בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ אַחַת

בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ אַחַת,

שאוּלַי תַּעֲבֹר בְּאֶחָד הַיָּמִים

טוֹמֵן בְּאַדֶּמֶת בור

זָרַע אֵשׁ נִצַּת שַׁלְהֶבֶת

עֻבר תשוקתי חֲלוֹם בְּאָדֹם 

מְטַפֵּס עַל הַר קֶרַח

טִפּוֹת שֶׁל אֹפֶל נִגָּר

שְׁקִיפוּת הַלֵּב רְאִי לילותיי

בְּדֹלַח הַכְּאֵב אשליית נעוריי 

נוֹדֵד בְּמִדְבָּרִיוֹת סהרה

גְּלִימַת דְּיוּנָה צְהֻבָּה לעורי,

שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת ערגתי

נִשְׂרֹף עַל סְנֶה מִכּוֹרְתֵי 

אוּלַי במסתרי הַשְּׁבִילִים

הִיא תִּפְסַע בְּאֶחָד הַבְּקָרִים

אֶת הַפֶּרַח שֶׁצָּמַח מִזִּרְעֵי

מושיט לָהּ טָבוּל בדמי.