומור) אסור לקרוא,

      לא כתבתי: אסור לכתוב ולהגיב.

      כן יומני היקר,

      אני מחוייכת מאוד

      כי אני לומדת את טבע המין האנושי

      ועדיין אוהבת אותו מאוד.

      ואת עצמי. 

        18/4/09 06:30:

      אח אח אח...איזה לילה מספק!

      ובחלומי פגשתי את

      הרבי מלובביץ'!

      סוף סוף!

      סיפרתי לו על ספרי "תודעת האחד"

      וסנגרתי על הספר.

      לאחר שרצה לפסול אותו כי אין בו הלכות דתיות.

      אני זוכרת גם שהיו שם תצלומים של תפריטים

      וראיתי שיש מנה אחת חלבית ואחרת בשרית.

      אללי?! איך זה הגיע לספר?

      בכל אופן הוא רצה לפסול את הספר בגלל זה.

      אז אמרתי לו שאהיה חוצפנית ואני רוצה להסביר לו.

      וה וא הקשיב כשאמרתי

      שחשיבותו של הספר רבה לעולם החילוני.

      שהוא מלמד את ואהבת לרעך כמוך שהוא הבסיס לכל התורה.

      לאט לאט הרבי חייך והשתכנע והמליץ

      על הספר לכל העולם החרדי.

       הגעתי אל הרבי לאחר שעזרתי לחברה מתקשרת בחלום.

      היא התלוננה שאין לה עבודה כעת,

      שהמצב כזה וכזה, ואני הסברתי לה

      שיש לה שיעור של אמונה.

      עוד מהיותה בגלגול הקודם, שבו נקבתי בשמה שם.

      חלום כל כך מספק, שבבוקר עכשיו אפשר לנוח

      מעבודת הלילה.

      חיוך 

      איזה יום נפלא!

       

       

      שבת של שלום

      אור ואהבה. 

        17/4/09 12:14:


      אני רואה את היופי שבסבל ובכאב.

      אני מודה לכל הסבל שחוויתי בכל ימי חיי.

      העצב עיצב אותי.

      העמיק בי את החמלה.

      את האהבה וההבנה לבני אדם.

      ריכך אותי.

      שייף לי את הפינות.

      לימד אותי רבות.

      לא הייתי יכולה להיות אני

      אילמלא כל הסבל והייסורים שחוויתי.

      אני זוכרת שפעם, לפני שנים רבות,

      כשעוד הייתי צעירה, נשואה באושר,

      עם שני ילדים קטנים,

      גרה בבית יפה ומטופח

      ולא חסר לי מאום,

      שחלפה בי מחשבה (משונה, יש לציין!):

      שעלי עוד לחוות כאב אמיתי.

      עד אז לא ידעתי כל שכול.

      בעצם זה לא מדויק.

      אני נזכרת שאיבדתי שתי חברות

      שמתו בגיל בית הספר התיכון.

      אבל בכל זאת,

      היה נראה לי שמשהו בפאזל שלי חסר.

      בכל אופן,

      קיבלתי ובשפע את מנת הכאב שלי לגלגול הזה.

      ואני ממש מודה על כך.

      ואני יכולה להוקיר תודה לכל מי שהשתתף בכל הדרמות שלי.

      היה כאב שלא היה תלוי כמובן באף אדם אחר מלבדי,

      היו אנשים ש"פגעו" כלומר נפגעתי מהם...

      הייתה את סבתי האהובה שנפטרה בפתאומיות

      והותירה חלל גדול.

      הייתה אימי האהובה שמתה לאחר ייסורים רבים.

      ועכשיו אבא שלי, שמת לו בפתאומיות מצמררת,

      אך מעוררת השתאות ופליאה.

      היו בדרך כאבי לב שנשבר מ"אהבות נכזבות"

      שהיום הייתי קוראת להם:

      אשליות משכרות/משקרות

      ולא אהבות.

      כי אהבה אין בה כאב. אהבה היא יופי. אהבה היא אושר.

      אהבה היא הכול.

      בכל אופן,

      אני מרגישה שלמה עם כל מי שאני,

      שלמה עם כל מה שעברתי בחיי,

      ואף מוקירת תודה ומתפעלת מכל מה שחוויתי.

      אולי זה מין סיכום חיים שכזה?

      אם היום היו אומרים לי:

      זהו יומך האחרון,

      הייתי מודה. הייתי מאושרת.

      הייתי נפרדת מילדיי האהובים ומחבריי הטובים.

      ממשפחתי. אולי רק במחשבה. אולי בפועל.

      הייתי "מקפלת ציוד" בשביעות רצון גדולה.

      הייתי בייעוד שלי.

      חייתי.

      אבל מה, זה לא הסוף של חיי, מסתבר

      אז אולי זה רק סוף של מעגל אחד בהם.

      הפרק של היותי בת להורים, הסתיים לתמיד.

      כעת אני האם והאב של עצמי,

      חשבתי לעצמי.

      מות - בהיפוך אותיות הוא: תום.

      תום הילדות שלי.

      תחילת העצמאות שלי.

      לא מסתכלת על הקושי,

      מדחיקה כל כאב מיותר,

      ובוחרת להיות מאושרת מאוד

      בהוויתי הנצחית.

      מודה מאוד על כל מה שיש

      על כל מה שאין והוא היש שלי.

      ואוהבת.

      מאוד מלאת אהבה.

       

      יש לי כל כך הרבה

      שאני בוחרת להקרין לעולם......

       

        17/4/09 07:50:


      בוקר נפלא.

      אתמול כמעט הייתי מעורבת בתאונה.

      זה משום שראיתי את האוטו של אבא שלי,

      חשתי צביטת כאב גדולה והתחלתי לבכות.

      לבכות? להתייפח יותר מתאים....

      כשמתייפחים ונוהגים, זה לא הולך ביחד, כנראה.

      אז כמעט התנגשתי ברכב שנכנסתי לנתיב שלו, שלא כחוק.

      צרחתי.

      מי שמכיר את הצרחות שלי, צוחק.

      ואז מייד, בבת אחת, הדחקתי את גוש העצב.

      הדמעות המשיכו לזלוג מעצמן

      (כמו בשיר:

      אז למה אימא למה זולגות הדמעות מעצמן...)

      עד שנעצרו.

      כי חזרתי הביתה וזה לא נעים לילדים לראות

      אימא שבוכה...

      אז הדחקתי את העצב.

      השקט הגדול שבתוכי נכנס לפעולה ונמהל בתוכי

      כסם מרפא.....

      שקט אוהב. שקט נעים.

      שקט של מלאכים.

      שקט של מדיטציה בלי לעשות מדיטציה.

