היום הלכתי להתפלל מנחה. סתם ככה כי יצא.

נכנסתי...קראתי את הקטע "פתח אליהו הנביא"... קטע שמדבר על שליטת ה' בעולם,איך הוא מנהג עולמו בחסד....וכל מה שברא

 פורח וגודל לפניו, ובני האדם צריכים להסתכל בטבע..ולראות את שליטת ה' בעולם.כל כך פשוט בטבע. כל כך קשה לראות בבני אדם.

אלוקים מציץ מין החרכים.....כמו שנאמר בשיר השירים...אבל אם אתה מצמצם את שדה הראייה שלך ומביט בשמש..אתה רואה אותו

שם...את הנהגתו....

אח"כ קראתי "למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור...נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', ליבי ובשרי ירננו אל אל חי", ככה באמצע

היום...באמצע העבודה...עצרתי...כלתה נפשי לחצרות ה'...

אח"כ "אשרי יושבי ביתך" ותפילת עמידה....כל התפילות על הגשם, הבריאות והחוכמה..שתשרור בעולם..אני 5 דקות לפני אימון..איזה

גשם באינדונזיה צריך לענין אותי עכשיו.

אבל אז..הסתכלתי במתפללים, שלא כמוני, הם באים בכל יום..והבנתי.

תפילת מנחה היא תפילה אדירה. שמסכנים מי שלא אומרים אותה בכל יום ובתוכם אני.

אתה עוצר באמצע היום...בשיא הלחץ והעבודה שלך,ואומר, בעצם צועק- "רגע, ח'ברההההה.....יש גדול מאיתנו, מהעיסוקים שלנו,

מהפרט שלנו..מהכסף שלנו.....בואו נעצור נתפלל על העולם.

כתוב שאליהו הנביא נושע בתפילת מנחה. אני לא מתפלא.

בבוקר אתה קם ,מבסוט שאתה נושם אז אתה מתפלל..."שהחזרת בי נשמתי בחמלה..."

בלילה, אתה בחושך, קצת פוחד...מתפלל- "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".....

אבל במנחה....אתה עוצר על אמת. באמצע. מקדיש את היום שלך לאלוקים. מקריב את העיסוקים שלך..להתפלל על הגשם

באינדונזיה...

ניסיתי הפעם להתכוון...לכוון...לחשוב מחוץ לעצמי, מחוץ לעיסוקים שלי הפרטיים.אני חושב שברוב התפילה הצלחתי.

לא יודע אם התפילה שלי התקבלה למעלה. מה שבטוח, שאני קיבלתי את התפילה.