(מ-2007, רלבנטי גם כרגע)
------------------------------------
http://www.icahd.org/heb/articles.asp?menu=6&submenu=2&article=427
 לקראת שחרור: שבויים בקונספציה של אסיריםאייל ניביום שני 03 דצמבר 2007 אסירים או שבויים? משחק מילים מגמתי. "שחרור האסירים" היום העלה חששות טבעיים אצל ישראלים רבים. כשאנחנו חושבים על שחרורם של פושעים, מתהפכת הבטן, ועולה השאלה: "למה בכלל צריך לשחררם רק בשל שיוכם הלאומי?", וזאת מבלי להרהר בכך שמכבסת-המילים החליטה שהם יכונו "אסירים", בעוד שגלעד שליט, למשל, נקרא "חטוף", ומה ההבדל ביניהם. התשובה היא שהמונח המתעתע "שחרור אסירים", נושא משמעויות פוליטית, ומאליו מעורר התנגדות למהלך. למעשה, בעיקר נוכח הלחימה של ישראל בפלסטינים, ראוי שמי שמילאו את חובתם כלפי עמם ומוחזקים בידי האויב ייקראו "שבויים". לעומת סתם "אסיר" (שהוא פושע שהורשע בדין, ולא לוחם) הכלואים הפלסטינים נאבקו בצבא השולט בחייהם והשולל מהם אזרחות וחירויות; ובניגוד לאנטגוניזם המובן כלפי "שחרור אסירים", הרי שהכול מסכימים כי סופו של "שבוי" להשתחרר בהסדר מדיני ולשוב אל חיק משפחתו, כמהלך של אחרי-מלחמה. אין זה עניין של מה בכך: הבחירה להשתמש במונחים "אסירים" ו"שחרור", היא להטוט לשוני מגויס, במגמה לעשות דה-לגיטימציה לשחרורם. היום שוחררו כ-400 פלסטינים (ונעצרו כחמישים). לפי נתוני "בצלם" מאוגוסט ונתונים פלסטיניים מאוחרים יותר, מוחזקים בבתי הסוהר בישראל בין 9000-12000 פלסטינים (רובם פת"חאווים), שנאבקו בכיבוש הישראלי. גם-אם חלקם פשעו פשעי-מלחמה נגד אזרחים, ואפשר להחשיבם כפושעים שהועמדו לדין ו"אסירים" (למרות שלשם-כך יש בתי דין בינלאומיים), הרי שרבים מהם לחמו נגד הצבא, או שלא השתתפו באלימות כלל, ומקצתם אף לא נשפטו מעולם ומוחזקים במעצר-מנהלי, ואין מונח זה נכון לעניינם. זהו גם ההבדל בין התביעה לשחרר אסירים-יהודים, הקשורה ברצף ארוך של חנינות והקלות לרוצחי פלסטינים, לבין פדיון השבויים, המוחזקים בכלל אצל האויב, ובמיוחד כאשר חלקם לא השתתפו באלימות. כנגד האלפים מחזיקים הפלסטינים רק שבוי ישראלי אחד. שליט זוכה בוודאי לתנאי שבי קשים, שלא מאפשרים ביקור של "הצלב האדום", מחשש לפעולת חילוץ. בהשוואה אליו אפשר להניח שהפלסטינים כלואים בתנאי שבי טובים יותר לרוב, אך גם ישראל מונעת מכ-2500 משפחות פלסטיניות מלפגוש את יקיריהן, חלקן כבר שש שנים, בטיעוניי ביטחון שונים. והנה עוד עניין סמנטי: גלעד שליט הוא חייל שבוי. כולנו תפילה לשובו במהרה ובשלום, אבל דווקא לשם כך עלינו להתחיל להבין שהוא לא סתם "חטוף", אלא שבוי. "חטוף" הוא כל מי שנלקח לחזקתו של אחר בניגוד לרצונו, אך חטופים הם חפים-מפשע ולא חיילים. חטיפה היא מעשה פחדנות, ואילו שבי הוא הישג מלחמה. במה שונה חטיפתו מ"הבאת" דיראני ועובייד? מטבע היותם של רוב השבויים לוחמים-לשעבר, רבים מהם מוכתמים ב"דם על הידיים". ידי לוחמי צה"ל הרגו למעלה מ-4000 פלסטינים בשטחים מאז אוקטובר 2000 (כמחציתם לא השתתפו בלחימה, לפי נתוני "בצלם"), ועדיין אנו מצפים לשחרורם אם ייפלו שבויים. "דם על הידיים", אפוא, למרות שעשוי להוות קריטריון לשחרור אסירים, איננו קריטריון להמשיך ולהחזיק אנשים בשבי. להזכירנו גם סניורה, ר"מ לבנון, שהתנגד לפעולת חיזבאללה בקיץ שעבר, גיבה את הטיעון ששבייתם של גולדווסר ורגב, (שבעקבותיה יצאנו למלחמה נגד אזרחי-לבנון) נועדה להביא לחילופי שבויים, משהסתיימה המלחמה ביציאה מלבנון בשנת 1999. לסיום, נזכיר גם שבערבית המדוברת "אסיר" (أسير) פירושו שבוי, ולכן המונח המתעתע נעלם תכופות מעיני הערבים דוברי העברית. (בשונה מ- سجين/مسجون, כלוא, המקבילות למילה העברית "אסיר"; האבחנה בין השניים בולטת בכל המילונים ובעיקר בזה של שרוני, משהב"ט: 1997). צדק הרמטכ"ל, כשאמר ביום השבתם של 67 הכלואים "לכבוד הרמדאן", כי עלינו לדאוג להשבתו של שליט. בימים אלו, כאשר עוסקים באפשרויות של הסדר/רגיעה/הפסקת-אש, ראוי לנו להתחיל את סיום הלחימה (הנוכחית) בחילופי-שבויים כוללים (בכל סדר שהוא), בין כל הלוחמים הישראליים והפלסטיניים, ולהשיבם אל חיק משפחותיהם, ולא להשתמש בלשון מגויסת כדי למנוע זאת. הכתבה במחסום קישורים רלוונטיים: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3462510,00.html http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/930595.html http://www.mahsom.com/article.php?id=6554
|