      זוהי מתנתי. מתנת התדרים הגבוהים

      ועליה אני מודה מקרב לב.

      והשמחה, אותה אסור לי להדחיק בשום מחיר,

      חזרה אלי...

      כי מתוך השקט האוהב הזה, קל לה להגיע....

      יום חדש....

      ואני חושבת לי שבלי הדדיות

      אין לי כל צורך בזוגיות.

      בלי אהבה גדולה הדדית,

      הכול לא שווה.

      הכוונה, מערכות יחסים.

      אני שמחה שאני בהדדיות עם עצמי,

      עם האני העליון שלי,

      אם האהבה הגדולה שבתוכי

      ושהיא  א נ י.

      טוב לי בחלקי.

      גם האין, כמו שאמרתי לעצמי בחיוך,

      הוא היש שלי.

      ממשיכה לקרוא (שוב) בספר של ד"ר ניוטון,

      מסע הנשמות,

      ומתפעמת מהחיים המופלאים שלאחר החיים....

      ועם זאת יודעת,

      שיש סיבה ותכלית להיותי כאן.

      חושבת בחיוך על המשפט של ריצ'רד בך

      בספרו "תעתועים" שבו כתב:

      אם אתה רוצה לדעת אם סיימת את ייעודך?

      אז אם אתה חי, עדיין לא סיימת.

      שמחה להיות בייעוד העליון שלי

      וכאן ועכשיו

      בחיבור מלא לנשמתי ולמקור האור והאהבה.

       

      שבת שלום לכל בית ישראל.

       

        16/4/09 14:16:

      היום יום ההולדת של אבא.

      גמרתי לעצמי את כל המילים בזאת.

       


       

        15/4/09 10:58:


      אני מודה. על מה אני מודה? אני מודה על מתנת החיים ועל היכולת והאהבה שלי לכתוב.

      אני הוויה כותבת.

      הכתיבה מסדרת לי את המחשבות.

      הכתיבה מרפאה אותי.

      הכתיבה מאפשרת לי לרפא אחרים.

      הכתיבה מאפשרת לי לפסל במילים רעיונות ממדים גבוהים,

      מתהומות הרגש,

      מכל מיני מקומות.

      הכתיבה היא כלי הביטוי העיקרי שלי.

      הכתיבה היא כלי הביטוי האהוב עלי ביותר.

      נעים לי לכתוב.

      הכול. כל מיני.

      הכתיבה זורמת ממני בקלות מופלאה.

      אין בי כל יסורי סופרים ומשוררים...

      אני כותבת במהירות הבזק,

      בקצב שבו אני חושבת...

      וזה כל כך נעים.

      לכן החלטתי להודות על מתנת הכתיבה.

      אני שוב אומרת לעצמי, בחיוך מוקסם:

      "כל מה שאין זה כל מה שיש"

      והיש הוא בהיפוך אותיות

      ש י.

      יש לי תמיד את כל מה שאני באמת צריכה,

      אני  י ו ד ע ת.

      לדעת זה מעבר ל-להאמין, או לחשוב, או לשער.

      י ד י ע ה

      יש בה ידע, יש בה עדי, יש בה עד, יד,  יש בה את ה'.

      אני כותבת בשביל עצמי.

      לפעמים בשביל שבו אני פוסעת, "בשביל העצמי"

      מצטלבים שבילים של אנשים נוספים

      ואנו חולקים את הידע...

      נראה לי שהולך לצאת לי תקשור....

      (חיוך)

      ושכדאי שאעבור לוורד.

      וורד זה עולם!?

      אני חושבת לעצמי

      ואז אני מחייכת.

      החיוך לא נמחק מפני.

      בלילה היו לי חלומות שלא סיפקו אותי

      מבחינה רוחנית ואנרגטית

      ולכן כשהתעוררתי המשכתי לישון

      בתבעי חלומות טובים יותר.

      הסחורה סופקה לי, על ידי שר החלומות,

      וקמתי ממש מאוחר. יחסית לעצמי.

      הכול טוב. הכול נכון.

      לשלב בין העולמות....

       

      יום קסום

      אם בכך אתמקד.

      ואני? בוחרת שכן.

        14/4/09 15:19:

      האמת היא הדבר הנפלא ביותר שיש.

      המתנה הגדולה ביותר שביכולתי להעניק ולקבל מהזולת

      ובוודאי שלהעניק לעצמי.

      היום פרמתי שקר נוסף במסכת האשליה של הסיפור שסיפרתי לעצמי.

      סיפור קסום, סיפור של אגדות, סיפור שמקורו בכוכבים,

      ממרחקים אין חקר...

      כמה נפלא להתעורר אל אור האמת

      ולדעת סוף סוף מה שכבר בעצם ידעתי מזמן,

      אבל הסיפור הפנימי שלי הסתיר לי 

      את בהירות העניין.

      אני מפסיקה אחת ולתמיד לספר לעצמי סיפורי נשמה מעולמות אחרים

      שמצטלבים עם העולם הזה ומבינה:

      האמת שלי היא לא האמת של אנשים אחרים.

      האמת שלי היא לא האמת של איש אחד שמאוד אהבתי ורציתי אותו כבן זוג.

      האמת שלי היא רק שלי, ואם היא לא האמת שלו

      אז היא שקר למעשה.

      ואני בוחלת בשקרים ובזה לה.

      אני בוחרת באמת האובייקטיבית ומבינה

      כי כדי להיות באמת הנכונה ביותר

      עלי להקשיב ולהבין ולדעת גם את...

      האמת של האחר.

      כמה מופלא.

      אני כל הזמן חוקרת, בודקת, חושפת רבדים על גבי רבדים

      מכל מיני אמיתות...

      ותוצאות מחקריי הלא הם כתובים ברשמות האקשיות

      וגם אפשר להשיגם בספריית הפליאדות. ובכוכבים אחרים.

      אם אין אני לי מי לי.

       

      אור ואהבה

      חסד וגאולה.

      חג שמח.

        14/4/09 13:18:

      תודה אלוהים.

      אני אני.

      זה הכי נפלא בעולם.

      אתמול הגיעו אלי אנשים מהמשפחה של מי שיכהן פעם בתפקיד "בעלי"

      יחד איתו ועם בת זוגתו שתחיה.

      הם ציפו לנחם אותי והגיעו עם פנים עצובות כאלו,

      של  אנשים שבאים להשתתף בצער.

      אבל מה, היה להם מאוד כיף. צחקנו, דיברנו.

      הם שאלו מה הקשר שלי לרבי עקיבא והתלוצצתי על כך.

      (לא לכל אחד מתאים לשמוע את הגירסה הרצינית).

      אני מרגישה ממש טוב.

