בעודי קוראת שוב ושוב את שיעור ה- MRI  האחרון (מבלי להבין מילה)...

עם הכנסת דוגמא למכשיר והפעלת השדה המגנטי, יש סיבוב עם או נגד השדה המגנטי החיצוני בתהליך של פרסציה (Precession) בתדר לרמור. אם נותנים פולס של קרינת RF של 90 מעלות, וקטור המגנטיזציה, יורד לציר XY. זהו תהליך האקסיטציה (עירור). אחרי מתן הפולס, יש דעיכה של המערכת כי האנרגיה תרצה לחזור למצב הבסיסי שלה. לכן כאשר מפסיקים את קרינת ה-RF, הספין מסתובב ונותן את האנרגיה שלו לסביבה, ויש חזרה לציר Z. יש סיבוב סביב ציר Z עד שיש חזרה לציר, בתהליך של פרסציה (בתדר לרמור).כאשר הם מגיעים לציר Z כל הספינים חוזרים חזרה למצב α.

חשבתי לי ש...

עם צלצול השעון המעורר בבוקר והצורך בקימה מוקדמת מן הרצוי לאימון ריצה, הנרווים שלי מסתובבים עם או נגד כיוון השדה המגנטי החיצוני (במקרה שלי זה ישי) וזה בהתאם לצד בו קמתי הבוקר. אם דלית מחליטה לעשות לנו אימון עליות (כמו שהיא עשתה היום), ועוד נותנת לנו את המבט, הדופק עולה ל-120% מהדופק המקסימלי. זהו תהליך האקסיטציה (עירור). אחרי העלייה הראשונה, יש דעיכה כלל מערכתית כי האנרגיה תרצה לחזור למצב הבסיסי שלה (שינה לרוב ואם אפשר גם לאכול משהו קטן).  כאשר נגמרת העלייה הראשונה ומתחילה הירידה (שימוש בכח הכובד על מנת להתדרדר למטה) מגיעים שוב לדלית שנותנת את המבט (פולס RF), מיד מתחיל שוב תהליך האקסיטציה וההרגשה היא כי לעולם לא אגיע שוב למצבי הבסיסי. בסופו של דבר, בתהליך של פרסציה אין סופית הכרוכה בעליות אין סופיות על הגבעה בפארק (השם ישמור!), האימון נגמר...

החזרה הסופית למצב הבסיסי מגיעה רק בערב דקה לפני השינה.