כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    לא רואה, לא שומע, לא מדבר - הכי טוב ???

    35 תגובות   יום חמישי, 26/3/09, 13:25

     לא רואה, לא שומע, לא מדבר - הכי טוב  ???  

       

    את מדברת שטויות....  (כמה פעמים שמעתם את זה כשאתם מתעקשים לעזור לעוד איזה " חסר חשיבות"  על ארבע ..? ) 

     

    את באמת חושבת שזה ישנה משהו אם את עצמך נמנעת מאכילת בשר או לא  ?  ... מיליוני בעלי חיים מומתים כל יום בעולם, מה זה חשוב הסטייק שאת מוותרת עליו או לא? חושבת שתשני את העולם?  ...  (מה זה חשוב? שינויים מתחילים בקטן , ומעשיי משנים לגביי בין אם הם קטנים או לא, או משנים אחרים או לא) .   

     

    אין לך משהו אחר לעשות בחיים? משעמם לך ? בואי לעשות אצלי ספונג'ה.... תפסיקי להאכיל חתולים, הם ידאגו לעצמם, יש עוד מליונים מהם רעבים, מה תדאגי לכולם?  את  חושבת שאת יכולה להציל את כולם?   (בודאי שלא, אבל לאלה שאני כן עוזרת זה הבדל גדול מאד....משל כוכב הים

     

    אולי תדאגי לאנשים במקום לבעלי חיים? תלכי לבית כנסת תשמרי שבת.... (מה מפריע לך ? על חשבונך? ומה אתה עושה במטותא למען האחר? לשמור שבת  ומצד שני לבעוט בחתול בדרך לבית הכנסת זה יותר מוצא חן בעיני הבורא?)  

     

    מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי בין אלה ששמים לב למצוקה של בעל חיים, ראיתי המבטים, שמעתי היללות, ראיתי את הסבל - ונאלצתי להיכנע למוסכמות,  להשפעת הורים,  הסביבה, חוסר מודעות הציבורי והחברתי, ובכלל.  נהגתי לעשות בהיחבא, בקטן, בדרכי (ליטפתי חתולים בלי שיראו, מה יגידו השכנים...ואמא שוב תקרא לי הביתה, נתתי אוכל במקומות מסתור)  דברים קטנים אתם יודעים.... 

     

    בבגרותי לקח  לי זמן רב ללמוד לא להחניק יותר את כל זה, לתת לזה לצאת,  ובו בזמן גם לשים גבולות , ולהחליט ביני לבין עצמי עד לאן וכמה ומה אני מסוגלת ויכולה לעזור ולעשות. הגעתי למסקנה – שהדרך  המתאימה עבורי היא אמנם מתישה, כאובה, ומתסכלת, אך עבורי אין אחרת:  אני פועלת ועוזרת במה וכמה שיכולה, מסיבה פשוטה שאם לא אעשה זאת זה לא יתן לי מנוח.

    עושה מה שיכולה. נקודה.  מה שלא יכולה לא עושה. 

     

    אין זה חשוב, לא עבורי, ולא צריך להיות חשוב לאף אחד אם מה שאני עושה ישנה משהו בגדול בעולם -  כי אני את שלי אעשה, ומחויבת לעצמי לעשותו , מסיבה פשוטה שאני יכולה. 

     

    אם אני יכולה לעשות זאת, ולא אעשה זאת איך אסתכל לעצמי בראי ? חוץ מזה במשהו זה תמיד עוזר, ולו בקטן, ולו לבעל חיים אחד. 

     

    כדי שיבין זאת גם מי שאינו אוהב בעלי חיים אתן דוגמא מתחום אחר: נקח לדוגמא את אחד מאסונות הטבע, (רעב למשל) שפקדו את אפריקה.

    אלפי אנשים גוועים ברעב, ואתה במקרה נמצא בטיול ונקרת בדרכך משפחה, לא תתן את מה כל שאתה יכול? לא תתן מזון ושתיה?  אפילו שאתה יודע שזה לא יעזור ולא יציל אותם? או יציל רק אותם? ומה עם כל האחרים ? אז בשביל מה לעזור?....

     

    שוב כמו במשל כוכב הים. תגובות אנשים, דיעותיהם, מבטיהם העקומים, המלחמה הבלתי פוסקת עם אלה שמסרבים להיות מודעים ולראות, שלא אכפת להם בגרוש, משיכות הכתף וחוסר ההבנה לפעמים אפילו מבני משפחה, כל אלה אינם משנים דבר, וגם לא משנה כאמור אם זה עוזר בגדול או אם רואים תוצאות מיידיות,  או לא.    

     

    רק לעצמנו צריכים אנו לתת דין וחשבון, לא לאחר, וגם אין טעם לנמק או לתרץ או לספק תשובות , לאנשים מהסוג ששואלים שאלות כמו "אין לך מה לעשות?...לך תעזור במקום זה ל..."  הם לא חייבים להבין,  וכנראה גם לא רוצים, אתה עצמך מבין? יופי, זה מספיק. 

