| "תחילת החירות היא בהכרה שאתם אינכם ה 'חושב', ברגע שאתם מתחילים לצפות בחושב, רמה גבוהה יותר של תודעה נכנסת לפעולה." זהו משפט שלקוח מספרו של אקהרט טול, כוחו של הרגע הזה, הוצאת פרג. מבחינתי זהו משפט שפותח בפני אינסוף אפשרויות.החירות עליה מדבר המשפט נוצרת כאשר נוצר מרווח בין החושב למי שאני. המרווח הזה מאפשר לי לבחור את מי שאני רוצה להיות ואת מה שאני רוצה להביא בנקודה המאוד מסוימת בה אני נמצאת.המרווח הזה מאפשר גם לנוע מנקודת מבט לאחרת ולאמץ נקודות מבט מקדמות יותר. ככל שאאמץ לעצמי את המחשבה על מין שני יצורי 'אני' ו'עצמי' שמתקיימים בתודעה שלי אגביר את היכולת שלי לנהל את עצמי להיות מי שאני בוחרת להיות.צורת החשיבה הזו מקדמת אותי גם ביחס לעצמי וגם ביחס ליחסים שלי עם הסביבה הקרובה ובכלל. כשאני עומדת חסרת אונים מול הבת שלי ,ילדה בת ארבע עם פני מלאך שנשכבת על הרצפה באמצע השביל בפארק אוטופיה (אגב, פארק סחלבים וצמחים טורפים מומלץ ביותר שביקרנו בו בשבת בקיבוץ בחן) ורוצה רק על הידיים יש את 'אני' שממש רוצה להתעצבן ולכעוס ויש את 'עצמי' שאומרת הילדה בת ארבע מתרגלת עלייך תרגילי שליטה ובואי נראה אותך יוצאת מזה בלי כעס ומגיעה לפינת ליטוף ברוגע. ובתחום אחר - אני עוסקת בתכנון חיים דרך חשיבה אסטרטגית בכלים של אימון, בקבוצות וליחידים.כשאני באה להציע את השירות שאני נותנת יש את השיחות של 'אני' - 'האם זה מתאים לאדם הזה כרגע?' 'האם ימצא בזה ערך' 'האם יש לו זמן?' 'האם אני יכולה להביא לו את הערך הזה?' וכו'ויש את השיחות של 'עצמי' – כל מי שעבר את החוויה של בניית אני מאמין שכזה לחיים מרגיש שהרוויח בענק והתקדם מאוד בכל תחום שרצה לעצמו. כשאני נגשת לשיחות הכרות עם מתאמנים פוטנציאליים מהמקום הזה אני אדם אחר בשיחה. מדהים כמה המציאות היא אחת ומה שקובע זה איך אנחנו משקפים אותה לעצמנו.. |