      מודה על כל מה שאין וכל מה שיש ובעצם על הכול.

      אני חשה השלמה גדולה עם כל החיים שלי.

      אני חשה חיבור חזק לאבא שלי, אבל בלי תלות ובלתי מגלות.

      אני חושבת שברגע שהתגברתי - התבגרתי.

      במובן החיובי.

      העצב רק מעצב אותי לעומקים גדולים יותר, כפי שידעתי.

      השמחה מסמיכה אותי לעלות לגבהים גדולים יותר, כפי שידעתי.

      יש בי את הכול.

      אני היא זו שבוחרת במה להתמקד.

      ההתמקדות שלי היא  ב ר ו ח.

      הרוח בחיי היומיום.

      ההתמקדות שלי היא  ב א ה ב ה.

      אהבה בלתי מותנית.

      ההתמקדות שלי היא  ב א ו ר.

      באור הבורא הכול מואר. המודעות גבוהה. 

      האושר גדול. האושר בלתי מותנה

      בשום מצב ואדם חיצוני.

      האושר הוא בחיבור עצמו

      שממלא את כל צרכיי.

      בצורה פלאית וקסומה, האנרגיה הטובה שבי

      ממגנטת אלי מטופלים לרוב, שאני נהנית מאוד

      להיות למענם, להקשיב, לייעץ, לעזור להם לשנות.

      אני חשה בזרימת החיים.

      אני חשה שהנשמה שלי, שהיא בעצם אני במלואי,

      מאוד מסופקת ומרוצה מעצמי.

      מההתמודדות שלי.

      אני חשה הערכה גדולה לעצמי.

      גם אהבה גדולה.

      אני אהבה ולכן זה מה שאני מכילה.

      א ה ב ה

      אתה ה' בך ה'.

      אני מאוד מרוצה מהעבודה שלי,

      שהיא העבודה של הנשמה שלי,

      מהיותי בייעודי העליון,

      או בכל אופן במסלול של הייעוד העליון שלי.

      אני מרוצה מאוד מהמדריכים שלי.

      אני מרוצה מאוד מהיקום.

      אני בכלל,

      מאוד 

      מ א ו ש ר ת.

      זה משום שאני מאשרת את המצב.

      שאני מקבלת את האין כמו את היש.

      שאני בהשלמה מלאה עם כל מי שאני.

      עם כל מה שקורה ולא קורה בחיים שלי.

      עם הביטחון שאין כל מקריות בהתרחשויות.

      ביום ראשון הקרוב

      יהיה השלושים לאבא שלי ואנו עולים לקבר.

      אחותי אמרה לי שאחת מחברותיה, רואה בי "גורו"

      ומייחלת, יחד עם עוד כמה אנשים, לשמוע את דבריי.

      אמרתי לה שכבר אמרתי כל מה שהיה לי, בלוויה.

      אך היא ביקשה שאתקשר עוד.

      (שזה סימן, אגב, לכך שהמשיח כבר כאן...(בחיוך))

      יש בי המון אמונה.

      אמונה היא כוח.

      אמונה היא עוצמה.

      אמונה היא היא  ה מ ת נ ה.

      תמיד ידעתי שזו המתנה שאני רוצה.

      היא לא תמיד הייתה לי. לפעמים הייתה במצב חלקי.

      לפעמים נעלמה והסתתרה.

      בשנים האחרונות היא צוברת תאוצה והולכת וגדלה.

      אין גבול לאמונה.

      אין גבול לאהבה.

      אין גבול לאור.

       

      אני מודה על מתנת החיים

      כאן ועכשיו

      בגוף פיזי

      בחיבור  מ ל א  לנשמה שלי

      ולכל הוויתי.

       

      ומברכת את כל האנושות

      במתנות אלו.

       

       

       

        13/4/09 14:25:

      דבר נפלא שעשיתי היום:

      טיילתי על שפת הים.

      איזה פלא, איזה יופי, איזו מתנה מופלאה.

      החיים ממשיכים...

      התחלתי אתמול לקרוא (בפעם השלישית אולי, או השנייה)

      את הספר: "מסע הנשמות" של ד"ר מייקל ניוטון.

      פסיכיאטר אמריקאי שתחקר מאות מטופלים

      לגבי מה קורה לנשמה בין הגלגולים. לאחר המוות ובין החיים.

      התחקירים מאלפים ומדהימים.

      התחלתי לקרוא כי מצאתי את הספר אצל אבא שלי.

      אני השאלתי לו לפני כמה שנים, משום שרציתי

      לשתף אותו בעניין שמצאתי.

      הספר מאוד עב כרס ואינני יודעת אם וכמה קרא ממנו.

      בכל אופן, החלטתי שזה ילמד אותי שוב

      היכן אבא נמצא.

      אחרי מותו עשיתי תקשור עם ידיד קרוב שניחן במתנה.

      (המתנה זה יכולת התקשור, כמובן) .

      משום שאני מאוד אוהבת לחקור,

      חקרתי אותו כאשר אבא שלי "התלבש" עליו כגוש אנרגיה

      ורעיונות.

      שאלתי לגבי קבוצת הנשמה שלו, צבע הקבוצה, הייעוד שלה.

      ועוד כל מיני שאלות, שידעתי לשאול

      משום הידע שבספרו של ד"ר ניוטון.

      זה היה מרתק.

      אבא סיפר כמה נפלא שם, ואף חשש לגלות זאת לי,

      שכה מתעניינת במה שקורה מעבר למעטה...

      איך זה קשור לים?

      מי אמר שזה צריך להיות קשור?

      אני משוחחת כאן עם עצמי, על תקן 

      "יומני היקר והסודי" חיוך

      בכל אופן, משום הידע הרוחני שאני חיה אותו,

      שזה מעבר ל"להאמין בו", אני מרגישה בהמשכיות

      הנשמה ובכך שאין זמן ואין מרחב.

      למדתי את זה לפני שנים, ברייקי 2.

      ואם אין זמן ומרחב אז אני עם אבא שלי עכשיו.

      אני נזכרת בטיול המקסים שעשינו לפני כמה חודשים לאוסטריה.

      אני ממש שמחה שהייתי בטיול הזה.

      לאסוף זיכרונות נעימים.

      זה נראה לי מה שאנו באנו לעשות בחיים כאן.

      לחוות את הזיכרונות, ליצור את הזיכרונות, לדפדף בזיכרונות.

      הקטלוג הרגשי שלי עמוס בזיכרונות...

      לפעמים הם מכבידים עלי ולכן אני סוגרת את האלבום

      ונחה.

      למעשה, אני יודעת שמומלץ להיות כאן ועכשיו, ולא לשקוע

      בזיכרונות. יהיו כואבים, יהיו מענגים...