     

    אז למרות התסכול, ההרגשה פעמים רבות שיש כוחות גדולים ממך  וכמה שלא תעשה ההזנחה הרוע חוסר המודעות ממשיכים,  לפחות בשביל השקט הנפשי האישי שתדע שעשית מה שאתה אישית יכול   -  עושים כמה שיכולים. אתה תדאג בקטן, למה שאתה יכול לעשות, לתמונה השלמה - לא אתה צריך לדאוג וגם אינך יכול, ונקווה שמי שיושב שם למעלה ידאג לה. 

    היום ממש היום מולי התקרבה חתולה "חופשייה" אחת יותר מדי לשניים ש"חשתי" שזה יעשה צרות,  מה גם שהם היו נראים לי אפס קצת "מבודחים בדעתם" (אחרי בילוי, שתויים, או אחר)... 

     

    באינסטינקט הסתובבתי לאחור ,  ואכן לצערי אחד מהם הרים גוש בטון כבד ו....כוונתו היתה ברורה כשמש. 

    לא חיכיתי לראות אם אני טועה, ואת הצרחות שלי שמעו בכל הרחוב.   נראה לי שהוא היה המום ולא ציפה שמישהו בכלל ישים לב למעשה הנלוז שהוא מתכנן לעשות, האבן נשמטה ממנו והיד כאילו התייבשה, החתולה בינתיים נמלטה  - ללא פגע,  וזה מה שחשוב.

    אם לא הייתי עושה זאת, או מנסה לעשות משהו "בצורה תרבותית", עם גוש כזה של אבן, עם קירבה כזו לשני החלאות, היא כבר לא היתה חיה.

     

    הצרחות וה"איחולים" נשמעו במשך כמה דקות נוספות לאורך הרחוב. נו, מה כבר אפשר לעשות במקרה כזה? כל דבר אחר לא היה מצליח לעצור את זה הרי....ברור גם שהיו עוד אנשים ברחוב, מישהו בכלל שם לב? ראה? חשב לעשות משהו....? 

     

    לא יודעת, לא היה לי זמן לברר....זה מה שיכולתי לעשות, אז עשיתי.

    לא יודעת אם זה ישנה לפעם הבאה שהם יהיו "מבודחים בדעתם" או לחתול הבא שיקרה על דרכם, אני מקווה שחלילה אם ינסו משהו דומה יהיה באזור עוד מישהו שיראה, שישים לב, וינסה לעזור.       
    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/4/09 19:00:


      הגיע הזמן שהרגישות שיש לך לבעלי חיים ולעוולות הנגרמות להן ע'י בני האדם,

      היא שתחשב לנורמלית, יותר אפילו מהליכה לבית הכנסת, כי אלוהים גם יסתדר בלעדינו,

      וחתולי הרחוב הם שיסבלו אם לא נושיט להם עזרה,ונדמה לי שכל ההערות בקשר,

      ליזמות שלך נובעות ממבוכת אלו, שבמקרה הטוב יביעו אדישות (בעוד שאת מקרינה במעשייך, אצילות וחסד. )

      תמשיכי ביזמתך והיי ברוכה,
      וחג שמח לך יקירה

        29/3/09 20:50:


      כל מילה בסלע!

      הריני מכתירה אותך ל:

      חסידת-אוּמוֹת-החתולים בארץ-הקודש...

       

        29/3/09 10:09:

      תבורכי!

      שלושה חתולים אצלי בבית, שניים מהם אומצו מהרחוב,

      ובחצר הסטודיו שלי, טיפול בשישה חתולי חופש כולל עיקורים, סרוסים חיסונים והרבה ליטופים

      תובעים ממני זמן וכסף.

      זו הבחירה שלי ואני שלמה איתה למרות הרמות גבות של חלק ממכרי ולמרות הידיעה שמספיק מבט קצר לצדדים,

      ואין גבול לכמות הנזקקים לעזרה מבין הולכי על שתים והולכי על ארבע.

      אי אפשר לעזור לכולם וכל אחד בוחר על פי נטיית ליבו.


      בוקר טוב ושבוע טוב..

       

      דווקא בשבת ראיתי ילד שזרק אבן על חתולת רחוב, הצעקה שלי מרחוק לא נשמעה והוא בשלו ממשיך להתעלל בחתולה המסכנה, לקחתי אבן וזרקתי עליו, פגעתי לו ברגל, כיוונתי לשם, הילד היה מופתע ולא הבין למה זרקתי עליו אבן, ניגשתי אליו וביקשתי סליחה, אמרתי לו שאני לא נוהגת לזרוק אבנים על אנשים והמשכתי ואמרתי לו.. "נכון שזה כאב" הילד הנהן בראשו והסכים איתי, אמרתי לו כמו שכאב לך כאב גם לחתולה המסכנה.. הסברתי לו שככה לא מתנהגים, לא פוגעים במישהו שלא יכול להחזיר ושזה כואב..

