שושי שמיר
פוסטים פופולאריים
-
סימנים פשוטים: שירה צריכה קהל אנונימי
21/5/10 | 912 צפיות
-
שיר אהבת המשוררת
8/12/12 | 797 צפיות
-
מזל טוב לצבעוני שחור צבעוני
19/3/09 | 5786 צפיות
-
סימנים פשוטים: היי שלום
2/6/12 | 966 צפיות
-
שירי מקום לתיקון: מושבת קוורץ
28/10/09 | 988 צפיות
-
סיפור: דלת סגורה בחדר של ילדה
8/10/09 | 1335 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיר - ע'גמי 5/1/14
- דיני לכתוב 29/12/13
- מחפשת שֵׁם 23/12/13
- שיר - אילמת לא מלידה 13/12/13
- שיר - מה תעשו לי? 6/12/13
- בכה בחה בחק 29/11/13
משק כנפי הפרפר - סיפורים אישיים מכוננים וחלום געגועים
סיפרתי אתמול על הדיון, שמטרתו להפגיש סיפורים אישיים על חוויות ששינו אותנו או את חיינו, ואני חוזרת היום ומזמינה אתכן/ם לצרף גם את שלכן/ם: משק כנפי הפרפר - סיפורים אישיים מכוננים, דיון בקהילת התפתחות הפרט בתוך קהילת תרבות הרוח http://cafe.themarker.com/view.php?u=163581 מתוך ההקדמה לדיון: "אם משק כנפי הפרפר בברזיל מחולל סופת טורנדו בטקסס, אולי התנסות פרטית מכוננת כזו יכולה לחרוג מהאישי ולהשפיע על העולם? ומה יחוללו הרבה סיפורים כאלה בהתקבצם יחדיו?" ובינתיים, קבלו את הסיפור שהוספתי הבוקר לדיון.
חלום הגעגועים חברתי ומורתי שוש אדלר סיפרה לי חלום: "הייתי בת שלוש, ונסעתי עם המשפחה לבקר חברים ביום שישי. נהיה מאוחר ונשארנו לישון שם. באמצע הלילה שמעתי פתאום מנגינה נהדרת, מנגינה מופלאה מאוד. נמשכתי כל כך אל המנגינה הזאת. קמתי מהמיטה והלכתי בכיוון המנגינה. הגעתי לחדר האמבטיה. פעם היו קונים דגים לשבת ושמים אותם לשחות באמבטיה עד הבישול, מי שזוכר זוכר. בתוך האמבטיה, במקום הדג היתה קופסת נעליים גדולה בצורה של קופסת גפרורים חצי פתוחה. בתוך הקופסה שכבה בובה גדולה עם תלתלים ועיניים שנפתחות ונעצמות, שהיה חידוש גדול בזמן שהייתי ילדה. המנגינה באה מהבובה הזאת. הבובה אמרה לי: את צריכה לבחור. את יכולה לשמוע את המנגינה הזאת, כל הזמן, אבל אם תסגרי את הקופסה, את תחפשי את המנגינה הזאת כל החיים. סגרתי את הקופסה והתעוררתי בבכי עצום. כולם נבהלו ורצו לבדוק מה קרה לי, אבל אני לא הצלחתי להסביר להם. הייתי בת שלוש. מאז חלמתי את החלום הזה עוד כמה פעמים. תמיד אני סוגרת את הקופסה."
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר |
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תקופת הצנע
מי שמע
לך תאמין ככה בנו מדינה?
נשמע הזוי, אולי גם כיום אפשר?
צריך לעשוץ דיון אולי בתקופה כזאת של שפל
צריכים לנקוט בצעדים שכאלה.
זה לא ילך, אז לאנשים לא היה כסף.
ואילו כיום יש, ויש גם המדינה יכולה להעניק
יותר מפעם, ולא עושה זאת.
תודה על התגובות הנוגעות וכוכבי ההערכה,
ותודה על סיפורי החלומות והבובות המופלאים שעלו כאן...
חיבוק לכולכם
שושי שמיר
תוך כדי קריאה ניסיתי להיזכר בבובה הראשונה,
וראה זה פלא, את הבובה שלי הכנתי מקרטון ואת בגדיה
מגיזרי עיתון ציבעוני, שערותיה הדבקתי בשערות של תירס טרי
העריסה, קופסת נעליים שגררתי עם חוט בשבילי השכונה
תודה על תגובתך.
נראה לי שאת הרשות לסיפור הספציפי הזה על בובות הקודש והחול (לכך התכוונת, נכון?) כדאי שתבקשי מנינה.
שושי
סיפור מקסים על האני האותנטי והאני הייצוגי
אשתמש בו בקליניקה :)
ברשותך , כמובן...
עם סגירת הקופסה נסגר גם משהו בי והצטמרר
*
וואו
איזה חלום חזק
בגיל כל כך מוקדם...
את הדגים שלי אני אוהב שוחים בים...
סיפור יפה
נהדר, אהבתי יקירתי.
ללא ספק חלום עם מסר גדול...♥
אהבתי
*
לסגור את הקופסא
ולחפש את המנגינה.
סיפור של חוסר מנוחה.
והקרפיונים באמבטיה זה נושא לסיפור אחר
אהבתי....
ואף הגבתי בדיון...
ואהבתי שם את הרעיון.
ערב טוב וקסום לך..
לעסק החדש שלי יש שם של חלום...
וחלום ומציאות אחד הם......