      למדתי את הפונקציה של ביטול הגעגועים

      ואני משתמשת בה, לתועלתי.

      אז מה הקשר לים?

      הים הוא נצחי.

      הים הוא יפהפה.

      האוויר בו נפלא.

       

      שיחת טלפון קוטעת את הגיגי....

      המשך יום מקסים,

      אהבה

       

      אילנה

        12/4/09 15:35:

      התובנה של היום:

      "מה שאין לי - זה מה שיש לי"!

      אני חושבת שזה סלוגן ענק.

      משעשע ביותר (אותי).

      וגם מדויק.

      בא לחזק לי את האמונה ולהזכיר לי

      כי כל מה שקורה לי - תמיד קורה לטובתי העליונה.

      לפיכך, גם כל מה שאינו קורה לי (ואני רוצה שיקרה)-

      קורה מסיבה שזו טובתי העליונה.

      טובתי העליונה אינה ידועה לי, על פי רוב,

      בהיותי בהתגלמות בגוף, תחת מעטה האשליה של החומר,

      לא רואה את צירופי המקרים ואת הסיבה והמסובב.

      ב ר ם

      האני העליון שלי, שרואה את כל התמונה במבט מלמעלה,

      מחייך ואוהב ו י ו ד ע שאני יוצרת כל זאת מסיבה כלשהי.

      אם אני משתוקקת למשהו והוא לא קורה,

      עלי לברך זאת ואף להרפות מההשתוקקות

      שגורמת לי סבל בלבד.

      הרי היצמדות ונזקקות הן מקור הסבל האנושי!

      (אולי לא רק "האנושי"...?)

      רצון הוא צ(י)נור.

      אני יכולה להתחבר אל הצינור של הרצון האלוהי שלי,

      של הרצון של האני העליון שלי,

      ומשם אולי זה ינטרל ואף ידכה ויבטל

      את ההשתוקקות של הצינור הארצי.

      בכל מקרה,

      ברגע שאני  מ ק ב ל ת

      מ ש ל י מ ה

      עם כל היש וכל האין שהוא היש בפן המנוגד,

      הרי כבר רווח לי.

      כבר אני בשלווה.

      אני בשלום.

      אני באור.

      אני באהבה.

      אני באמת מי שאני הנני.

       

      ק ב ל ה. מכילה את המילה: ל ב.

      אני פותחת את הלב

      ומנערת את הציפיות מאבק האשליות,

      מנערת את החלומות מקורי השקרים,

      ויושבת לכתוב

      את

      ה ש י ר י ם......

       

      יום נפלא.

      יום נעים.

      יום ככל הימים.

       

        11/4/09 08:54:

      שבת בבוקר.

      האמת טופחת לי על הפנים.

      איזה משפט נפלא!

      עושה האנשה לאמת.

      מהי האמת?

      אנחנו לא יודעים מהי האמת,

      אלא אנו מאמינים לעצמנו

      למה שאנו מספרים לעצמנו בנוגע לעובדות.

      אנו משקרים, מעמידים פנים, משלים,

      צוחקים ובוכים

      וחושבים שזו האמת.

      זו באמת האמת.

      השאלה של מי?

      השאלה של איזה חלק שבנו?

      השאלה מאיזה גובה אנו רואים את האמת הזאת?

      האם זו האמת לאמיתה?

      האם זו האמת הגבוהה?

      האם זו האמת של מישורי האשליה והכזב?

      למה אנו כל כך מאמינים לעצמנו ולסיפורים שרצים לנו בתוך הראש?

      הרי הם המעצבים של העצב.

      הרי הם הבוראים את השמחה.

      הרי הם "ספקי הרגשות" אשר צובעים לנו את המציאות

      בצבעיהם: הקודרים והדוקרים, או הרוקדים והבהירים...

      מ ד ו ע  אני מספרת לעצמי את האמת שלי בכל פעם בצורה שונה?

      זה קשור לחסימות או לאי חסימות.

      זה קשור למצב האנרגטי שלי.

      זה קשור לכך שאני מחוברת או מנותקת מקשב לנשמתי שלי,

      המקור האוהב, החכם, המואר, המזין והיודע שבתוכי.

      עם איזה חלק בתוכי אני בוחרת להזדהות?

      (להזדהות = להזדהם, לעתים).

      אני היא זו שצובעת לעצמי את תמונת המציאות שלי

      וממציאה בכל פעם מחדש

      את הנימוקים לסיפור שאני מספרת לעצמי.

      משפרת לעצמי. מפרשת לעצמי. מפרישה לעצמי.

      איזה יום יהיה לי היום?

      כמו שאחליט.

      במה שאתמקד הוא זה שיגדל במציאות שלי.

      לעצב לי את היום בעצב?

      בכאב? 

      בסבל?

      בגעגועים?

      ואם כן, לשם מה?

      לשחות בנהר הרגש ולטבוע בו?

      אולי אצבע לי את היום בצבעים של וורוד וכתום

      וארגיש שקט ושמחה פתאום?

      אולי בכלל אשב לכתוב שירים

      אותם אדלה מנהר הרגשות הסוערים...

      שקטים, עליזים, עצובים, בוכיים,

      מתגעגעים, נכספים...

      שירים בכל מיני צבעים?

      מי אני?

      עם מי אני בוחרת להזדהות?

      מדוע אני בוחרת להשתכשך בכלל ברגשות?

      האם לא טוב יותר פשוט

      ל ע ש ו ת?

       

      שאלות...הרבה שאלות...

      ותיכף אשב עם עצמי

      ואדוג לי את התשובות...

      ואדלה לי את השירים....

       

      עוד יום.

      וזוהי רק ההתחלה שלו.

       

        10/4/09 09:43:

      אני מאוד אוהבת לישון.

      כל הזמן חולמת.

      אלו לא באמת חלומות אלא חיים של ממש.

      מרתקים, עשירים.

      הלילה למשל, פגשתי את הדלאי למה.

      הייתי עטופה בשל לבן לראשי. הוא ישב במעין קופה קטנה וברך אנשים שהיו שם.

      הוא נישק אישה אחת ממוצא הודי.

      כשאני הגעתי אליו הוא בחר לתת לי כסף.

      שטרות של עשרים ש"ח ירוקים. וגם מטבעות.

      אחר כך הציע לי לקנות בכסף שנתן לי

      קמע להגנה שעונדים על הצוואר.

      הוא הושיט לי מבחר של קמעות.

      הם היו גדולים ועגולים.

      באחד מהם היה פנים של דמות.

      חיפשתי בין הקמעות אחת שלא תהיה עם פנים

      כדי שזה לא יחשב לצלם.

