הבוקר זה קרה. קיבלתי את שיחת הטלפון היומית.

"שלום, מדברת שרון, קיבלתי את הטלפון שלך מאילן כי הוא המליץ עליך לייעוץ בכלכלת המשפחה. האמת, אני לא יודעת אם אתה יכול לעזור לי כי כבר ניסיתי הכל וגם שאלתי אחרים ואני לא חושבת שיש פתרון למצב שלי. תראה אני ובעלי מרווים די בסדר אבל יש לנו די הרבה הוצאות. יש לנו שלושה ילדים שניים בבית הספר ואחד בגן ויש לנו חוגים ומשכנתא, אני באמת לא מוצאת היכן עוד ניתן לקצץ. אני ובעלי כבר שנתיים לא ראינו בית קפה, שלא נדבר על חופשה ...."

ואני יושב מאחרי הקו ומקשיב. כן, ממש מקשיב לכאב שמדבר אלי מתוך דבריה של שרון. היא אכן במצוקה אמיתית. כיצד אפשר לתת לילדים, לה ולבעלה את כל מה שצריך ולא להיכנס למינוס?

"אני כבר מיואשת. אז תאמר לי איך אתה יכול לעזור לי?"

אז שאלתי אותה: "אפשר  לשאול אותך מספר שאלות אישיות?"  ואז שאלתי כמה שאלות שגרתיות על מנת להוריד את הלחץ...כגון: כמה זמן את נשואה, כמה ילדים יש לכם, בני כמה הם, הא בעלה שותף להרגשה שלה בנושא המינוס בבנק, מה ניסו לעשות עד עכשיו והאם זה עזר וברגע זה הבנתי שיש לנקוט פעולה.

שרון, שמעתי את הסיפור שלך והוא ממש רציני, אני רוצה לעזור לך ולכן אני מזמין אותך ואת בעלך לשיעור ראשון במתנה. ללא כל התחייבות. את הצעד הראשון והקשה ביותר עשית. צעד זה הוא להודות שיש בעיה ולפנות לגורם הנכון על מנת לפתור את הבעיה.

קבענו פגישה כבר ליום המחרת. היה לי מאוד חשוב שגם היא וגם בעלה יהיו נוכחים בפגישה. כלכלת המשפחה היא עסק שבו כל בני המשפחה צריכים לקחת תפקיד. אין הנחות בנידון.  אם רק אחד מבני הזוג יירתם למשימה הנושא נידון לכישלון. כי ככל שבן הזוג האחד ירתם למשימה והשני לא זה יגרום לנתק, ויכוחים מיותרים וחוסר איזון. ההסכמה לכל פעילות והתמיכה אחד בשני הם החוזקות של התהליך.

יום המחרת הגיע מהר מהצפוי. בני הזוג שרון ואיתי הגיעו בדיוק זמן. שרון היא אישה רזה נאה מטופחת למדי אך הראש שלה שמוט למטה והיא בקושי מרימה את המבט וכמעט שלא מסתכלת לי בעיניים. איתי בניגוד אליה, הוא גבר בריא וקצת מלא, הוא נראה לי קצת מרוחק וקריר אבל הנחתי שזה בגלל שאנחנו לא מכירים והוא עוד לא בוטח בי.

ביקשתי מהם שיספרו לי קצת על עצמם, במה הם עוסקים, כמה זמן, האם הם אוהבים את מה שהם עושים, מה לפי דעתם הוא הגורם שמסבך אותם כלכלית היום וכדומה. לאחר מכן שאלתי אותם האם הם יודעים כמה כסף הם מכניסים הביתה כולל המכורות שלהם, ביטוח לאומי על הילדים ובמידה ויש עוד הכנסות אז מה סך כל הסכום שהם מרוויחים.

את זה הם ידעו להגיד לי במדוייק. טוב זה היה קל, 456 ש"ח מביטוח לאומי, 8,000 ש"ח איתי כטכנאי מעבדה, 6,600 ש"ח שרון כמורה בבית ספר. הם מרוויחים ביחד 15,000 ש"ח כל חודש. בממוצע.

שאלתי אותם כמה לפי דעתם ההוצאות שלהם? הם לא ידעו לענות אלא ניחשו. פחות או יותר אותו הדבר, אמרה שרון. איתי היה מחושב יותר ואמר אולי 2000 ש"ח יותר כל חודש.

התיישבנו לחשב כל הוצאה והוצאה. לאחר גמר החישובים נמצא כי שרון ואיתי מוציאים 21,000 ש"ח בחודש בממוצע כל חודש. הנתון הזה שבר אותם לחלוטין. איתי היה המום. שרון כבר החזיקה לחלוחית קטנה בעיניים. אין ספק שהמשפחה הזו לקראת קריסה כלכלית. יש צורך לבצע כאן מהפך בהוצאות הבית.

אז איפה מתחילים? ובכן המשך בפוסט הבא...