כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כאן ועכשיו

    קצת על מה שקורה איתי כאן ועכשיו

    קיבוץ גלויות דרום

    4 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 21:27

     

     

    קיבוץ גלויות 45 הנו מבנה בדרום תל אביב בעל אולמות תעשיה גבוהים ומרווחים. בשנים האחרונות כשהחלה התעשיה לנדוד אל מחוץ לעיר זיהו האמנים את הפוטנציאל שגלום במקום ותפסו את מקומה של התעשייה המתפנה.

     

     לפני כשנתיים התארגנה קבוצה, מבין האמנים שאכלסו את המבנה, והחליטו להפוך את הבניין כולו למקום של אמנות.הרעיון שעמד בבסיס ההחלטה היה להזמין אמנים נוספים מתחומים שונים לבוא ולבקר במבנה המיוחד ולהציג במסדרונות ובסדנאות יחד עם אמני הבניין.

    הפעילות הראשונה היתה סטודיו פתוח, כל אמן פתח את הסדנה שלו בפני מבקרים, נערכו הופעות מוסיקה והקהל הגיע בהמוניו.

     

    הפעילות הבאה היתה במהלך יריד צבע טרי שנערך במתחם שצמוד לבנין, שוב נפתחו הסדנאות ומאות אנשים הגיעו לצפות בעשייה המתרחשת. המקום החל להרשם בתודעת שוחרי האמנות  כמקום של אמנות.

     

    בהמשך הוחלט להזמין אוצרים מתוך כוונה להציג תערוכה שתתייחס למבנה המיוחד. האמניות: דפנה איכילוב, נעמי צוקר, ומירי פרנקל עשת, נענו להזמנה ואצרו את תערוכת רכבות לילה שכללה עבודת ציור,פיסול, וידאו, הקרנות, סאונד ומייצגים.

     

    בפתיחת עונת התערוכות 2008, כל אמני הבנין, בשתוף עם אמנים חברים, יצרו תערוכה משותפת שנקראה אמן מארח אמן.

     

    בנוסף על העשייה האישית והקבוצתית במקום, במבנה שבקיבוץ גלויות 45,  נוצר קשר עם ארגון אירופאי של אמנים, שמטרתו החלפת חללי תצוגה שמנוהלים ע"י אמנים. נציגת הקבוצה השתתפה בכנס שהתקיים בברלין באוקטובר ונוצרו קשרים שיאפשרו לארח ולהתארח בחללי תצוגה בחו"ל. 

     

    ישראל רבינוביץ, אוצר הגלריה.

     

    האמנים המציגים :

     

    ג'יי אל מצלם רגעים אנושיים קטנים, לכאורה חסרי חשיבות. באמצעות הצילום הוא נוגע באנשים החולפים על פנינו ונטמעים ומרחב העירוני. נגיעה זו מוציאה אותם מרצף המראות של הרחוב, מייחדת אותם ושואלת מי הם.

    תמר אלול מציגה עבודת וידאו  "רכבות", שמצולמת מתוך רכבת נוסעת, ומתעדת את שולי הערים באירופה, ארה"ב וישראל. תוך כדי תנועה, הצופה נחשף לאין-ספור חלונות, בתי מגורים והשתקפויות המתרחשות על חלונות הרכבת. העבודה עוסקת בייחוד הפרט ובמחיקתו, ביצירת זהות וטשטושה.

    דורית ברק עוסקת  במנגנוני הסוואה, על המשמעויות הפוליטיות והחברתיות שבהם. סדר, שיטה, מבנה, הסוואה, שליטה ומניפולציה באים לידי ביטוי בתכנים ובהקשר הציורי פורמליסטי. משלבת בתהליך עבודתה גם מחשב וגם ציור מסורתי, ומייצרת מפגש בין המקודד והוירטואלי לבין הנכחה של גוף וחומר.

    מיכל גבע מציגה חלקי נוף רחוקים, חצי מוכרים, שבודקים איך יכול הציור להכיל, לפשר ולהפגיש בין סוגים שונים של רגשות, משקלים וחומריות. המתח שבין הנוזל והמוצק, בין הקל והכבד, בין הכתם והקו, בין החומר והמים, שב ומופיע בצורת דימויים שמחזקים או מערערים את הניגודיות הזו.

