מאמנת אישית.
תכני האימון, נושאים מרחיבי דעת, ספרים מומלצים, מ"תורת ימימה", דעות ומאמרים.
פוסטים אחרונים
- גבולות ותיחומים 14/9/10
- להסכים להקשיב. 19/6/10
- תורת ימימה 6/5/10
- דיבור נקי 24/4/10
- הקנאה הרומנטית 12/3/10
- שיקום והחלמה בבריאות הנפש 19/12/09
ארכיון
על התאהבות וזוגיות (מתוך שיעורי ימימה)
(טעימה מהשיעור האחרון של "ימימה") מתוך טקסט ימימאי- " אפשר ביחד אך לא בערבוב ולא על חשבונך , זאת אומרת לא בערבוב ולא מימך יהיה ניזון.אלא כל קשר, נאמר בעל ,אומנם ה-יחד ישנו ועם זה גם בנפרד. יש כאן רמז להתקרבות תוך התרחקות שקשורה לגמישות המחשבה עצמה" ההתחלה- ינקות- תינוק ואימו בסימביוזה ראשונית של שניים, עד ההיפרדות שמתרחשת בתחילה אט אט . לאחר שהוא חווה-"אנחנו" כלומר הוא ואמו , הוא פתאום נשאר לבד, וזו ההתפתחות הטבעית והבלתי נמנעת בה הוא חווה בדידות וקושי עם צורך להסתגל.אחר כך צופה הילד על הזוגיות שבין ההורים , הסבא וסבתא, אחיו, בחוויה ובצפייה הזו מתחילים הרישומים של התבניות הרגשיות.הזוגיות היא מעין מעבדה של צמיחה הבנה והתקדמות דרך התבניות הרגשיות והמחשבתיות שהתפתחו כבר בזמן הינקות והילדות ,בתוכה מתרחשת מלאכת תיקון- זיהוי, ניקוי, בנייה , ושחרור .בן הזוג הינו שותף ללמידה ולגילוי הטוב –להתפתחות התקדמות וצמיחה , שותף מלא ונבחר לתהליך גשמי רגשי ורוחני ,הוא המתרגל וגם המתורגל, ושותף לפעולת התיקון דרך קירבה ואינטימיות.. בתוך הקשר עצמו אין רק את החיבור שבין האיש והאישה אלא את החיבור שלהם לאלוהים כמו משולש שווה שוקיים. ההתאהבות היא אחת החוויות הרגשיות, היצריות והתשוקתיות העוצמתיות ביותר שקיימות. בנקודת ההתאהבות שהיא כמו מתנה חד פעמית נפרצים כל הגבולות.מתרחשים התפשטות הרגש והיחלשות ההכרה. פריצת הגבולות הזו מעוורת ועוצמתית – יש בה שיא מאד גדול ,ריגוש והתעלות. כל מבט מילה ומעשה באינטראקציה בין המאוהבים הופכים להיות משמעותיים מציפים ורגשיים . יש הרבה מתנות יפות בהתאהבות המסחררת והמנותקת, וכשהיא חולפת, יש מתנות חדשות שמזמנת בניית הזוגיות באם נולד הרצון לבנות ולהישאר בה. בתרבות המערבית אנו שטופים במקום הזה של רומנטיקה התאהבות וריגוש וזה מאד הרסני לעיתים ,כי לא נותנים לגל ההתאהבות לחלוף ואז זה יוצר אשליות וייסורים במערכת. ההתאהבות הראשונית לא מעידה על עוצמת הקשר ,אבל בימנו הפכה להיות מושא ,עיקר, והנפילה הגדולה מתרחשת כשהאדם הופך להיות מאוהב בהתאהבות עצמה וגם מתמכר להתאהבויות והריגושים שהן מספקות לו. בנקודת ההתאהבות יש תחושה של מציאת מעיין חיים עם מים הנובעים בשפע , וזה נראה פשוט וזמין וורוד. הזוג המאוהב בשלב הראשוני חווה רגש, קירבה, עניין, יופי קסם ופתיחות ובן הזוג נראה מושלם. כשמסתיימת האופוריה חושבים שמשהו השתבש בקשר ,לאחר שיש גילוי הטוב משהו לפתע מתעמעם, וזה המקום הראשון שיוצר תקיעות וחוסר הבנה.לאחר רגע השיא כוחה של ההתאהבות נחלש ובנקודה זו יש רגע משמעותי ודרמטי שיכול להיות התהפכות ממשית, תחושת הבדידות יכולה להתעצם, מופיעים חולשה ,כעס אכזבה ופגיעות. בזוגיות יש ערבוב ופריצת גבולות , ערבוב של גוף בגוף ,נפש בנפש, ישנה תחושה של מקום מוגן ובטוח שהוא ה-" האנחנו" , ההתערבבות מאד נעימה בזמן ההתאהבות. אך כשההתאהבות חולפת כל אחד נשאר עם שדה פרוץ והאחר פתאום לא מביט בו רק בעיניים נוצצות , לעיתים עיניו של האחר יהפכו להיות כבויות, יהירות, כועסות וביקורתיות , יכולים גם להופיע דחייה כיווץ והתנגדות. וזה הזמן בו מתרחשת ההתהפכות.