      בחרתי קמע גיאומטרי למראה

      מתוך מחשבה שאתן אותו לגרוש שלי,

      שלפני כן חלמתי את מותו ובכיתי עליו.

      ואז בחלום זה היה לפני המוות ויכולתי

      להגן עליו...

      כל כך יפה ההיגיון של החלומות...

      עסקתי גם בציור ומאוד נהנתי.

      לצייר באבקות גירים רכות וצבעוניות,

      אחר כך בטוש שחור,

      ומעיןכיסוי של אייר ברש.

      לא בהגיוני בממד הזה,

      אבל התוצאה שם היתה מדהימה!

      ובכלל, חלומות כל כך מרתקים

      שלעומתם

      החיים כאן הם חלום חדגוני למדי,

      תפל למדי, אפור למדי...

      גם סוג של חלום אבל מה,

      חלום בהמשכים שיש לו את ההגיון שלו.

      לפעמים אני מרגישה שאני יכולה

      לסדוק את בועת החלום הזה

      ולראות ממה היא מורכבת.

      זה כשקורים לי ניסים

      וצירופי מקרים (?) כאילו לא הגיוניים

      ברמה של קסם ונס...

      זה מאוד משמח אותי...

      אני חולמת את החיים האלו

      וחיה בחלומות...

      בעצם הכול סוג של חלום ממשי......

      טלפון קטע את חלומותי. חבל.

      ומצד שני - אין מקריות ולכן לא חבל.

      אני מוצאת שהשינה היא

      בילוי, בידור, נחמה, ריפוי,

      מקור להשראה, פשו..ח ל ו ם....

      אם אסתכל על מה שאין לי - אהיה עצובה.

      אם אסתכל על כל מה שיש לי - אהיה מאושרת.

      אני בוחרת שוב, כל יום מחדש,

      להיותת מאושרת

      מחוברת

      שלמה.

      נשמה במשחק החיים,

      נשמה חולמת

      נשמה מוחלת

      בעבר לוחמת.

       

      אור ואהבה

      ויום נפלא

      שבת שלום

      לעצמי לבני ביתי

      למשפחתי מעבר למעטה

      ולכם. 

        9/4/09 14:16:


      ערב הסדר דווקא היה יפה ושמח.

      למרות שזה היה ליל הסדר הראשון בחיי בלי אבא.

      אימא כבר אינה איתנו ארבע שנים.

      אבל היום אני מרגישה

      את תדר העצב שמנסה למשוך אותי לתוכו...

      אני לא ממש מתמסרת...

      אני מכבדת את העצב

      ולא מנסה להאבק בו

      (טוב, רק קצת התגוששות..).

      אבל באמת בוחרת לשמוח ולהיות מאושרת

      ולהיות בתדרים הגבוהים.

      שם הרבה יותר נפלא, מושלם, נעים

      שלא לדבר על חברת המדריכים הנפלאים

      ובראשם רבי עקיבא.

      שמחתי להקריא אמש בהגדה מה שהוא אומר על יציאת מצרים.

      מרגישה אליו קירבה אישית...

      (לחייך? זה רציני בעצם...)

      גם היום בחרתי לברך את ברכת החמה, שמצאה חן בעיני:

      "ברוך אתה ה' בורא מעשה בראשית".

      ברגע שאני כותבת זאת, התדר שלי עולה,

      הנשימות שלי משתנות,

      העצב הוא רק ערפל דק מהדק,

      שבאמת אורב לי ברקע, או שאפשר להגדיר זאת

      שמצוי בתוכי, קצת מודחק ומנסה להשמיע את קולו.

      אבל מספיק התמסרתי לו בשבועיים האחרונים....

      מה שאני עושה כעת זה לשלוח אהבה ואור

      לחלק העצוב שבתוכי.

      לחלק היתום שבתוכי.

      לחלק המתגעגע בתוכי.

      ואני בוחרת להזדהות עם האני העליון.

      בחירה נאה.

      בחירה חכמה.

      בחירה שמייד גורמת לגל של שמחה מאוזנת ושקטה

      מהולה בטעם של העצבות הקלה

      להציפני......

       קודם צפיתי קצת בטלויזיה וחשבתי על אבותינו

      שבדיוק היום לפני כך וכך שנים (בערך אלפיים)

      ישבו להם במדבר והיו בהתרגשות של החג הראשון...

      חג שמח.

      אור ואהבה.

      חרות.

       

       

       

        7/4/09 19:16:

      היום אני מרגישה טוב ממש

      וגם שמחה ביותר.

      קיבלתי סימן פיזי מרעיש

      להמצאותו של אבא שלי איתנו.

      אני גאה באבא שלי,

      שמצליח ליצור קשר מהעולם הבא!

      מאמינים? לא מאמינים?

      העיקר שאני ממש מאמינה

      וזה ממש משמח אותי.

       

      נראה לי שלא בעיה לתקשר עם העולם הבא...

      רק צריך להאמין ולהיפתח לאפשרות....

       

      חג שמח ומאושר.

      באהבה גדולה,

      אילנה

        4/4/09 11:40:

      צטט: פיצפון 2009-04-04 11:35:46


      אילנה היקרה

      חזרתי ממסע ורציתי לחזק במילים ועוד...

      כשראיתי את שם הפוסט הבנתי שסגרת משהו...לכן לא רציתי להציק...לא במילים ולא מעשים.

      לפעמים דרוש לנו מרחב שנוכל לעבור תהליך ולהטמיע את הבנותיו

      אני מכבד את המרחב שיצרת והגבתי רק שאישרת לכתוב

      הבעיה שאין לי מילים

      זו האמת

      כנראה שהאובדן מעלים ומאבד גם מילים...

       

      פיצפון

       

       יעקב היקר,

      תודה על שהעזת להפתיע ולחזקני במילותיך.

      לפעמים אין לנו מילים, זה נכון.

      ביחוד במצבים של אבל של אדם אחר.

      כנראה כשאבא שלי עזב, הוא לקח איתו כמה מילים.

      רגוע 

      (אבקש ממנו שיחזיר אותן, לטובת האנושות).

      אני בשקט. מקבלת ומשלימה.

      לפעמים יורדות הדמעות.

      אני לא רוצה יותר לבכות ולכאוב

      כי זה מתבטא אצלי בפיזי ויוצר לי צרידות.

      ואז אינני יכולה להשתמש בקול שלי, שהוא הקלי שלי

      לתקשר עם העולם.

      אני מתגעגעת לקול של עצמי.

      אני  נחה המון. יותר ממה שאני רוצה,

      כדי לא לדבר. וגם איני יכולה לעבוד, כי הדיבור הוא הכלי שלי.

      אשז המצאתי היום משפט מופלא:

      "ש י נ ה - הדרך שלך להתקרב אל אלוהים!"

