ספרים
כשאמות
כשאמות,
לא אחוש את חמימות דפיקות הלב
מתרחבות אל הבשר התאב.
לא אראה עוד את האורות מצטלצלים. יוצרים דמות.
טעם המים אל תוגת השפתיים המתפקעות מגעגוע ישכח.
יגווע ניגון כפות הרגלים היחפות
וריח לפיתת גוף בגוף לא יעלה באפי עד לשיכרון. אך כשאחיה
אוכל לאהוב
עד לשיכרון.
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צטט: עד רדת הערב 2009-03-25 11:20:16 תודה תמר. כן... מה אומר לפעמים אני חושבת כך, שאני לא תמיד חייה אלא רק קיימת אך דווקא לכתוב את השיר הזה היה מאוד מחייה :)
צטט: עד רדת הערב 2009-03-25 11:20:16
תודה תמר.
כן...
מה אומר
לפעמים אני חושבת כך, שאני לא תמיד חייה אלא רק קיימת
אך דווקא לכתוב את השיר הזה היה מאוד מחייה :)
כן. לכתוב שירים זה מחייה. כשנותנים לתחושה ביטוי, זה עוזר בהתמודדות איתה (:
הרגת אותי עם הפואנטה הזו. איזה עצב. מילא לומר "כשאמות", אבל לומר "כשאחיה"... כואב.
תודה*
תמר
תודה רבה שוקי
על תגובותיך המעודדות והמפרגנות
טוב
מעמיק, נוגע, מרגש.
שוקי
לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה עודד.
מרגש ונוגע. אהבתי
כן. לכתוב שירים זה מחייה. כשנותנים לתחושה ביטוי, זה עוזר בהתמודדות איתה (:
תודה תמר.
כן...
מה אומר
לפעמים אני חושבת כך, שאני לא תמיד חייה אלא רק קיימת
אך דווקא לכתוב את השיר הזה היה מאוד מחייה :)
הרגת אותי עם הפואנטה הזו. איזה עצב. מילא לומר "כשאמות", אבל לומר "כשאחיה"... כואב.
תודה*
תמר
תודה רבה שוקי
על תגובותיך המעודדות והמפרגנות
טוב
מעמיק, נוגע, מרגש.
שוקי