ואתה שואל את עצמך – מדוע מושא אהבתי כל כך מכאיב לי לאחר שהיה כל כך אוהב?זה הרגע שבו מתחילה העבודה האמיתית של לדעת וללמוד את השותפות והיחד אבל מתוך בנייה מחדש של השדה האישי שלך ומציאת האני בתוך הזוגיות.וזו עבודה שמתחילה לאחר חגיגת ההתאהבות בה מתחילים לעשות סדר- מלאכה עם כאב וקושי ולאחר שנחוותה אכזבה מסוימת.. במלאכה זו יש שחרור ההתאהבות ובניית האני עם שאיפה ליצור שני אנשים שלמים בתוך ה-אנחנו. - עניין לא פשוט אחרי הזיכרון הקרוב של הביחד. לאחר תקופת השפע של ההתאהבות , יש לגדל בשדה הפרטי של כל אחד עצים פוריים ומזינים כדי שיהיה מה לתת , אם יש ציפייה ש"אנחנו" נגדל אז אין שפע. בשלב ההתאהבות ה-אנחנו מזין את ה-אני אחר כך ה-אני מזין את ה-אנחנו. הבנייה של האני בתוך היחד לעיתים תהיה מנוגדת לנאמנות שלי למצב החדש , למשל חשיבה שונה, לקיחת אחריות על מימוש האנדבדואל ומקומות בהווייתי שאני צריכה ללכת אליהם לבד ללא בן הזוג. האני שלי מתחזק עם שיקול דעת, אחריות, וקירבה לציר הכוח - כזה שיאפשר מרחב מחייה, וחמצון לפעולות האישיות , לרצון ולמחשבה האישית, כל זאת בתאום עם השני אבל לא במחיקת גבולות, הגבולות הם יסוד לקיום הזוגיות, כמו צמחים בגינה הדורשים גם הם מרחב מחייה הדרוש לצמיחתם. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מבין איריס ברקוביץ (אגב יש קשר למיקי?)
אז החיים אינם אלא טיונינג של הדברים
אנחנו כמו קרבורטור הנזקק לתערובת מדויקת של בנזין עם אוויר
ואם מגיעה תערובת דלילה והמנוע נכבה (אנחנו כבויים וחסרי כוחות)
ואם מגיעה תערובת עשירה מדי המנוע נחנק (אנחנו מוצפים רגשות ורוצים לבד)
התיאור שלך מדויק לאופן בו אנו מתנהלים.
אבל יש עוד משהו . אולי צריך פשוט לתת לדברים לחלוף על פנינו כמו במפעל מים הידרואלקטרי
בו מתקיים מעקף מים כאשר הסכר מאיים לעלות על גדותיו.
כך כאשר המים מאיימים לכסות את הסכר פותחים את המעקף והמים זורמים להם "שלא" דרך טורבינות החשמל.
האנלוגיה אלינו היא לשהות בחברתו של אדם הגורם לנו רוגז וכעס ולהישאר שלווים.
אני לא מדבר על התעלמות חלילה אלא על היכולת שלנו להכיל את הכעס שלו
(נכון גם להתפרצויות זעם של ילדים)
עבודה עצמית בתוך השדה שלך
תוליד את התשובות המתאימות לך ,גם לגבי מי שומר עליך..(קודם כל אתה עצמך)
כל אדם , מוטב שיעבוד בגינתו שלו לפני הכל.
האור, המים, האדמה, הדרושים לתהליך הצמיחה והפוטוסינטזה..
בכמויות המדוייקות לכל צמח וצמח יצמיחו צמח בריא..
את הדיוקים האלה יש ללמוד במלאכה פנימית יומיומית.
בנייה מחדש של השדה האישי שלך
כדי לבנות שדה נדרש מקור אנרגיה
אם ניקח לדוגמה את השמש שהיא המקור האנרגטי של כדור הארץ (המקור ב-ה הידיעה)
נראה כי השמש נותנת חיים
אך בד בבד גם מסוכנת ועשויה להוות גורם סיכון
כדור הארץ מוגן באטמוספירה השומרת על החיים בו מפני קרינתה המסוכנת של השמש.
מהי אותה אטמוספירה של האדם השומרת עליו ?
את יכולה לעזור לי איריס?
מזל טוב לכם
והרבה טוב.
תודה לך
איריס.
יפה אמרת!!
ראה למטה המלצה על הספר..(-:
יום טוב ותודה.
לדידי הדברים פשוטים עד כדי אין מילה.
פשוט לאהוב באמת.
הי איריס
הערב נחגוג את יום נישואינו.
מילותייך הגיעו בזמן. שמחה בך ובחברות החדשה שלנו,
תודה על הזרקור בנושא.
רק טוב,
איילת