"תצטרכי לקנות תיבת דואר," אמר הדייר הקודם אחרי שהפשיט את הבית מכל תכולתו ופירק גם את המנורות. הוספתי לרשימה את מה שראיתי בדמיוני: תיבת דואר בצורה של שובך, דומה בקוויה הכלליים לתמונה שלעיל: כפרית, פשוטה ומתאימה לבית מחוץ לעיר. וגם מנעול חדש הוא אמר לי לקנות. עדיף שהשער יהיה תמיד נעול.

ראשית אני מחפשת תיבה/שובך שאולי התגלגלה לחנות צעצועים יד שנייה. "יצאתי. אני בסביבה." מספר הפתק שעל הדלת הסגורה. אז מה עכשיו? אני הולכת לאט במעלה הרחוב. איפה קונים תיבת דואר/שובך? אני מגיעה לחנות שלא ברור מה מוכרים בה. רהיטי עץ מעוצבים? אני מסתכלת ישר לתוך עיניים כחולות של בחור. "את מחפשת אותי?" הוא שואל. "מי יודע?" אני עונה "בעצם, אני מחפשת שובך." "אני לא מאמין," אומר הבחור. "בואי תראי. אבל אני לא מוכר את זה." הוא לוקח אותי לפינה אחורית בחנות, שם הוא התחיל הבוקר, בעודי רושמת "שובך", לבנות שובך. לדבריו, בלי לדעת למה. 

כל זה היה רק קצהו של הסיפור. הקצה הבולט והגלוי לעין. רובו הסתתר מתחת לפני השטח. והוא עדיין חבוי שם.

סיפור אחר לגמרי יכול היה להתרחש, אם הייתי הולכת לחפש את המנעול קודם. שהרי בראש אמרתי לעצמי: "אני מחפשת מנעול בן זונה."