לאחרונה קורה לי משהו מדאיג: התחלתי להסכים עם מאמרי הדעה של משה ארנס ב"הארץ". לא תמיד לגבי המסקנות, אבל כן לגבי הניתוח. לא יודע את מי זה צריך להדאיג יותר, את הבית"ריסט הזקן או את מצביע חד"ש הצעיר. אולי יותר מכל זו עדות על טירופו של הזרם המרכזי, שהפך להיות כל כך ברור שגם מימין וגם משמאל הוא נראה בלתי סביר בעליל. 

זה התחיל במאמר על רעיון הפלצות של הצהרת הנאמנות, והנה שוב היום. במאמר שפירסם היום משווה ארנס את הכישלון במלחמת לבנון השניה ל"הצלחה" במבצע "עופרת יצוקה". "המבצע לא שם קץ לירי הרקטות ולא הביא לשחרורו של גלעד שליט. לעומת זאת שילמה ישראל בעבורו מחיר ניכר, כאשר קוממה נגדה את דעת הקהל בעולם בשל ההרס הרב שהותירה ברצועת עזה והמצוקה של האוכלוסייה האזרחית שם. אלה ירדפו אותה עוד זמן רב, וללא ספק יקשו עליה להגיב על ההתגרויות הבאות של החמאס."

מיד נזכרתי במה שכתבתי במהלך השבוע הראשון למבצע:  "המלחמה הזו, כמו קודמתה, תיפסק בלחץ בינלאומי ללא הכרעה ברורה בשדה הקרב. זה צריך להיות ידוע לכל, ורק הרפלקס המותנה של אזרחי ישראל להסכים עם כל מלחמה, מאז מבצע קדש ועד היום, מונע מרובם לראות זאת. גם מי שמוכן להתעלם מהמחיר העצום שאנו משיתים על האוכלוסיה האזרחית בצד השני לא יכול להתעלם מהמחיר עבורנו: נפגעים אזרחיים וצבאיים, שיתוק אזורים נרחבים למשך זמן המלחמה, ופגיעה אנושה בתדמית המדינה, ששום "הסברה" לא תעזור כנגדה. הצבא והממשלה עסוקים היום בספקולציות מסוכנות על השלכות הפעולה - "שינוי המציאות הבטחונית", ערעור שלטון החמאס ועוד ממשאלות לב כולנו. כל אלה ספקולציות, אך מה שמובטח הוא שהשנאה והייאוש עליהם מושתת שלטון החמאס יגברו. בעזה, בגדה, ובל נשלה את עצמנו, גם בקרב הערבים אזרחי ישראל. כל זה יהיה מובן מאליו בעוד מספר שבועות, כפי שקרה במלחמת לבנון השניה. חבל רק שבינתיים אנחנו נגררים שוב אחרי אותה חבורה קצרת רואי ויהירה לעוד הרפתקה מיותרת כזו."

במהלך המלחמה זה היה כמובן בין ההזיה לבגידה, היום זה נשמע כמעט מובן מאליו. ובכל זאת נראה ששוב לא נלמד שום דבר.