כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת שִׁעוּרֵי הַפְּסַנְתֵּר שֶׁיָּדְעוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּגִיל תֵּשַׁע

    3 תגובות   יום רביעי, 25/3/09, 21:21

     
    אַתֶּם, שֶׁעוֹד מְעַט תִּגְּעוּ  בְּיָדָהּ
    וְתִקְּחוּ אוֹתָהּ לְאָן שֶׁתִּקְּחוּ,
    אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת שִׁעוּרֵי 
    הַפְּסַנְתֵּרשֶׁיָּדְעוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּגִיל תֵּשַׁע,
    אֶת כַּדּוּרֵי הַסַּל שֶׁנִּלְפְּתוּ בַּדֶּרֶךְ
    אֶל הָרֶשֶׁת שֶׁסִּנְּנָה חֲלוֹמוֹת
    וְאֶת הַתַּחְבּוֹשׁוֹת עַל הַפֶּצַע הַמְּדֻמֶּה
    שֶׁבִּקְצֵה הַבֹּהֶן.
    צַיְּרוּ  בְּדִמְיוֹנְכֶם אֶת יָדָהּ כִּמְשֻׁלַּשׁ זָהָב
    שֶׁצַּלְעוֹתָיו: כָּרִים עַבְּדוּל גַּ'בַּאר, מוֹצַרְט וֶאֱלֹהִים,
    וּכְשֶׁתִּרְאוּ אֶת אֶצְבָּעָהּ מוֹרָה עַל הַיָּרֵחַ,

    אַתֶּם תִּסְתַּכְּלוּ עַל הָאֶצְבַּע.

     

    © כל הזכויות שמורות לרוני סומק

     

     

    מזמן לא קראתי שיר ענוג כל כך, מלא געגוע ואהבה לילדה מתבגרת שהולכת ומתרחקת מאביה ונותנת ידה בידיהם של מחזריה.

    רוני סומק מוציא ספר שירה חדש ומרהיב. השיר הזה צד את עיני ונשמתי ויכולתי לצייר אותו בעיני רוחי. קופידון קטן עם תלתלי זהב, על קצות אצבעות נוגעת בירח באצבע קטנה מכוסת תחבושת קטנטנה עם נשיקה של אבא שמוטבעת עליה, מסמנת שהכאב כבר עבר והחיוך חזר לשפתיה, והצבע חזר ללחייה.

    הנה כי כן, האב כבר מתגעגע לילדה ההולכת ממנו, מתבגרת וממשיכה את חייה. משהו מחמיץ פה את הלב ויחד עם זאת, גם מחמם אותו כמו בשמיכת פוך שילדים קופצים אליה למיטה בשבת בבוקר, עם אבאמא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/09 09:57:

      מולי. גם אותי הקטע הזה ריגש. ייתכן שבגלל זה גם כתבתי ציורי. כולנו משליכים גם על עצמנו, כשאנחנו קוראים קטעים כאלה. חשבתי על אבא שלי ועליי. על כמה הוא אהב אותי וכמה אהבתי אותו. מבחינתי, הוא היה המגן שלי בחיים.תודה..

        28/3/09 23:59:

       

      ההשלמה של האב נוגעת ללב.

      גם אני ציירתי בדמיוני את אצבע

      הילדה בתחבושת וממנה קורן אור

      כשהיא מצביעה על הירח.

       

      ותגובתך על השיר גם היא ציורית לא פחות,

      ניסיתי לחשוב על שירים שמזכירים יחסי אב ובת

      ויכולתי לחשוב רק על עצמי.

        25/3/09 23:03:


      יו, קמצנים. בלי תגובות? רק כוכבים? למי איכפת מכוכבים, חשובות התגובות, הדיון, הפריית המחשבה. :) בכל מקרה, שלא אשמע כפויית טובה. תודה למי שכיכב. אני לא יכולה לדעת מי המככבים כי אין זכות לברר את זה כשיש פחות מעשרים כוכבים. אצטרך להזדיין לי בסבלנות. בינתיים תתענגו על הטקס של סומק. אם למישהו זה מזכיר שיר אחר דומה שעוסק ביחסי אב ובת, אני אשמח שתשלחו בתגובה פה. זה נושא נהדר בשירה ובספרות בכלל.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      נו, באמת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין