"מותק, על כל דקה שאתה מאחר אני חותכת לך שלושים גרם שומן מהמותן," היא אמרה לי בטלפון. "אל תנסה אותי." כרגיל הטון שלה היה ממש חמוד, כמו איזה דובון איכפת לי, אבל ידעתי שהיא לא מדברת במטפורות. דמיינתי את הסכין הקטנה שלה מציירת משולש זריז בצד שלי וכל מיני דברים שאמורים להישאר בפנים נשפכים החוצה.
כשהגעתי לאסוף אותה בקצה של חניון גדול באיזור תעשיה פולג, שתים עשרה דקות לפני השעה שהיא קבעה, הייתי כל כך מתוח שמשכתי את בלם היד חזק מדי. שמעתי "פָּאק!" מרושע מתחת לשלדה, הכבל הנדברקס נקרע, וישר הרגשתי מרומה על ידי היקום.
היא היתה לבושה בז'קט עור חום וחולצה מחבקת-גיזרה עם פסים אופקיים. היא נתנה לי חיוך מתוק וזרקה תיק ספורט עם משהו מאוד כבד למושב האחורי. הקפיצים שקעו קצת. לא שאלתי. בדיוק כשהיא נכנסה לאוטו, עבר ערס בפג'ו משופצרת והביא לה שתי צפירות קצרצרות, הסיגנל הנתנייתי להערכה אסתטית. החיוך יצא מהעיניים אבל נשאר בלחיים. "שָאֶר פה שניה," היא אמרה, ולקחה את הלום הקטן שאני שומר מתחת למושב. מייד התחרטתי שלא שיניתי את המיקום שלו אחרי הפעם הקודמת.
"מיי, בבקשה, לא," אמרתי בטון לא משכנע.
"סתום את הפה ושמור על המנוע פועל."
היא החליקה את הלום לתוך השרוול של ז'קט העור החום והלכה לכיוון הפג'ו עם חיוך מיליון דולר. הערס שראה אותה מתקרבת עם החיוך הזה פתח את החלון שלו. "קראת לי?" היא שאלה אותו. לא רציתי להסתכל. "קראתי ובאת," הוא אמר בהישג מופגן. "נו, הנה אני," מיי אמרה ונתנה ללום להחליק מחוץ לשרוול אל תוך כף היד שלה. אני בספק אם הוא ראה אותו, כי הוא עדיין חייך כשהיא דפקה לו מכה עם כל הכח באחורי הראש. המצח שלו נדפק בצופר והביא עוד צפירה קצרצרה, כמו ההן שסימן לה איתן קודם. עכשיו הוא פשוט ישב במושב הנהג עם עיניים עצומות, כאילו ישן אבל עם מנוע דולק.
היא הסתכלה סביב. היה לילה, והחניון היה כמעט ריק. מרחוק, בקפה ג'ו, היו כמה אנשים, אבל אף אחד לא היה מבחין. היא ניפצה לו את השמשה הקדמית, את החלון השמאלי האחורי, ואת כל הפנסים, וחרטה שריטה עמוקה בדלת עם השפיץ של הלום. חשבתי שהיא סיימה, אבל אז ראיתי אותה נשענת פנימה לתוך חלון הנהג. לא הבנתי מה היא עושה. היא הסתובבה אלי שניה וחייכה - חיוך מלאכי ומתוק - ואז זינקה החוצה בזמן שהפג'ו ניתרה קדימה, ישר לתוך החלון של שקם אלקטריק. היה שאון נוראי. הרגשתי את הדם אוזל ממני ואימה בלתי נתפסת מקפיאה אותי. תוך שניה מיי היתה באוטו. "יאללה, סע, סע," היא אמרה, משועשעת. "שלא ישאלו שאלות."
לא יודע איך עשיתי את זה, אבל נסעתי. בדרך היא אמרה, "נראה אותו מסביר להם כשהוא מתעורר." הנהנתי בחיוך מזויף.
איזה מזל שעדיין יש לך את זה," היא נפנפה בלום וזרקה אותו למושב האחורי. הוא פגע בתיק הספורט שלה והשמיע נקישה מתכתית. בירידה לכביש החוף, מיי הוציאה מהכיס של המעיל צנצנת פופר קטנה והסניפה אותה משך עשר שניות ארוכות. "אאאאאאחחחחחח!" היא נהמה בתענוג, העיניים שלה מתגלגלות בחוריהן. "על זה אני מדברת, יא בן זונה!!! קח מזה!!!" היא דחפה לי את הפופר לאף. העמדתי פנים שאני מסניף, אבל היא קלטה אותי. היא הורידה לי סטירה, והאוטו סטה שמאלה וכמעט התנגשנו במישהו. בנס השתלטתי על ההגה.