      (אותי זה משעשע).

      משום שאני =- אני, אני שוב שמחה ומאושרת

      גם כשלפעמים אני שוב עצובה.

      שוב תודה שלא פחדת לכתוב

      (כמו רוב האנשים כאן, מסתבר)

       

      אהבה ושבת מופלאה,

       

      א י ל נ ה

      (לא אוכלת אף אחד. לא נושכת, ובכלל רק עושה טוב)

       

        4/4/09 11:35:


      אילנה היקרה

      חזרתי ממסע ורציתי לחזק במילים ועוד...

      כשראיתי את שם הפוסט הבנתי שסגרת משהו...לכן לא רציתי להציק...לא במילים ולא מעשים.

      לפעמים דרוש לנו מרחב שנוכל לעבור תהליך ולהטמיע את הבנותיו

      אני מכבד את המרחב שיצרת והגבתי רק שאישרת לכתוב

      הבעיה שאין לי מילים

      זו האמת

      כנראה שהאובדן מעלים ומאבד גם מילים...

       

      פיצפון

        3/4/09 09:54:

      בעצם זהו היום החמישה עשר.

      כנראה נתקעתי יותר מידי ב-13.

       15 יום וזהו עולם שונה.

      עולם שבו אין את אבא שלי בגוף הפיזי.

      אולי אתם לא מרגישים שוני בעולם.

      אני - כן.

      אומרים שכל אדם הוא עולם ומלואו.

      זה נכון.

      וכולנו עולם אחד גדול

      מורכב מהרבה עולמות

      השזורים זה בזה...

      במילה עולם יש את המילה: עול.

      ככה אני ממשיכה לחשוב ולכתוב...

      ואתם לךא כותבים

      רק מציצים והולכים...

      מותר לכם לכתוב...

      מילים הן מתנה...

       

      אור ואהבה

      חסד וגאולה

      שקט וקדושה

      והרבה שמחה ואור

       

       

      אילנה 

        3/4/09 09:15:

       אכניס לכאן את הרהוריי.

      התפתחות המצב של האבל.

      היום 13 ימים לאחר מות פטירתו הפתאומית של אבי.

       

      ברגעים כאלואתה מגלה מיהם החברים האמיתיים שלך.

      מי הם חברים המזוייפים שלך.

      אתה מגלה המון על טבע האדם.

      על המילים. על המעשים. על אי המעשים.

      על כך

      שהילל הזקן צדק כשאמר:"אם אין אני לי - מי לי"?

       

      מצבים בחיים

      שמכניסים אותך אל פנימיותך

      ומעשירים את התבוננותך בעצמך

      ובחיים

      שאתה

      יצרת.

       

       

      בתודה,

       

      אילנה 

        1/4/09 19:13:

      צטט: אדמה 12:12 2009-04-01 11:55:12


      איך שהמוח מצליח לתעתע בנו

      ומכניס  למלכודות

      כמה שהמוח אוהב דרמה.

      תודהחיוך

       

       

      חיוך
      נכון מקסים?

      גם במקרה מתאים ל"אחד באפריל".

       

      אבל כמובן שכל הפוסט נכתב

      מתוך כאב ומתוך האבל האמיתי שלי על מות אבא שלי.

       

      יום טוב,

      אור ואהבה,

      אילנה

        1/4/09 11:55:


      איך שהמוח מצליח לתעתע בנו

      ומכניס  למלכודות

      כמה שהמוח אוהב דרמה.

      תודהחיוך

        1/4/09 11:21:

      זה היה ממקום שמבין לפתע

      את כוחן של המילים לקבע.

      וכשאני כותבת משהו שלילי על עצמי,

      זה מקבע.

      לכןם רציתי למחוק.

      אבל אז חשבתי שזה חינוכי שזה יישאר.

      שיניתי את שם הפוסט, לפחות מחייב ומקבע.

      ואז עשיתי את הניסיון לראות מה יקרה.

      וזה מעניין.

      כשכתוב אסור

      זה מושך דווקא לראות: למה?

      זה בטח מעיד על הישראלים

      וזה משהו חיובי ומשעשע.

       

      אני בוחרת עכשיו להיות מאושרת ושמחה.

      אני מקבלת את האובדן באהבה ובהבנה.

      אור ואהבה,

       

      אילנה

        1/4/09 00:16:

      צטט: אילנה בהט 2009-03-31 20:23:52

      כל הכבוד לסקרנים

      שנכנסים בכל זאת!!!!!

      חזקו ואמצו

      ותחשבו תמיד בשביל עצמכם!!!!

      כיפק למין האנושי!

      תמים

      איזה תרגיל מבריק

      ישר נכנסתי לבדוק,למה אסור להכנס:))

      שרה

        31/3/09 20:23:

      כל הכבוד לסקרנים

      שנכנסים בכל זאת!!!!!

      חזקו ואמצו

      ותחשבו תמיד בשביל עצמכם!!!!

      כיפק למין האנושי!

      תמים

        31/3/09 18:57:

      אמרתי לא לקרוא!

      ואני סופרת אנשים שנכנסים בסתר וקוראים.

      אני לא מרשה לכם לקרוא!

      אסור לכם!

      (למעשה זהו מבחן למין האנושי

      לראות איך אנשים נמשכים למה שאסור...)

      חיוך

      קודם ראיתי שאנשים נמשכים לחומרים של:

      דם, יזע, דמעות, סבל, עצב, שברון לב

      יותר ממסרים אופטימיים.

      וזה מעניין ביותר.

      ועכשיו כשאין אישור קריאה לפוסט

      אנשים יותר נכנסים.

      מה אתם אומרים על המין האנושי?<?????

       

        30/3/09 21:14:

      צטט: אדמה 12:12 2009-03-30 18:32:45


      יתכן שזה מוזר ויתכן שלא

      אך חזרתי היום אל הפוסט מתוך

      התכוונות להגיב-

      ושוב קראתי

      האור והאהבה שבתוכי מקלים עלי ומנחמים אותי מאוד.

      חשה רטט של אנרגיה מלאת עוצמה

      שמגיעה עם המילים ולא אוסיף...

      מחבקת

      אמונה

       אמונה יקרה,

      תודה לך.

      ואם שמת לב, ואולי כעת תשימי לב -

      גם שיניתי את שם הפוסט מ: אני עצובה. באבל ל-מצבים בחיים.

      מדוע? כי יש למילים כוח ואיני רוצה לקבע את המצב

      של האבל והעצב, אלא לעשות השלמה פנימית ולצאת ממנו

      אל האיזון הטבעי והמבורך.

      11 ימים עברו. וכבר יש שינוי לטובה. 

