בצעירותי כשהיה מתקרב חג הפסח הפך בית הורי לחדר מלחמה אמי זיכרונה לברכה הייתה לובשת מדי מפקד עליון ומתחילה בחלוקת משימות ותפקידים וכל הבית היה כמרקחה. חודש לפני החג הכול היה מתחיל לזוז כמו נחיל דבורים טורדני הארונות ,המטבח ,הקירות הכול זז ,מצטחצח לקראת החג הקדוש -חג עוזרות הבית. שנים על גבי שנים כל חג מסיידים ,מתקנים תריסים ,קירות ,חלונות , בקיצור המולה שלמה ואנו כילד הייתי כחייל ממושמע מבצע את כל המשימות ועומד במטלות. השבוע שוב החל מסע האלונקות הזה ,וחג הפסח ממשמש ובא וחייבים להזיז את הכול ו,לשפץ ,ולסייד ולנקות ולהכין את הבית -אך השנה בשונה מחגים אחרים אני עוסק במלאכה, אך לא לביתי עושה אני עבודה זו. אני עושה את כל המשימות והמטלות בבית אבי הוא בית הורי. אבי יתכן יחזור מאשפוז ממושך למעלה מחצי שנה ,לאחר שחווה תאונת דרכים של פגע וברח וחייבים להתאים את ביתו למגורים של אדם נכה קשיש היושב על כסא גלגלים ולעתים קם ומתהלך בעזרת הליכון.צריך לשבור קירות ,לסייד ,ולנקות ,ופתאום כל ההמולה המוכרת לפני חג הפסח הפכה ל"התאמת דיור", חדשה.
איזה "שמחה" תהיה לאבי בחג הזה, ביתו שמאז פטירת אמי לפני 23 שנה לא טופל ולא טופח, כאילו רצה לשמר את הריח של אימא שלי ,כאילו רצה לעצור את הזמן מלכת ולהקפיא מצב ,כמו שלימדו אותנו בצבא רק שלא ישתנה שום דבר שהכול יישאר כמו קפא הזמן מלכת, פתאום אני בא עם "הכנת " ביתו ל חג. נראה כמו עדת די9 זה הטרקטורים הכבדים של הצבא באים ודורסים כל הנקרה בדרכם נכנסתי לביתו והתחלתי לשפץ ,להרוס ,לנקות והכול בשבילו -על מנת לתת לו מרחב מחייה חדש ופונקציונאלי. הבעיה שלא שאלתי אותו מה הוא רוצה מה היה מעדיף אבל מי שואל זקן מה הוא רוצה הרי אנחנו מבינים ויודעים הכי טוב מה הם צריכים וזקוקים! אז התאמתי לו תנאי דיור חדשים והכול בגלל הפסח שיהיה לכולנו חג שמח |