"באמת תיקח!" היא צעקה. "עוד פעם תעבוד עלי אתה יודע מה יקרה!" ואז שמעתי צליל וכהרף עין הוא היה שם: הסכין שלה. לא סכין קפיצי או מתקפל או מקצועי, אלא סכין סטייק עם ידית פלסטיק שהיא השחיזה לרמה של סכין יפני. היה לה יחס מיוחד לסכין הזה. היא השחיזה אותו קבוע אבל אף פעם לא ניקתה ממנו את הכתמים. שאפתי מלוא החוטם מהפופר, והכביש המהיר נעשה מטושטש. היא צחקה לי באוזן ואמרה, "אל תדאג, אמא תחזיק את ההגה בינתיים." הרכב זיגזג בין שלושת הנתיבים בזמן שהיא החזיקה את ההגה בשבילי, ואני התפללתי שהעיניים שלי יפסיקו לפזול כמה שיותר מהר.
"הבאת מה שביקשתי?" היא שאלה.
"כן, זה בתא כפפות."
היא פתחה אותו. היו בו בקבוק של ויסקי HIGHLAND RESERVE זול שקניתי בתחנת דלק, דבק מגע שהבאתי מארון התחזוקה בבית, ושקיות סנדביץ'.
"טוב מאוד," היא אמרה. "אז תגיד לי," היא פתחה את שפופרת הדבק וקילפה מהפיה שלה את הגוש היבש, "מה שלומך?"
"טוב, תודה," אמרתי. עברנו את מחלף אולגה.
"אין כמו כחול לבן," היא אמרה, וסחטה טיפה גדולה של דבק מגע לתוך שקית סנדביץ'. אחרי השאיפה השניה היא היתה בעולם אחר. "אתה נוהג לאט מדי!" היא צרחה עלי בחיוך מלאכי מקסים. "תנהג פחות לאט!!!"
בזכרוני עלה פרופיל ההכרויות שלה באינטרנט. שום דבר מזה לא היה כתוב בו. סחטתי את דוושת הגז, הרכב התחיל לטוס, והיא התחילה להתגלגל מצחוק. בתי השחי של החולצה שלי היו ספוגים בזיעה קרה, והייתי חייב להשתין. ואז הופיעה הניידת.
"זו קלישאה ספרותית," מיי אמרה לי. "למדתי על זה בחינוך הגבוה. אל תאט! תמשיך עוד דקה ואז תעצור לו, אבל בחלק החשוך."
משכנו את השוטר עוד קצת. הוא קרא לנו ברמקול, אבל התעלמתי. ואז, כאילו רק עכשיו הבנתי, עצרתי במהירות בצד הדרך.
"למקרה כזה מתאים תרגיל 27," היא אמרה לי.
"מה זה תרגיל 27?"
"מצוין. אתה תעסיק אותו."
"מה זה תרגיל 27?!"
אבל היא לא שמעה אותי. הטירוף בעיניים שלה, שרק אני ראיתי כי אחרים חשבו שהיא בובונת, אמר לי שהיא לא שמעה מילה וחצי מילה. היא תפסה את הויסקי מתא הכפפות. "אמרתי לך שנצטרך ויסקי," היא אמרה והחליקה בהשתופפות מחוץ לדלת שלה אל שולי הכביש בדיוק כשהשוטר ניגש אלי לחלון.
הוא סובב את אצבעו וסימן לי להוריד את החלון. "כבה את המנוע!" הוא נבח. צייתתי. הכביש היה חשוך לגמרי ולא היה לי מושג איפה מיי נעלמה. "תגיד לי, אתה עושה צחוק?!" הוא שוב נבח.
"לא, אדוני, אני מתכוון אדוני השוטר," אמרתי. "אני לא עושה צחוקים."
"לא אמרתי צחוקים!!!" הוא צעק עלי. "אמרתי צחוק ביחיד!!! אתה הולך לכלא, זה ברור לך?!"
ובדיוק אז, מיי, שכל אותו הזמן פשוט כרעה בצד השני של המכונית, ניתרה והטיחה את בקבוק הויסקי מעל לגג הישר לפרצופו של השוטר. המכה היממה אותו, אבל הוא לא נפל. הוא דידה בטשטוש חושים מצד לצד, ספוג באלכוהול ושברי זכוכית. אחת מהעינים שלו דיממה.
"אתה מאמין שבתיכון הייתי גרועה בספורט?" היא שאלה בעליצות.
"מה עשית?!" צעקתי. "מה עשית לו?!"
"אתה צודק," היא אמרה. "אסור לאפשר לו להגיש קובלנה על המקרה הזה. יש לו טפסים." היא סבבה את הרכב ועמדה מול השוטר המתנודד, מפשפשת בכיסיה. היא מצאה את המצית.
"את יכולה בבקשה לא לעשן באוטו?" ביקשתי.
