0
| חללים שחורים של חוסר הכרה מפלגים את מסך הנפש לאסור ומותר אני מנסה לפרוץ בתבנית. צללים אפלים מרשתים צורה בארץ לוחות חישה לאלוהי הגשם הטוב מרקמי האור זוהרים בכחול ערפל אין סופי של קסם. השתקפויות בצירי האבק הרדומים קורנות אדוות של חום על פני מישורי האהבה הפרוצים חדרים סגורים בחלום ישן. מכסף השעות מבעד לתנורים כבויים מרשת את בוא האביב צהוב של פריחה אין סופית מחייה את שדות המאכלת. |