"אתה לא אחראי למה שעשו ממך, אתה כן אחראי למה שאתה עושה ממה שעשו ממך"

"כל המגבלויות שיש בחיינו הן יציר כפינו"

"הפחד הכי גדול שלנו זה לתת לאור שבתוכנו לפרוץ החוצה"

"אם לא תאמין בעצמך , אף אחד לא יאמין בך"

כל כך הרבה מנטרות , כל כך הרבה טיפים לחיים טובים שכל כך קל להסתתר מאחוריהם וכל כך קשה ליישם. לכל אחד יש את הימים האלה של חשבון הנפש הזה, של מה הספקתי, כמה עשיתי, איפה אני עומד, מה אני רוצה מעצמי וכ"ו וכ"ו..., לחלקם הם מגיעים לפני יום כיפור, לחלקם לפני ראש השנה ולחלקם (כמוני למשל), הם מגיעים לפני יום ההולדת (אני יודעת שזה ישמע מצחיק אבל הביטוי - חצי יובל קצת מלחיץ אותי...)ואז מתחילות המחשבות...

תכננתי בגיל הזה להיות כבר ככה וככה...

רציתי לעשות ככה וככה...

רציתי להספיק ככה וככה...

ואז אתה בדיכי כמה ימים, שאף אחד לא מבין למה, כי מבחינתם עשית המון ואתה סתם טוחן מים (שפעולה זו דרך אגב, אף פעם לא מובילה למשהו טוב!...) ואז אתה איפשהוא מבין שמה שאתה רוצה עכשיו זה לא ממש מה שרצית קודם, ומה שהספקת אמנם לא יצא מה שחשבת אלא קצת פחות במובן מסויים והרבה יותר במובנים אחרים, שזכרונות כואבים הם רק זכרונות וסיוטים הם רק חלום ושבסך הכל אתה די מרוצה מעצמך.

נכון, יש עוד הרבה דברים שצריך לעבוד עליהם (להרגיש יותר חזקה ולא רק לדעת שאני כזאת, להפסיק להתנצל על כל דבר שאני עושה ולהתחיל להפנים שבאמת מגיע לי הכל ובעיקר להיות מאושרת...), הרבה דברים שצריך לשחרר (פחדים למיניהם), הרבה דברים שצריך לנסות (צניחה חופשית ואולי גם בנג'י...), מקומות שצריך לראות (פראג, הודו , רומניה ומרוקו, אולי גם צרפת ואיטליה...), יעדים שאני רוצה להגיע אליהם( קליניקה מצליחה ברפואה אלטרנטיבית ובקואוצ'ינג, בית בגליל, בעל וילדים קטנים שרצים אלי לחיבוק וקוראים לי אמא, שגרה, משפחה משלי, נוספת לזו שבאתי ממנה, להוריד עוד כמה קילו, ליצור יותר, למצוא מתכון מדהים לעוגת פרג שלא תיהרס לי , לזכות בפרס הראשון בלוטו ולתרום חלק מהכסף, לחיות באור...

וכל זה רק בגלל שלפני 25 שנה אלוהים החליט/ה שצריכים אותי פה.