הקואצ'יה
...ואז הגיעה פייה שימושית והגשימה לי משאלה שלא ביקשתי - מאז אני מאמן.
פוסטים פופולאריים
-
איך להיות זה שלא מפטרים אותו?
14/4/10 | 626 צפיות
-
בחירות 2008
8/6/08 | 577 צפיות
-
השבוע נדרשתי לעבור בפתחה של לשכת רווחה עירונית
8/6/08 | 619 צפיות
-
הברית
8/6/08 | 594 צפיות
-
העתיד כמנוע דיזל
8/6/08 | 799 צפיות
-
הגיע הזמן להצביע ללטאה
31/1/09 | 469 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה? 23/8/14
- 4.7 מיליון ש"ח 11/6/12
- אירועים טובים לשיווק 14/1/12
- השיעור שהיה צריך ללמד את כולם, ואף אחד לא מלמד אותו 7/5/11
- איך אתם מגיבים לבעיות? 20/3/11
- אמונות מגבילות 30/11/10
כח משחית
| הבוגר שלי החליט אתמול שהוא נוסע לאום אלפחם כדי להפגין נגד צעדת פעילי הימין. מודעות חברתית, נכונות לעשות - אז איך אפשר להגיד לו שהייתי מעדיף שלא ייכנס לאמצע המהומה הזו? חוץ מזה, הוא כבר עבר את הגיל שבו אגיד לו מה לעשות, ואנחנו מסתפקים בהבעת דעה ומתן עצה. אז הבהרתי שאם יחטוף אבן בראש אני ממש אכעס, וזהו.
הוא השיג אישור מבית הספר לא להשתתף במבחן היום ויעשה אותו במועד אחר, והיום הוא קם מוקדם, היטלטל עם חבר באוטובוסים, הגיע, היה, ראה. היו שם זריקות אבנים אבל הם לא היו בסביבה המיידית. לפי הדיווח שלו, הצעדה בכלל לא נכנסה לעיר, ולמעשה התקיימה על אחד מכבישי הגישה. הנוכחות שלהם זכתה להערכה מכמה תושבים. מעבר לכך, קיומם שם לא שינה במשהו את מהלך ההיסטוריה.
אני לא רוצה להתייחס לכלל האירוע. בעקרון, תמיד חשבתי שמי שבוחר באלימות אין לו זכות להתלונן כאשר מתברר שהצד השני מסוגל להפעיל אלימות בצורה יעילה יותר. אבל מסתבר שבנקודת זמן מסוימת עמדו הבוגר שלי וחברו ברחוב המתחבר לרחוב שבו עברה הצעדה. סביבם לא היו אנשים נוספים למעט אישה שתלתה כביסה בחצר. זורקי אבנים היו ברחוב אחר, אבל לא בשום מקום קרוב אליהם. לכן לא ברור לגמרי מדוע שני מג"בניקים שראו אותם החליטו, אחרי התייעצות קצרה ביניהם, לירות לעברם כמה רימוני הלם. או למעשה, זה כן ברור - הם עשו את זה כי התחשק להם, וכי יכלו.
הנזק שנגרם הוא שולי - לבוגר שפה פצועה ושריטה ליד האף, ותולת הכביסה, שהופתעה לחלוטין מנחיתת הרימונים בקרבתה, נכנסה להיסטריה.
אני חושב שיש משהו אירוני בכך שרק לפני יומיים הסתכלתי עם הבוגר שלי על המנילה מהצבא, שכוללת בין השאר הצעה להצטרף למג"ב. לא שזו הייתה הבחירה שלו, כי כפי שהוא וחבריו יודעים, למג"ב הולכים רק אלו שנהנים מזה.
הבוגר שלי הוא בהחלט מהטובים שיש למדינה הזו והחוויה הזו לא תשבור אותו. ברוח המתינות שגדל בה, הוא לא לוקח את האירוע קשה מדי (למרות שיש לו הצעה מעניינת לגבי שינוי במדים של שוטרי מג"ב - כזה שייתן להם מכת חשמל קלה כשהם יורים, כדי להוציא מזה את הכיף), וגם אני לא ממש טורח להתרגז, רק שמח שבכך נגמר העניין. אף אחד לא יטרח להתלונן על השוטרים - ברור לגמרי שאין טעם.
רק חבל שגם כאן, כמו בכל מקום, כמו בכל זמן, הכוח - משחית. |
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על איך מצליחים לכתוב כל כך הרבה?
