הוא היה חבר שלי בכיתה ח'. לכמה ימים או משהו כזה.

למדנו יחד עד כיתה יב', אבל נראה לי שהזיכרון האחרון שלי ממנו הוא בכיתה ח'.

חידשנו קשר אחרי כ"כ הרבה שנים דרך הפייסבוק (כמובן!), ואמרנו שניפגש יום אחד לקפה.

לפני שבועיים בערך הוא שלח לי הודעה אם בא לי ללכת איתו בערב להופעה. הוא התכוון ללכת עם עוד חברים.

אמרתי שבכיף, ואפילו הזמנתי עוד חבר משותף שלנו להצטרף. זה לא היה באווירת דייט..

(בדיעבד, החבר המשותף היה מיותר....)

היה מגניב לפגוש אותו שוב. מילד חנון שאני לא ממש זוכרת הוא הפך לבחור מוצלח, יוצר, חם.

מההופעה המשכנו רק שנינו לבר. ישבנו, דיברנו, צחקנו, הכל זרם מעולה.

רק בשביל להסביר, מדובר בבחור גדול ... מאוד גדול.....ממש לא הטיפוס שאני אצא איתו.

אבל באופן מפתיע, כמה שהוא גדול, יצא ממנו משהו מאוד קטן, רך, נעים, חם, מפתיע.

לא היה בנינו כלום באותו ערב.אפילו לא היה ברור אם זה היה דייט או לא.

יום למחרת דיברנו בטלפון 3 שעות לתוך הלילה.

הרגשתי שאני חוזרת להיות בת 14.... משהו טהור, נקי.

מאותו יום אנחנו מדברים בטלפון לפחות 3 פעמים ביום, ובין השיחות אנחנו כל הזמן בSMSים.

נפגשנו עוד 3 פעמים מאז.

וכל הזמן הרגשתי שממש ממש נעים לי איתו, מרגיש בטוח. מחזר, משקיע, מתעניין, מדבר, מרגיש. 

הכל על פני השטח נראה מושלם. אבל משהו הפריע לי....

לא נעים לי להגיד את זה, אבל צריך לקרוא לאמת בשמה. לא?

הוא לא הטיפוס שאני רגילה להסתובב איתו....

מצאתי את עצמי יושבת איתו בבר ומסתכלת על בחורים אחרים.

אני רגילה לצאת עם הגברים החתיכים האלה, שכל הבחורות שונאות אותי על זה שאני איתם,

ופתאום אני עם בחור מסוג אחר.

גם זה גרם לי להרגיש בת 14. טיפשה כמו בת 14...

ההיגיון עובד, ואומר שמכל הבחורים ה"מוצלחים" האלה לא באמת יוצא משהו. אין בהם בסופו של דבר כלום מעבר למראה שלהם.

והם אחרי תקופה, לא משרים את הביטחון שאותו בחור משרה אחרי שבועיים..

 אבל בפועל, זה יושב לי שם בראש....

בכל זאת החלטתי להילחם עם זה, ולתת לזה צ'אנס אמיתי.

באחת הפעמים שהוא היה אצלי, שכבנו שנינו במיטה, ונרדמנו.

לא היה בנינו כלום. הוא גם לא ממש ניסה.

הערכתי את זה, והיה לי כיף פשוט להירדם איתו.

היום הייתי אצלו. ישבנו לראות סרט. הוא חיבק אותי ותוך כמה דקות נרדם.

קצת היה לי מוזר שבחור פעמיים נמצא איתי במצב של שכיבה, צמוד אלי, מרגיש אותי, ונרדם.

לא רגילה לזה..... :(

בשלב מסוים גם אני התחלתי לנקר מול הסרט, ופתאום הוא קם ועבר לצד השני של הספה... מוזר...

אמרתי שזה קצת מעליב, והוא אמר שנורא חם לו. אחרי 5 דקות שוב נרדם.

עברו עוד איזה 20 דקות. קמתי, נעלתי נעליים ואמרתי לו שאני הולכת הביתה לישון.

הוא פתח את העיניים לשניה, ואמר לי לילה טוב.

אפילו לא ניסה לשכנע אותי להישאר.

משהו קרה שם היום. לא יודעת מה. אבל כל הקרבה שנוצרה בנינו בכל השיחות טלפון האלה, נעלמה בשניה.

משהו נשבר.

מתנצלת שהפוסט הזה קצת מבולגן... אבל כנראה זה המצב שאני נמצאת בו...

מבולבלת....