לכל אחת ואחד סיפור דימיוני שלו-----מהעבר
לי יש אחד ועד היום אני בטוחה שהוא היה אמיתי-------------
כשהיתי בדרך חזרה בשביל המשותף לביתנו ובית סבתי, הרגשתי
שאני מיתרוממת מעל פני האדמה, נורא ניבהלתי ועשיתי תנועות רגליים
חזקות לנחות חזרה לקרקע, לקח לי דקות ארוכות עד שנחתי אבל את החוויה
והבהלה שאיתה לא אשכח --- עד היום אני בטוחה שזה היה אמיתי,
אהבתי מאד פוזית*
כעיקרון, החוש היחידי המשתתף בחלום הוא חוש הראייה. אין טעמים, אין ריחות, אין קולות ואין מגע אלא כשהם קיימים בסביבת החולם באמת.
מאז ומתמיד אהבתי ואוהבת אני, בובות
יש לי אוסף בובות בתוך ארון ויטרינה קטן
ובו גם הבובה הראשונה שקבלתי משוויץ בהיותי בת 5
כלומר, לפני 49 שנה.
עד היום אני זוכרת שחלמתי,בהיותי בסביבות גיל שמונה
שפתחתי את מגירת המצעים מתחת למיטה שלי
ומצאתי שם בובת חלון ראוה גדולה, באורך כל המגירה
כל כך שמחתי בחלום.....
לימים, במסגרת עבודתי ,מורה לציור,
רכשתי לי בובת חלון ראוה, שתשמש כמודל ציור לתלמידי
היא גרה אצלי בסטודיו
ומידי פעם נוסעת איתי, לדגמן במכללה.
כתראפיסטית באמנות, אני אוהבת מאד ליצור עם מטופלי,בובות
מסוגים וחומרים שונים.
טוב זהו, עכשיו זה הפך לחלום בלהות!
בגלל שאני זוכרת טוב את כל התאורים שתיאר
עד לפני שנה לא נגעתי בדג
לא הייתי מסוגלת להיות ליד צלחת עם דג
כשהבנתי שהשכנה הפולניה שלנו לא מגדלת את הדגים באמבטיה
אלא הורגת אותם יום אחרי ...זה עשה לי משהו לא משהו
וכןןן הבלונים הלבנים האלהההה מה זההההההההה
אמא שלי הייה תולשת אותם בההההההה
מה שאני זוכר מהדגים באמבטיה
נורא אהבתי ללכת עם אמא שלי לחנות
ואז לבחור את הדג שמצא חן בעיני.
הריח בחנות הזאת היה שילוב של ים וביוב.
מוכר?מוכרת? מבוגרים. והמון דגים באמבטיה.
בגיל 4/5 נראה היה לי שהם מדברים בינהם.
אבל הקטע המרגש היה: מישהו היה צריך לתת לדג
מכה בראש, או באף. גם אני נתתי מכה לדג?
לסיום מהדג שהפך... אנטומיה. אהבתי
לשחק עם שני הבלונים.. {לא זוכר תשם} של הקרפיון.
החזרת אותי עם סיפורך לנוסטלגיה .
בילדותי סביב גיל 4-5 ,הגיעה משפחה רחוקה
שלנו - מברזיל...והביאו לי בובה ענקית מדברת,
רקדנית בלט,
אבל ההפתעה האמיתית היתה שהם הביאו לי
בגד ריקוד בלט אמיתי - כי בתם היתה רקדנית
בלט מפורסמת,
כל כל הרבה שנים התחפשתי לרקדנית, וגם האחיניות שלי
והבובה - העברתי לגן ילדים אחרי כל כך הרבה שנים.
סיפור אחד שהחזיר אותי לילדות.
תודה יקרה.
ב-1958 בלב תקופת הצנע.דודי מאמריקה הגיעו.
הם הביאו לי קופסה ענקית עם בובה לבושה בשמלה מפוארת ,מלמלות ופאייטים בגוונים וורודים תכולים,מלאי שנצים וסרטים. עם עינים נעצמות,בוכה כשמשכיבים אותה על הבטן. ויפיפיה אמיתית[יש לי עדיין צילום שלי איתה], והיא היתה בובת "השבת, שלי וקראתי לה "הבובה" לא הסכמתי להעניק לה כל שם. והיא כנראה שמשה לי האלתר אגו שלי.
מלבד זאת היתה לי בובה ורודה וקטנה ערומה לחלוטין מ"גומי" ,מתוקה וחמודה בובת "יום החול" שלי, לצורך העניין היתה בובה "פושטית" שנקראה רותי,ואותה רחצתי,הלבשתי,תפרתי,כעסתי,אהבתי ואיתה ישנתי.והיא שימשה הבובה התראפויטית שלי,גם זה מובן לי היום כחלק מהאיד שלי.
מכיוון שגדלתי בבית של חוזרים בשאלה[כשלא היתה הפרדה בין קודש לחול]
סיגלתי לעצמי בזכות הבובות שלי הבנה מהו יום חול ומהו יום קודש.
סיפור שסופר משוש לשוש בערגה ובמשוש.
לבנות שלי היתה בובה ששרה באיטלקית
לא נרשמו ארועי חלימה בעטיה.
יום נפלא.
לא בטוח שהיא תפסיק. החלום הזה מעורר את השאלה - למצוא או להתגעגע? ואני לא בטוחה בתשובה...
שושי
סיפור מעניין מאוד. היה לי חלום חוזר, בו מישהו מושיט לי יד ואני לא מושיטה בחזרה. בשנה האחרונה החלום השתנה ואני לוקחת את היד.
מעניין מתי היא תפסיק לסגור את הקופסא.
*
מקסים..
*
אהבתי מאד את הסיפור,
וחוויתי סיפור דומה, אלא שאצלי זו היתה רקדנית..עם רגל שבורה..
מהמקום הזה יוצאים דברים נפלאים! תודה!*