אנחנו מנהלים מערכת יחסים כבר חצי שנה,אני אומר לה שלום כל יום,אני נותן לה כסף כמעט כל יום,ואני לא יודע אפילו את שמה.

אני גר בבניין יוקרתי,קומה גבוהה,דירת פאר,וכל בוקר אני יורד ל"אילנס" לשתות קפה,בדרך לקפה בדיוק בצומת יושבת אישה זקנה,היא יושבת שם כל יום וכל היום,בדרך כלל באותם בגדים,לפעמים היא יושבת ולפעמים עוברת בן המכוניות מבקשת נדבה.

אני עובר לידה בדרך לקפה,אומר לה בוקר טובכמעט כל יום אני שם כמה שקלים בכוס החד פעמית שלה,תמיד נשאר עודף מהקפה

ואני מניח אותו אצלה בדרך חזרה לחניון,זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי.

יום אחד ישבנו אני וחבר בקפה,וקראנו עיתון,אני זוכר שהסתכלתי עליה במשך כמה דקות,הסתכלתי עליה היטב,על הבגדים הבלויים,על הקמטים בפנים,ועל העיניים,העיניים שאמרו כל כך הרבה מבלי לומר דבר,וכל ההרגשה הטובה שהייתה לי בגלל העובדה שאני נותן לה כסף כל יום התפוגגה.

מעולם לא שאלתי לשמה,מעולם לא שאלתי לשלומה,אם יש לה משפחה,אם מישהו דואג לה,אם יש לה איפה לגור,או אפילו למה היא שם היא ברחוב כל יום מקבצת נדבות.

הבנתי שכל מה שעשיתי עד היום היה לצאת לידי חובה לא למענה אלא למעני,כדי שאני ארגיש יותר טוב עצמי.

אני לא יכול לומר שהיום אני יודע עליה יותר מבעבר,לא,לא ניגשתי אליה ושאלתי אותה את כל השאלות הללו,אני עדיין לא מרגיש מספיק אמיץ מספיק,אבל אני עדיין אומר לה את אותו בוקר טוב כל יום,ושואל לשלומה אם הכל בסדר.

הערה חשובה: בגלל כל התגובות שקיבלתי אני חייב לבאר משהו,ראשית,תודה עבור כל התגובות,שנית אני לא העליתי את הפוסט הזה כדי לטעון שאני טוב יותר מאחרים,זו הייתה מחשבה שעברה לי בראש וגם אני לא עשיתי שום דבר מעבר למחשבה,אומנם אני נותן לה כסף אבל זה לא אומר שכאשר אני פוגש קבצנים אחרים אני לא בוחר להתעלם מהם לפעמים.