היא חייכה. "ביקשת, קיבלת," ואז היא בעטה לשוטר בתחת. הוא מעד לכיוון גדר השוליים ונפל לצד השני שלה. היא התכופפה, הדליקה את המצית, והציתה אותו.
שמעתי צרחות. חשבתי שהן של השוטר, אבל אז היא ניגשה אלי, לפתה לי את הלחיים בגסות, והדביקה לי נשיקה והן הפסיקו. ללשון שלה היה טעם של סיגריות, דבק מגע, ורוק מתוק של בתולה. היא סובבה אותה בפה שלי בצורה הכי מקצועית שיש. כשהתחלנו להריח ריח של מנגל, היא אמרה לי שכדאי להזדיין מפה.
(C) כל הזכויות שמורות ל-RAJARAJ |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מגניב שאתה חושב כך :)
לך על חלק ב -
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1068053
וואו !!!
מעולה !
יגעת ומצאת, תאמין.
אני האמנתי. אבל היום אני איתה.
מזל שאני לא הולך לאקסטרים. זה עוד עלול היה להיות משעשע, רחמנא ליצלן.
ותאמיני. יגעת ומצאת.
ששש! שששש! שהיא לא תשמע אותך... היא בטריפ!
מזל שאתה לא הולך לאקסטרים.
<לא מאמינה שיש לזה חלק ב>
חה חה חה... האשכנזים והספרדים. הם כ"כ שונים! ויש כ"כ הרבה כינויי גנאי הומוריסטיים יותר ופחות שאפשר להצמיד להם. למזלנו, כל זה שייך לשנות השבעים ובכלל לא מהווה פרמטר לפופולריות היום!!!
כדמות נגדית למזרחי התחמן רצה פעם לטעום מחומוס ואמר משהו בסגנון: "אפשר לטעום מהמשחה הזו"?
בתור אחד שרואה חומוס כממרח קטניות בעל חלוקה פרמיטיבית ל-רע/סבבה/טוב, קטונתי מלהשתתף בדיון קולינארי זה.הזכרתם לי את איזו פעם שהבאתי חבר מהצפון לאכול חומוס אצל עוזי. במקום להודות לי ששיניתי את חייו, הוא אומר לי: "היה טעים, אבל אני מעדיף את האסכולה הגלילית"
מילא שלא ידע להעריך את מה שבדיוק התחלק לו דרך החיך, מילא חוסר המודעות, אבל ככה לעשות לי? בחומוסיה אמצע נתניה?!? לדבר על אסכולות גליליות?!?
תאמינו לי.. אל תאמינו לאף אחד!!!
None taken
בדיוק הלכתי להוריד שווארמה - ורק עכשיו קלטתי שיכול להיות שזה כתוצאה מהסוגסטיה התת-הכרתית שלך. המממ.
הרי לי ?
אני מעדיף ת'אורגינל
(no offence)
הרי לך שווארמה בלאפה של דאבוש:
[שווארמה בלאפה של דאבוש]
עזוב - תן לי שווארמה בלאפה של דאבוש ואני מבסוט !
הקשקושים הרגילים ששומעים במסעדות.
???
אם היא כזו אמיצה, שיהיה לה את האומץ לומר לי בעצמה!
(אה, ותודה.)
אני אישית מאמין שסטייק משרת-ציבור הכי טעים או-נטורל, או מקסימום עם קצת גלזורה של רוטב ברביקיו מסוג טוב. זה בא עם מנה ראשונה של סלט גן, אנטיפסטי, או מרק היום - היום יש לנו מרק בצל מצוין שאני אישית ממליצה עליו - ושתיה, לימונדה או אשכוליות.
אנה, הידועה בתור "יפה ואמיצה", או ה"ההיא שכתבה את הפוסט נגד האתיופים", מוסרת שהיא אוהבת את הבלוג שלך.
יש אלף-איים ?
הוא מת למטרה נעלה. חוץ מזה זה HIGHLAND RESERVE, לא איזה סינגל מאלט נדיר.
של מי?
למרות שבעצם זה רק חלק א'. אבל ריח צלי, זה כבר מבשר טובות.
המיי הזו נשמעת כמו יופי של alter ego.
זה בדיוק היחס שצריך לתת לערסים ולערסים במדים.
אכן.
סוף טוב - הכל טוב !
זה רק סרט, זה לא באמת קורה.
אני משער שהכוונה למועדון SM כלשהו. נראה לי שזה היה יותר משעשע ממהנה. כל הקטע הזה מצחיק אותי.
הייתי צריך לקחת אותך לדאנג'אן בימים שעוד היה פתוח. יש לי הרגשה שהיית נהנה.
אכן. למרות שהסוף טוב.
אני אקח את זה כמחמאה, כיון שככה אתם הצעירים מדברים.
שיט טט טטט !