      אהבה,

      אילנה 

       

        30/3/09 18:32:


      יתכן שזה מוזר ויתכן שלא

      אך חזרתי היום אל הפוסט מתוך

      התכוונות להגיב-

      ושוב קראתי

      האור והאהבה שבתוכי מקלים עלי ומנחמים אותי מאוד.

      חשה רטט של אנרגיה מלאת עוצמה

      שמגיעה עם המילים ולא אוסיף...

      מחבקת

      אמונה

        29/3/09 07:08:

      תודה לך טליה יקרה.

      קראתי גם את כל הספרים שמתעדים את מסע הנשמות...

      הכאב מתרגם עצמו לכאב פיזי.

      מעניין לראות איך כשלא יכולים להכיל יותר רגשות שליליים

      האנרגיה מותמרת אל הפיזי...

       גם מעניין האתר הזה, דה מרקר,

      שיש יותר צפיות בבלוגים עם שמות שליליים, מבחינתי,

      כלומר של כאב, של שברון, של סבל.

      חבר טוב שאל אותי מה שלומי.

      עניתי: בסדר.

      והוא שאל: ומה שלומך באמת?

      עניתי: לא בסדר.

      (אבל עוד מעט ליל הסדר...)

      יום לריפוי,

      באהבה,

      אילנה

        28/3/09 17:31:

      צטט: אילנה בהט 2009-03-28 14:07:42

      צטט: טליה טאוב 2009-03-28 13:54:35


      אילנה יקרה,

        

      את כולך אור אחד גדול, ענק, אדיר

      ומביאה אנרגיה של שמחה לכל מקום אליו תלכי,

      הקסם הזה טבוע בתוכך ומושרש בהווייתך

      וגם בימי השבעה אני יודעת שאת מביעה את מי שאת באמת.

         

      אני שולחת לך קרני אור צבעוניות כדי לברך אותך

      ולהזכיר לך את המקום הנפלא בו אבא שלך שורה עכשיו.

      שימסור דרישת שלום גם לאבא שלי.

          

      ושדרכך תהא דרך השמחה תמיד. כתמיד.

      באהבה,

      טליה

       

       

       

       טליה יקרה ומקסימה,

      ת ו ד ה לך על קשת הצבעים!!!! נפלא...

      חבר טוב שלי תקשר עם אבא שלי לאחר מותו.

      האנרגיה של אבא פשוט "התלבשה" עליו והוא התחיל

      לומר לי דברים בטראנס...זה היה נפלא....

      ואבא שלי אמר, שהוא קצת מפחד להגיד לי.... (חיוךחיוך)

      עד כמה נפלא ונעים שם, ושאני והחבר נאהב זאת.

      חגיגה, אורות, צבעים....

      בוודאי גם אבא שלך יושב שם ונהנה מהחיים הטובים האמיתיים

      של עולם האמת.

       נשמע שעושים שם חיים, כמה שזה אירוני....

      מי שמאמין, זה מנחם אותו. מי שלא מאמין, זה לא מנחם אותו.

       אני בוחרת לי את האמונות שלי, מנפה את אלו "הלא טובות",

      מאמצת חדשות יותר טובות,

      מאמינה לעצמי כשבא לי להאמין לעצמי, ובקיצור, בוחרת בטוב.

      ובאור.

      ובאהבה.

      היום אני מרגישה שאנרגיית החיים של האור והאהבה חוזרת וממלאת אותי.

      עד היום הייתי קצת מתה מבפנים. ריקה לגמרי.

      תודה לך.

      אור ואהבה,

      אילנה

      אילנה

       

         

      אילנה יקרה,

        

      תראי מה התקבל אצלי במייל היום,

      סיפור של מישהו שהיה בצד השני וחזר לספר.

      אנא קראי, זה מרתק.

         

      ,http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=dvir58&EntryId=489933&passok=yes

       

        28/3/09 14:07:

      צטט: טליה טאוב 2009-03-28 13:54:35


      אילנה יקרה,

        

      את כולך אור אחד גדול, ענק, אדיר

      ומביאה אנרגיה של שמחה לכל מקום אליו תלכי,

      הקסם הזה טבוע בתוכך ומושרש בהווייתך

      וגם בימי השבעה אני יודעת שאת מביעה את מי שאת באמת.

         

      אני שולחת לך קרני אור צבעוניות כדי לברך אותך

      ולהזכיר לך את המקום הנפלא בו אבא שלך שורה עכשיו.

      שימסור דרישת שלום גם לאבא שלי.

          

      ושדרכך תהא דרך השמחה תמיד. כתמיד.

      באהבה,

      טליה

       

       

       

       טליה יקרה ומקסימה,

      ת ו ד ה לך על קשת הצבעים!!!! נפלא...

      חבר טוב שלי תקשר עם אבא שלי לאחר מותו.

      האנרגיה של אבא פשוט "התלבשה" עליו והוא התחיל

      לומר לי דברים בטראנס...זה היה נפלא....

      ואבא שלי אמר, שהוא קצת מפחד להגיד לי.... (חיוךחיוך)

      עד כמה נפלא ונעים שם, ושאני והחבר נאהב זאת.

      חגיגה, אורות, צבעים....

      בוודאי גם אבא שלך יושב שם ונהנה מהחיים הטובים האמיתיים

      של עולם האמת.

       נשמע שעושים שם חיים, כמה שזה אירוני....

      מי שמאמין, זה מנחם אותו. מי שלא מאמין, זה לא מנחם אותו.

       אני בוחרת לי את האמונות שלי, מנפה את אלו "הלא טובות",

      מאמצת חדשות יותר טובות,

      מאמינה לעצמי כשבא לי להאמין לעצמי, ובקיצור, בוחרת בטוב.

      ובאור.

      ובאהבה.

      היום אני מרגישה שאנרגיית החיים של האור והאהבה חוזרת וממלאת אותי.

      עד היום הייתי קצת מתה מבפנים. ריקה לגמרי.

      תודה לך.

      אור ואהבה,

      אילנה

       

      אילנה

       

       

        28/3/09 13:54:


      אילנה יקרה,

        

      את כולך אור אחד גדול, ענק, אדיר

      ומביאה אנרגיה של שמחה לכל מקום אליו תלכי,

      הקסם הזה טבוע בתוכך ומושרש בהווייתך

      וגם בימי השבעה אני יודעת שאת מביעה את מי שאת באמת.

         

      אני שולחת לך קרני אור צבעוניות כדי לברך אותך

      ולהזכיר לך את המקום הנפלא בו אבא שלך שורה עכשיו.

      שימסור דרישת שלום גם לאבא שלי.

          

      ושדרכך תהא דרך השמחה תמיד. כתמיד.