-
פטשניק
בתגובה על תרגיל חינוכי על יסודות האימון
-
נורית לרנר
בתגובה על אין צורך לבקש סליחה
-
adi_marker
בתגובה על הלקוח תמיד צודק
-
nogalavi
בתגובה על ערב בקורסיקה
-
ילדים של אל-ה'ים *
בתגובה על Abstract in Red
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אוי. תופעה מעצבנת. קורה גם לי לפעמים...כשאני מרגיש שאני כותב הרבה אני משתדל לנסות להעתיק ללוח, אבל לא תמיד אני זוכר...
תודה בכל מקרה.
כתבתי מענה מנומק שעיקרו הסכמה עם הדברים.
חשבתי שההתיייחסות שלך יצרה איזונים חשובים.
אלא שאז נתקע המחשב והכול נמחק.
עכשיו כבר עברו כמה ימים ולא כל כך אכפת.
תודה לך.
ולכן אמרתי בכותרת - כח משחית...
אני מאמין שהרוב המוחלט מבין בעלי הכוח לא נולד כשהוא מתכנן להשתמש בו לרעה, ולא תכנן להשתמש בו לרעה כשקיבל לידיו את הכוח, ואפילו, אני חושש, ברוב המקרים לא מודע מספיק להיותו משתמש בו לרעה. הם כולם... אנשים.לא פחות ולא יותר ממני או מהבוגר שלי.
אני בטוח שאף מג"בניק או שוטר לא קם בבוקר ושואל את עצמו מול המראה "למי ארביץ היום?" הוא קם ומתגלח ויוצא לעשות את העבודה שלו כמו כולם, ומקווה לחזור הביתה בזמן לראות את הילדים ערים. הבעיה היא שהעבודה שלו מקנה לו כוח שאם לא ייזהר, עשוי להיות מנוצל לרעה.
כמעט...
לא מכיר את הנתונים מספיק, בוודאי לא על מנת לקבוע כי
אכן מי שמגיעים למג"ב דווקא רוצים בכך.
מה שיעור המתקבלים? האם יש רף קבלה? לא מעודכן.
עם זאת, אני יודע שיש בימינו כמה התארגנויות של חיילים במילואים העוסקות
בלשבור את השתיקה. מדובר דווקא בהתארגנויות של אנשים שאינם נופלים
מ"הסחורה" שלך, מי ששירתו ביחידות המובחרות והאיכותיות ושאיכשהו
נקלעו לפעילות ביהודה ושומרון או עזה, והסיפור שלך על התנהגות מג"ב ... מחוויר לעומתם.
רוצה לומר, זה לא עניין רק של איכות אישית של חייל זה או אחר
וגם לא השתייכות כזו או אחרת ליחידה עם אידיאולוגיה או מורשת מסודרת,
אלא יותר עניין של הנחיות מגבוה, מנהיגות, נסיבות שוחקות, חשיפה לסיכונים,
תרבות ארגונית, זמינות לכוח וגיל עם רגישויות ...שיכולה להביא כל אחד ואחת
להתנהגויות שיהיו אפילו מאוד שונות ממה שהכרת בבית.
די לראות את מלח הארץ נוהגים בכבישים בסופי השבוע כדי לקבל
התרשמות עדינה מהאמור לעיל.
לא. לא קל. אבל יש בכך גם המון סיפוק, כשהם גדלים להיות אנשים כאלו שלמים ובוגרים. כיף איתם.
ואני רק אומר... שהלואי שתהיה לי היכולת להנחיל להם מעורבות ולסתום כשהם הולכים להסתכן על הערך הזה.
חוויה לא קלה.
אוף כשהם גדלים זה נהיה יותר קשה הא ?
תודה בחזרה :-)
בדיוק בגלל זה חשבתי לספר על זה, כי כשזה מישהו לא מוכר ושאנחנו לא יודעים מה האמינות שלו, קל לחשוב כך. אבל אני מכיר את הסחורה שלי, ולכן אני כן רואה בכך דוגמה להפעלה לא ראויה של כוח.
ולא, לא בוכה על הכוויות, ולא מתלונן לאף אחד, רק מספר משהו שכדאי, לדעתי, לדעת.
מצד אחד..ומצד שני חבר.. עם כל הכאב וכן חשתי כאב מעצם הידיעה שהופנתה אליו אלימות..נכון לא פייר.
אבל אילו זה היה אדם לא מוכר..היינו אומרים שמי שנכנס בידיעה לרותחין שלא יבכה עלל כוויות.
הם עשו את עבודתם לא היינו שם כדי לדעת בוודאות אם לא היה לגלוג שהצית את אנשי מגב.
לא יודעת גם אני אמא ואילו בני היה נכנס לכזה מקום הייתי מנסה בכל כוחי למנוע ממנו מראש.
שנאתי את הצעדה הזו מבחינתי היא היתה סתם מיותרת.
מה יש לחפש שם?