חזקי נאמנה את קרניי אל המזבח.

הדקי את לולאות החבל

עד להכחלת גפיי.

העירי את נשמתי הרדומה,

טלטליה כדוגית חלודה על פניו של אוקיינוס סוער

והשיבי אותה למקומה,

גועשת וסוערת ככל שתהיה.

העניקי לי מחילה וכפרי על כל חטאיי.

שלחי ממני והלאה את השדים הכחולים שבקרביי -

סיימי בי את הפרק הזה שבחיי...

חזקי בי את היכולת להפגין חולשה,

שאבי מתוכי את ששנוא עליי.

רפאי את המחלות אשר מכרסמות את חושיי...

שבי איתי רק רגע,

הקשיבי את למכאוביי,

כי למען מי אשא את שק האבנים הזה אם לא למענך?

התבונני עליי מחולל ניסים.

הניחי לי להתפתל בין שיערותיך.

בקשי ממני ואעשה. ערבבי אותי ואתערבב.

על הצוק הזה ניצב עכשיו;

בניתי עליו את ביתי בזיעה ובדידות -

אני משקף את כל מה שלא רציתי להיות!