      באהבה,

      טליה

       

       

        28/3/09 08:42:

      תמי יקרה,

      תודה לך.

      בהחלט המודעות עוזרת.

      הכלים האנרגטיים עוזרים.

      ההבנה  הרוחנית עוזרת.

      החברים התומכים עוזרים.

      הילדים שלי עוזרים.

      אני בוחרת לעזור לעצמי.

       

      שבת של שלום,

      אור ואהבה,

      אילנה 

        27/3/09 18:55:


      אילנה יקרה,

      תהיה מנוחתו עדן .

      משתתפת בצערך ומבינה לליבך ובעיקר את מילותייך.

      תודה לאל שנתן לחלקנו את יכולת המודעות והידע שעוזרים לנו מאוד

      בכל רגע ורגע.

      תנחומיי

      תמי

        27/3/09 18:53:

      שרה יקרה,

      אמרתי זאת, זה נכון. בשבעה הייתי רוב הזמן

      ל מ ע ן אנשים אחרים..

      זה היה מתיש....

      כשאני לבד העצב עולה ומציף

      והכאב מתגבר.

      נכון שידע רוחני עוזר,

      אבל הוא לא "נותן פטור" מאבל, סבל, כאב, עצב.

      מהיותי אני,

      אני לא יכולה בדרך כלל להיות רק בעצב כל הזמן,

      ויש לי גיחות שבהן ההומור מבצבץ...

      ההומור יכול להיות גם שחור משחור,

      ובכל צבעי הקשת בענן.

      אני חושבת שגם כשאגסוס בבוא יומי,

      אמצא בכך משהו משעשע.

      בכל אופן, תודה שהגעת לניחום.

       

      שבת שלום.

      ב א ה ב ה,

      אילנה 

        27/3/09 18:11:


      אילנה

       

      כשנכנסתי אלייך,והאווירה היתה נעימה ונינוחה

      אמרתם לי,את ולירון

      שחוגגים את החיים של אביך

      ואני חושבת שהמשפט הזה,כשאבלים על אדם יקר שאבד

      נותן את המשמעות שדיברת עליה כאן.

       וכשאני חושבת על כך,שישבנו דיברנו וצחקנו,וכשיצאתי (רק עכשיו חשבתי על זה)

      לא הרגשתי שהייתי בניחום אבלים

      ובאמת שלא יהיה צער

       

      אוהבת אותך

      שרה

       

        27/3/09 11:25:
      תודה
        24/3/09 11:36:

       

      אילנה אשה יקרה,

       

      תחומי מכל הלב על אובדן אביך פה,

      על הנתק הזה ביניכם שקורה כעת.

       

      מודעות לא מונעת עצב-פרידה אנושי,

      או געגועים של בת לאביה.

       

      ואת בעל כוחות ותובנות אדירים,

      שיעמיקו מן הסתם לאור החוויה הזו,

      ומשם תוכלי לעזור עוד יותר לאחרים,

      כפי שאת עושה כדרך חיים.

       

      היי מחוברת-לעצמך, כמו תמיד,

      שולחת לך חיבוק חזק,

       

      הילה

       

        23/3/09 21:44:

      תודה לכולכם.

       

       

        23/3/09 21:43:

      משתתפת בכל ליבי בכאבך

      אין מילים היכולות לנחמך

      מחבקת אותך באהבה

      הפוסט הזה הוא עוד הוכחה

      שאת נשמה נפלאה!

        23/3/09 07:51:


      מרגש ונוגע,

       איתך בצערך - תנחומיי

       

        22/3/09 23:33:

      תנחומיי הכנים על אובדן אביך,

       

      את ששמחה והומור ממלאים את עולמך,

      חווה עתה עצב שגם הוא יעצב אותך - כפי שאת יפה כותבת,

      כי יש לאפשר לו להיות, ולהסתכל לו בעיניים ולהבין שזה לא את,

      ואז במהרה יתפוגג ותחזרי אל עצמך אל שמחתך מחוזקת ושלמה

       

      המון אהבה,

       

      אליהו

        22/3/09 21:46:
      תנחומיי אילנה יקרה
        22/3/09 20:28:

      הרבה אהבה
        22/3/09 20:20:

      תנחומיי

      אוהבת אותך.

      מאוד.

      חגית

      אילנה יקרה

      תנחומי על אובדן אביך

      אבי נפטר לפני שנתיים וביום ג' האזכרה

      ואני מבינה לליבך

      יחד עם זאת אני בטוחה שהוא מלווה אותך

      בכל דרכייך

      אז המשיכי להיות ברוכה ולהקרין סביבך מן האור

      השופע שבך

      בחיבוק ואהבה גדולה

      רונית

        22/3/09 17:42:

      אילנה יקרה,

      שלא תדעו עוד צער.

      תנחומיי על מות אביך.

      מחבקת אותך

      סיגל

        22/3/09 15:03:


      אילנה יקרה

      ריגשת אותי מאוד בכתיבתך

      מחבקת אותך

      *

      נויה

        22/3/09 15:02:
      תנחומיי אילנה...
        22/3/09 14:17:


      אילנה יקרה

      כמה יפה את כותבת

      כמה נקי וטהור

       

      יהי זכרו של אביך ברוך

       

      שינוח על משכבו בשלום

       

      ואת שלא תדעי עוד צער

       

      אמן

       

      ותודה ששיתפת

       

      אור

        22/3/09 14:04:

      אילנה אהובה

      אכן נוהגת את כנשמה הענקית שהינך - נותנת מקום גם לעצבות המזככת הטהורה

      אני עימך בעצב וגם בשמחה, מתחברת לכל מילה. שולחת אלייך אור, עוטפת, מחבקת משתתפת

      את מתארת את אשר הרגשתי כשנפטרה אימי לפני חמש שנים - מותה של אימי גרם לי לעלות לתדר חדש של זיכוך שצומח מתוך כאב

      אוהבת אותך

      ומשתתפת בעצבונך גם אם לא באופן פיזי

      רותי טל

        22/3/09 13:06:


      אילנה אהובה

      תודה על השיתוף שלך

      באה אליך מתוך עומק לבי עם תנחומי

      על מותו של אביך.

      אכן יש צורך להיות בתוך תהליך זה של צער

      הפרידה.

      כאשר אדם כל כך קרוב עוזב וממשיך את

      דרכו למקום אחר אנו יודעים כי זהו זמן

      של שינוי אוקטבה שגם אנו עוברים.

      המוות והלידה הם אכן בריאה חדשה.

      אוהבת ומחבקת אותך

      איתך

      חברתך למסע

      אמונה

        22/3/09 10:10:
      אילנה,
      איתך בלב.

      ארכיון