
זו שאיתי לגנון הלכה, וכן לגן בתיה ולגן עירוני, זו שהמרפסת של בית הוריה השקיפה לזו שלי- חסרה לי. חברתי מזה חמישים שנה, גדלה איתי באותה שכונה, חלקנו חוויות אינספור, סודות, אהבות, הכרנו היטב את המשפחות, שיחקנו יחד בבית ובחצר, הכרנו כל שביל וכל גדר, ובגרנו. נישאנו, הקמנו משפחות, עברנו יחד הריונות ואף לידות, הגברים זה לזה חברו, הקשרים התהדקו. יצאנו לטיולים עם הילדים, הלכנו לקניות,לסרטים, לבילויים, פיתחנו קריירה, התייעצנו, שוחחנו טלפונית, בכל דבר שיתפנו. ולא עוד. מזה שנים מספר, נפל בינינו דבר, שיחות הטלפון נדירות, ביקורים לעיתים רחוקות, סריקה מהירה על מצב המשפחה, מתנת יום הולדת,נשיקה חטופה, ודי. חברתי הטובה היא אישה מצליחה, עם קריירה משגשגת ומשפחה רחבה, אין לה רגע פנוי, היא במרוץ לא שפוי, עסוקה מבוקר עד ליל, והולכת מחיל אל חיל, ואין לה כלל זמן לדעת, כמה אני מתגעגעת!
|
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה חן-לי.תודה הדס.
רונית
כתיבתך המשובחת בנושא הזה...החברות...
הזכירה גם לי כמה חוויות בעניין.
ואפשר לומר...
"זה קורה במשפחות הכי טובות"...
*לשבוע נהדר
מהדס
אביה העושה פלאות במילים, תודה וסופשבוע נהדר.הי ברוך, חשבתי לעשות כך, תודה.
לרונית המגועגעת:)
כן אין מה להגיד....
היא עסוקה ואת מתגעגעת
מקווה שתפגשו
סופשבוע נפלא
הי רונית,
כמו תמיד את יודעת לקחת סיטואציה שרבים מאיתנו חווים, ולהגיש אותה באופן מרגש.
הנה הצעתי הצנועה אלייך, שלחי לחברתך את הלינק לפוסט זה וחכי לתגובה...
מחזיק לך אצבעות שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
ברוך
הי דליה,
זה אכן געגוע מעומק הלב.כיום היחסים הם כמו משפחה רחוקה ולא כמו חברות קרובה.תודה על העידוד, רונית.
המון תודה, רונית.זה נשמע געגוע מעומק הלב.
אין לה זמן לדעת אמרת
ואולי נאמר בדממה?
האם נאמר בקול רם לחברה?
המשיכי....המשיכי....התרגלתי לפתוח עם שיר של רונית
שבת שלום
מדליה
קראתי, הרגשתי, כיכבתי אך
לא מצאתי את המילים המתאימות לומר לך או לנחם.
נותר לי רק ללא מילים.
לקוות עבורך פריחת אהבתך,
עם חברייך ומשפחתך.