    עתר גבע עוסק בטריטוריות, הגדרתם ופרוקם, ע"י יצירת הפרעות. עבודותיו בודקות  דימויים ישראלים מוכרים, שהפכו לסמלים, המגדירים מרחב ציבורי ואנושי. בתערוכה מציג סדרה של ציורי מנגלים  המונחים בבלומפילד.

    אליהו דינר מציג כאן נופים של יום חול, של בניינים ומכוניות, עצים וכביסה, שצובעים את העיר בשלל צבעים ובאינסוף אפורים. קשת הגוונים על קירות הבתים והצמחייה שסביבתם, רבגוניות האדניות והכביסה התלויה, נופים של שיגרת בה קו האופק הוא הקיר שממול.

    מירי הופמן כסיף עוסקת בההדרת  הפשוט והנחות, והפיכתו לבעל ערך ומושא תרבותי ופולחני.  מכסי הביוב  אשר מכסים את הרפש ואת מימי הביוב המעופשים  הופכים בעבודות המוצגות בתערוכה זו  למדליונים עתיקים ולמגיני קרב  מואצלים ומסוגננים בצבעים מתכתיים ובעלי זהב.     

    כרמלה וייס מציגה עבודות שעוסקות במסע, זיכרון שנהפך למציאות על ידי גילוי וכיסוי. שאריות הזיכרון, המרמזות על עולם אחר, מתארות טבע שהוא טבוע במוחנו ולא חיקוי שלו.

    חנה יגר מציגה עולם שקורא למחשבה על החוויה המציצנית של הציור. עולם בו ההצצה מתגלה כהתבוננות בלתי אפשרית,חסרת מיקוד,כזו הכלואה בקווי המתאר של הפנטזיה. העבודות מיישרות  מבט אל הגב של מושאי הציור,המבט האסור מהדהד שאלות אודות הבעלות עליו, אודות הכלא של המבט.

    דינה לוי עוסקת במפגשים ובדואליות. בהקשר התוכני - אלה מפגשים מתחומי החיים היומיומיים: גוף לגוף ,פורטרט וחפץ, משחק ואיום. ובהקשר הציורי - מפגשים של כתום וורוד, אקראי ומתוכנן, מינימום מאפיינים ומקסימום רעש, שפה ציורית נפחית ושפה גרפית.

    אורנה לוצקי עוסקת בחומרים.עבודותיה בעלות אוריינטציה אינטימית חברתית ופוליטית.  להקת הזאבים האורבניים שלה נמצאת בתוך הגלריה, מאיימת מאויימת ,לא שייכת,נועזת,  מקיפה את הצופה ומעוררת בנו הקבלות אנושיות מבניות חברתיות ואסוציטיביות. החומר קרטון שנזרק למכולות האשפה.

    דורית פלדמן מדגישה בעבודותיה את בניית האחדות מן הריבוי. עבודותיה מזמינות "קריאה ויזואלית". העבודה בתערוכה מדגימה את הפרקטיקה על פיה מתקיימת השפעה גנטית תודעתית, ברוח הזמן, בין האדם למרחב חייו. כציטוט מדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל השזור בציור- "We shape our buildings, thereafter they shape us"

    רונית קולבק מציגה צילומים שעוסקים בטקס הארוחה המשפחתית. "חמימות שמתגלגלת לחום מעיק, ניכור שמבצבץ דרך סדק שבשיחה, רגע של רוך. הכל מתחיל ברצון טוב, אבל כששכבות של יחסים מורכבים מתרבדות זו על גבי זו, כשמנגנונים של חשיפה וערעור משמשים לצד מנגנונים של השכחה והדחקה, מה שנותר לפעמים הוא ההקפדה הנואשת על הטקס עצמו". 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/09 11:15:


      יוזמה יפה ! איזה כיף ליצור תחת קורת גג אחת...

      הרבה הצלחה!

      וחוץ מזה יופי של חניון, אתר מאוד מענין לצילומים ויצירה,

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=553567

        22/3/09 22:20:
      משהו קורה בבאר שבע, אין ספקרגוע
        22/3/09 21:38:

      צטט: z-217 2009-03-22 21:37:29

      צוחק

       

       נשיקה

        22/3/09 21:37:
      צוחק

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דורית ב.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין