סיפרתי אתמול על הדיון, שמטרתו להפגיש סיפורים אישיים על חוויות ששינו אותנו או את חיינו, ואני חוזרת היום ומזמינה אתכן/ם לצרף גם את שלכן/ם: משק כנפי הפרפר - סיפורים אישיים מכוננים, דיון בקהילת התפתחות הפרט בתוך קהילת תרבות הרוח http://cafe.themarker.com/view.php?u=163581 מתוך ההקדמה לדיון: "אם משק כנפי הפרפר בברזיל מחולל סופת טורנדו בטקסס, אולי התנסות פרטית מכוננת כזו יכולה לחרוג מהאישי ולהשפיע על העולם? ומה יחוללו הרבה סיפורים כאלה בהתקבצם יחדיו?" ובינתיים, קבלו את הסיפור שהוספתי הבוקר לדיון.
חלום הגעגועים חברתי ומורתי שוש אדלר סיפרה לי חלום: "הייתי בת שלוש, ונסעתי עם המשפחה לבקר חברים ביום שישי. נהיה מאוחר ונשארנו לישון שם. באמצע הלילה שמעתי פתאום מנגינה נהדרת, מנגינה מופלאה מאוד. נמשכתי כל כך אל המנגינה הזאת. קמתי מהמיטה והלכתי בכיוון המנגינה. הגעתי לחדר האמבטיה. פעם היו קונים דגים לשבת ושמים אותם לשחות באמבטיה עד הבישול, מי שזוכר זוכר. בתוך האמבטיה, במקום הדג היתה קופסת נעליים גדולה בצורה של קופסת גפרורים חצי פתוחה. בתוך הקופסה שכבה בובה גדולה עם תלתלים ועיניים שנפתחות ונעצמות, שהיה חידוש גדול בזמן שהייתי ילדה. המנגינה באה מהבובה הזאת. הבובה אמרה לי: את צריכה לבחור. את יכולה לשמוע את המנגינה הזאת, כל הזמן, אבל אם תסגרי את הקופסה, את תחפשי את המנגינה הזאת כל החיים. סגרתי את הקופסה והתעוררתי בבכי עצום. כולם נבהלו ורצו לבדוק מה קרה לי, אבל אני לא הצלחתי להסביר להם. הייתי בת שלוש. מאז חלמתי את החלום הזה עוד כמה פעמים. תמיד אני סוגרת את הקופסה."
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר |