כותרות TheMarker >
    ';

    קופי-פייסט

    העתק חלקי של הבלוג שלי בנוטס (notes.co.il/noam) ודברים חדשים. הגיגים על הורות, עיתונאות, תרבות פופ ובכלל.

    0

    צפייה חוזרת: צרות בנישואים וזוועות מלחמה

    5 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 18:33

    עניין ידוע במשפחה שלי: אמא שלי לא זוכרת סרטים. אם היא ראתה את הסרט לפני יותר משנה שנתיים, סביר להניח שהיא תזכור אם הוא טוב או רע, וזהו. מה שמאפשר הנאה מצפייה חוזרת, מן הסתם. ומספק לנו חומר טוב לרדת עליה.

     

    אחרי שנים של ניצול העובדה הזו לבדיחות על חשבונה, אני מגלה שגם אצלי התופעה מתחילה לבצבץ בין הסדקים. יש סרטים שמה שאני זוכר מהם הם קווי עלילה כלליים, ורושם עמום לחיוב או שלילה. אלא שצפייה חוזרת מגלה שלא מדובר דווקא בזיכרון פגום עקב גיל שמתקדם בקצב מבהיל לכיוון ה-40. לפעמים זה עניין של פרספקטיבה.

     

    סיימתי לצפות במטאל ג'אקט של קובריק, והתחלתי את פרנטיק של פולנסקי. שניהם מספקים חוויה מעניינת. שניהם טובים בהרבה ממה שזכרתי, בעיקר בגלל השלב שבו ראיתי אותם. מטאל ג'אקט יצא ב-1987. פרנטיק שנה אחריו. הייתי אז תיכוניסט. ולא הבנתי כלום.

     

    מטאל ג'אקט הוא סרט אנטי מלחמתי מעולה. מתחבר יפה יפה לכתבות הזוועה על צה"ל בעזה במבצע עופרת יצוקה. האמירה פשוטה - זה לא באמת יכול להיות אחרת. כך בחורים צעירים, אמן אותם להיות מכונות הרג, השלך אותם לתוך תופת שכוללת אויבים חמושים ואוכלוסייה אזרחית בערבוביה. מה כבר יכול לצאת מזה? תופת, כמובן.

     

    לא למדתי קולנוע, אבל גם בור מוחלט יתפעם לנוכח מה שקובריק עושה עם המצלמה, ומול הדימויים הויזואליים שהוא מייצר. ברור שזה מתוכנן ומוקפד, אבל זה לא גורם לסרט לאבד את הנשמה שלו. והוא קשה לצפייה - צרכתי אותו במנות קטנות ביס מקס, החלק הראשון, הטירונות, כמעט קשה מנשוא. ונסנט דונופריו - שהעלה 35 קילו כדי להיכנס לתפקיד, יותר מדה-נירו בשור הזועם - מצמרר, ומתיו מודין (לא הבחירה הראשונה לתפקיד) מצוין.

     

    פרנטיק הוא סיפור אחר. בתור תיכוניסט יכולתי לראות בעיקר את המותחן. גבר שאשתו נחטפה בפאריז, השלטונות לא עוזרים כמובן, והוא יוצא למרדף אחריה. היום אני רואה את הרובד השני, העיקרי - הטיפול בחיי נישואים וזוגיות. האימה שנופלת על הריסון פורד, אז עוד מלך העולם בעיני, לנוכח ערעור היציבות שמגיע עם היעלמה של אשתו. הרמיזות שהוא מכחיש בזעם -זעם מופרז, מחשיד - שאולי היא לא נחטפה, אלא מצאה לה מאהב פריזאי שרמנטי. שאולי המסגרת הברורה והנוחה של נישואיו מסתירה שלדים אפלים מתחת לאדמה שעליה היא ניצבת.

     

    את כל זה לא יכול לראות ילד בן 16. מה לו ולזה. עכשיו השאלה היא אילו סרטים נוספים צריך להעמיד למבחן הצפייה החוזרת של פרספקטיבה מבוגרת יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/09 09:48:

      גרייט מיינדס, את יודעת.
        24/3/09 13:31:


      בדיוק

      פרנטיק הוא לא רק סרט מתח על העלמות וזה מה שכל כך יפה בו

      מטאל ג'אקט סרט מעולה של במאי מעולה

      הצטלבנו עכשיו פעמיים עם מושאי הפוסט שלנו :)

        23/3/09 08:41:

      מטאל ג'קט הוא ללא ספק יצירה מטלטלת.

      אגב, קובריק ופרספקטיבה: כש"עיניים עצומות לרווחה" יצא לקולנוע, רצתי לראות אותו וחשבתי שהוא מתוחכם, אפל ומעורר מחשבה. זה היה לפני די הרבה שנים. לא מזמן נתקלתי בו שוב (גם, באדיבות היס מקס אם אני זוכרת נכון) וצפיה שניה העלתה שמדובר בניסיון פרובוקציה דל ומגוחך, ששני השחקנים הראשיים בו נראים כאילו הם מעלים הצגה במסיבת סיום של כיתה יא' ושסצינות המין הכאילו בוטות בו הן לא יותר ממילוי חללי זמן ארוכים ומיותרים בעלילה. עצוב. 

        23/3/09 08:13:


      מכל הסרטים של פולנסקי, היחיד שראיתי לפני זמן רב, כשהייתי בתיכון, 

      ולא יצא לי לצפות בו שוב מאז, 

      הוא סרט בשם "מה" (what) שמאוד שונה מסרטיו האחרים של פולנסקי,

      מדובר בקומדיה סהרורית אנרכיסטית

      שמתרחשת בוילה יפה ושמשית באיטליה, עם מרצ'לו מסטרויאני

      וסידני רום, שחקנית של סרט אחד,  כאמריקנית היפית שמגיעה לוילה

      ומפזזת רוב הסרט ערומה על הגבעות מסביב לוילה,

       לי הוא הזכיר אז במשהו את הקומדיות הסהרוריות של דושאן מקבייב

      אבל אני ממש לא סגור על זה שהיו שם מסרים פוליטיים. או מסרים בכלל.

      מה שכן הוא נראה לי משעשע והרבה פחות אפל מסרטיו האחרים, אבל אולי אז לא הבנתי כלום... 

      בכל אופן היה מסקרן לצפות בזה שוב ממרחק של שנים.

        22/3/09 22:00:


      אה, זה ידוע. אדם אינו יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים: זה כבר לא אותו נהר, ולא אותו אדם. למרות שבדוגמא בה אנו עוסקים הערב, הנהר הוא עדיין אותו נהר... גם האריה אסלן אומר ללוסי הקטנה things never happen the same way twice...

      נראה לי שהנקודה הובהרה... אני אישית פריקית של צפיות חוזרות, קריאות חוזרות והזדמנויות חוזרות.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      gnome
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין