אתמול ביקרתי בחיפה. הלכתי לחוף ים מסולע והתישבתי לי ופשוט כל מה שחיפשתי היה שקט וסדר במחשבות. היה יום יפהפה. משק הגלים המתנפצים אל מול הסלעים, עדת השחפים הקולנית שציוציה נשמעו מפעם לפעם, האוניות בכניסה לנמל חלקן ממתינות ויש ששייטו החוצה לעבר האופק, הכל היה כה פסטורלי שממש צבטתי עצמי וחשבתי אם כל זה אמיתי או משהו אחר ולא מציאותי... היתה לי בשלב מסויים ממש התרוממות רוח. פה הרגשתי שהכל נעצר. כל הרוע והשנאה, כל הכאב והסבל, כל זוטות היום-יום ויופי ושלווה אלוהית נפלו עלי. המחשבות זרמו וכל הזמן השמש מלמעלה חיממה ונתנה נופך נוסף לסיטואציה. לפעמים שחשים כיצד האמת הפנימית פורצת ומתחברת לסביבה הפיזית החיצונית - מרגישים שזה בדיוק הגשר שעליו יש להלך ולהנות ולמצות. רק במצב כזה אפשר להעריך את כח היופי מסביב ואז גאווה מילאה את לבי על שבאמת זכיתי לארץ נפלאה כמו ארץ ישראל. ארץ שלי, ארץ חלב ודבש... כאשר קמתי לאחר שעה ארוכה והלכתי אל הרכבת, וחזרתי להמולה ולקצב החיים המטורף של כולנו, הבנתי שנפלה זכות גדולה בידי - התמזגות עם הטבע בשלווה ושקט ובאהבה עצומה לבית שלי. ממליצה לעצור לפעמים ולהסתכל שוב ושוב מסביב וכל פעם הנוף ייראה יפה יותר ומיוחד יותר. |