בדרכי נועם...  

לפני מספר ימים הלכתי לי מאושרת ברחוב , עבר עליי סופ"ש גדוש ומדהים , כל כולי הייתי שקועה באופוריה שאפפה אותי עד שלא שמתי לב למתרחש סביבי.

 בזוית אוזני הצלחתי לשמוע מידי כמה דקות אנשים עוצרים, אומרים מספר מילים, לחיצת יד,איפוק, תודה והולכים להם לדרכם.

 הפניתי מבטי ולפתע ראיתי את נועם שליט (כן.. אבא של..) עומד לידי ברמזור, התחלף הרמזור ושנינו חוצים, רמזור שני ושנינו נעמדים, ההרגשה שנשמתך נעתקת עד שאתה זקוק לאויר.

 נשמתי נעתקה מלהביט בחוזק הזה ובהתמודדות עם כולם, שתקתי!!

 בזמן שעמדנו יחד ברמזור אנשים ניגשו, שאלו, לחצו ידיים ואני עומדת כך סתם ולא מסוגלת לפצות את פי.   מכיוון שצעדנו האחד ליד השנייה למשך מספר דקות, נשלחו פה ושם מבטי הזדהות וחיוכים מאולצים.

שנייה לפני שפניתי לדרכי ונועם לדרכו נפגשו מבטינו והעזתי: "אני רוצה לומר כל כך הרבה דברים, אבל אינני מסוגלת לפצות פי למולך" , " כל שאוכל לאחל לכם שהסיוט יגמר, שתוכלו לחזור לחיק המשפחה  במהרה שגלעד יחזור ותיגמר מסכת הייסורים שלכם". 

 נועם הביט בי ואמר: " כל כך מחזק לשמוע... והלוואי." 

 " כולנו ממשיכים לחיות את חיינו , זורמים עם השגרה, ומתלוננים לעיתים על הדברים הקטנים ש"הורסים" את היומיום.

 למען האמת איזו זכות יש לנו? תעצרו רגע ותחשבו... כשאני מתלונן/ת על כלים, כביסות, בית, ילדים, זוגיות. קרוב לוודאי שגלעד יושב לו איפשהו שם רחוק ורק מחכה שנתעורר." 

 לחצנו ידיים , חיוך נבוך וכל אחד פנה והמשיך לדרכו. 

ניסיתי , באמת שכל כך ניסיתי להמשיך לי בשגרת יומי אבל , זו פגישה מסוג הפגישות שמשנות בך משהו, שמכניסות אותך לפרופורציה.  

מי ייתן וגלעד שליט יחזור במהרה לארצנו ולמשפחתו ושסבלו וסבלם של משפחת שליט יגיע לקיצו, אמן!!!