| היום זה נראה כמו זמן חיים אחר. אני זוכר תקופה אחרת. כשהיינו נערים. ועסקנו אז בדברים אחרים, והיית בהם מוצלח כל כך. וגם אחר כך, כאילו בהמשך טבעי לתוך מסלול מוכר. וכמו באותה תקופה, היתה לי התחושה כי אתה עמל כדי שמחר יהיה טוב יותר ואינך חי את הרגע. ובעוד יומיים בדיוק היית צריך להיות בן 31. זקן רק ביומיים ממני. ובדיוק החודש, לראשונה בחיי ביצעתי בדיקות פנימיות מתוך מחשבה ודאגה אמיתית לבריאותי. ואף מדובר היה באותם האיברים. ובדיוק כשאני מצאתי שהכל יהיה איתי בסדר. כשהבנתי שיתכנו דברים כאלו לי, אך נרגעתי. ובדיוק אז, למדתי שאתה כבר איננו, וחלומותיך כבר דוממים. אינני יודע אם יש דבר ברור מזה כדי שאזכור, שהחיים חולפים מהר מידי, על אף שאנו רודפים אחר חלומותינו, לעיתים אנחנו מפספסים את העיקר. וזה לא משנה אם נזכור או נשכח את אלו שאינם. וזה איננו משנה אם אותי יזכרו, בסופו של דבר עלינו רק לזכור, שאנחנו עוד כאן. |