לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
זמן
המוות, הנאחז בחיים, המהולים בעצב המהול בשמחה. הרצון להתקשר אליה, לספר לה, לשתף. הבגד שלה אצלי בארון, מלא בריח. הבכי של בתי הכואבת: "דמיינתי אותה משתתפת בעוד כל כך הרבה דברים שלי". השגרה, הנושאת אותנו קדימה, למורת רוחנו, לקורת רוחנו. חוסר החשק לכתוב, המבלבל את מילותיי ומותיר אותי יגעה. ההגיון, שיודע שכל זה אמור היה להיות והרגש, שפנים כה רבות לו, שמתנהל על פי קו משלו. זמן.
|
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
~חיבוק~
זמן....רק הזמן יעשה את שלו יקירה.
הישירי מבט, זקפי קומה, וזכרי שהיא
נמצאת בין מלאכים המתהדרים בנוכחותה.
ממממ השלישית אולי....? :))
אבל עכשיו ברצינות, כלומר דקה לפני שאת מתחילה לנקות, לסדר, להזיז רהיטים מצד לצד
לשתול צמחים לנקש עשבים, לקרצף מחבתות שאולי נותר בהן איזה גרגר אבק
ובאופן כללי לתכנן תבית מחדש.... שכן, זה לא יעלם, בהתחלה זה יצוץ חדשות לבקרים ולאחר מכן זה פשוט יהיה
חלק מהחיים!!! ואת תלמדי לחיות עם זה ופעם ב..... תראי איזה נעל מדהימה ומשוגעת (סביר להניח שעלי) וישר יעלה בך הבזק
ופתאום איזה משפט משיר, שיתקשר לסיטואציה, ותזכרי שהכל עוד יש להם מקום אצלנו בפנים, במחשבות בתובנות בגעגועים הם חיים, דרכנו
הזמן, בקטע הזה, תני לו, הוא יודע הכי טוב ....... (ועכשיו זה זמן לכאוב- ואני ממש שומעת אותך לו זה היה הפוך אומרת לי תרשי לעצמך את זה כי הרווחת את זה, אז הנה עכשיו אני!!!!)
וכרגיל אצלי...מייד צצות שורות מתוך שירים
החלונות שנפערו אל החושך שעטף
כל רגע של רכות נופץ ביופי הקשה
בו הכאב ממתין בפתח כמו נושה
הזמן הוא לא רופא
הוא רק מביא הקלה
ממני
תודה ורד יקרה.
בתגובתך החמה והמבינה גרמת לי לדמוע.
תודה רבה.
משפט נהדר! פשוט וקולע! תודה בת יוסף.
אצל דרלינג כל מילה כוכב :-)
תודה רביב.
הוא בעיקר מעייף ומייגע עד אין קץ.
תודה על החיבוק.
וממתי, דרלינג, מישהו במשפחה שלנו סובל מעודף סבלנות???
הכאב עודנו חזק וטרי.
נאחזים בזכרונות בחוזקה.
אך כן... השיגרה נמשכת.
שולחת לך חיבוק.
הכתיבה תבוא רק מאוחר יותר. כרגע ההלם [כן, למרות שזה היה צפוי] המשולב בשגרה [ותודה לאל שהיא קיימת ותודה לאל שיש לילה בכדי לשכוח] זורק אותך קדימה לחיים.
יעברו עוד הרבה הרבה ימים בכדי שתוכלי להתרחק מעט, ולהתבונן מן הצד.
ואז הכתיבה תפרוץ לך בנחשולים אדירים של רגש.
קבלי את הכל כפי שהוא. אל תלחמי. קבלי בהכנעה.הקבלה הזאת תתן לך את ההזדמנות להתאבל כמו שצריך. אחר כך תבוא ההשלמה ולבסוף הדחקה, בכדי שתוכלי לשמוח שוב כמו פעם.
ולבסוף הכתיבה.
את אישה אמיצה מאוד.
אובדן של נפש קרובה דורש כוחות נפש רבים וזמן להתאבל .
פתגם זן אומר כך: "אי אפשר למנוע מציפורי הצער לחוג מעל ראשינו, אבל אפשר למנוע מהן לבנות קן בשערותינו".
נראה לי כמו תגובה שראוייה לכוכב משלה.
מצטרף.
זה תהליך לא פשוט, להסתגל, להפנים,
להזכר, ודווקא כתיבה, שמוגבלת כעת,
יכולה מאוד להקל, לעזור לסדר בראש,
לפורקן הרגשי. לא קל להתמודד עם האין
סופי, עם הבלתי הפיך. חיבוק
מותק- הזמן כמו הזמן לוקח את הזמן שלו
זה אולי נשמע משפט סתום, אבל הוא ממש לא!