       

      לצערי השתמשתי בכוח שלי כנגד הילד הקטן, אני מעולם לא עשיתי את זה והאמת הרגשתי דיי חרא, איך הצלחתי לפגוע בילד קטן וכל זה בשם ההגנה על חתולת רחוב מסכנה, אני יודעת שיותר לא אעשה את זה אבל אולי עם הילד הזה ממש השגתי את המטרה..

       

      כאדם שאוהב חיות לא פעם נחלצתי להגנתם, אספתי לביתי, האכלתי ברחוב, לקחתי לטיפולים רפואיים.. אנשים אמרו לא פעם מילים רעות ולא יפות אבל אני בשלי לא הפסקתי ומלכתחילה לא שמתי לב לדבריהם..

       

      ואני אוהבת את הפוסטים שלך הם מלאי משמעות!!

       

       

        29/3/09 02:12:

      הלואי וכל אחד היה עושה מה שהוא יכול,
      העולם שלנו היה נראה אחרת /0:

        28/3/09 01:03:

      באמת מאמינה שכל אחד צריך לעשות משהו, ולו הכי קטן, כדי לעזור ולסייע.

      בתור מישהי צמחונית במשך 18 שנים, מאכילת חתולים כרונית ומגדלת בעצמי 2 מדהימות בבית על 7 רגליים נתקלתי לא אחת בתגובות של גיחוך מצד אנשים זרים והסובבים אותי כאחד. ניסיתי להסביר, ניסיתי לגרום גם להם לפעול, לתמוך או אפילו לעשות משהו פצפון אבל זה די תמיד נגמר בכישלון. בשלב מסויים, קצת הרמתי ידיים, והחלטתי שלא משנה מה, אני בשלי ממשיכה, ושגם האקט הכי צנוע שלי תורם למישהו (אז יש עוד כמה חתולים ברחוב ששבעים הלילה, נשחטה פרה אחת או תרנוגלת פחות, נכרתו קצת פחות עצים וכו'). כל מעשה קטן שלנו עושה שינוי בעולם, ואם נחבר את כולם ביחד אולי באמת נצליח לשנות דברים ולחולל איזשהו שינוי.

        27/3/09 21:28:


      *

      "שתדע שעשית כל מה שאתה אישית יכול..."  

      פוסט מעולה

      חכם

      מכל הלב

      בהערכה

        27/3/09 20:43:
      אצלנו במשמרות פרדס חנה  אנחנו מקפידים על בית פתוח לחתולים ולכלבים
        27/3/09 20:33:

      צטט: ayalab 2009-03-26 14:53:15


      כל כך מוכר...

      אנשים לא מבינים שדבר לא צריך לבוא על חשבון דבר אחר.

      אם עוזרים לבע"ח זה לא אומר שאי אפשר או שלא רוצים לעזור גם לבני אדם.

       

      כמוך, גם אני מתמודדת עם הרבה שאלות/ אמירות אפילו מהקרובים אלי ביותר. אבל אני לעצמי יודעת שאוכל לישון טוב יותר בלילה רק אם אמשיך בדרך שלי.

       

       מסכים  עם  כל  מילה

       

          נשיקהרגוע

        27/3/09 15:34:

      חפשי בגוגל פנחס אמיתי תמצאי  ספרים שהוא כתב על עקרבים עכבישים חיות מחמד וכו'
        27/3/09 14:59:


      תודה מידד, סיפור מדהים.

      יש לך עוד על האיש הזה?

      או סיפורים כאלה בכלל?

      אשמח לשמוע, יש לכולנו מה ללמוד ממנו מסתבר...

        27/3/09 14:20:

      לפני המון שנים הייתי במילואים עם בחור בשם פנחס אמיתי,אני מניח ששמעת עליו.

      היינו בשדה על יד בית ג'וברין חבורה של חיילים משועממים והוא הירצה לנו את האני מאמין שלו שאומר

      שכל היצורים ללא יוצא מהכלל זקוקים לחום חיבוק ואהבה.

      כדי להמחיש את התזה הזו הוא הרים אבנים מכאן ומשם וחזר כשבידו צנצנת ובה עקרב צהוב ענק.

      שבו בשקט הוא ביקש ואראה לכם משהו מופלא .

      התישבנו דוממים וסקרנים, וכשהוא פתח את הצנצנת העקרב זחל לו לאיתו על כף ידו ומשם על זרועו וגם עלה וטיפס לו על צווארו.

      אמיתי לא זז ובקושי נשם. לא היה קשה לראות שהוא במתח עצום.

      ואז, הוא קרב את אצבעו לעקרב וככה בעדינות ליטף אותו.

      הערב הצטנף לו ונראה היה כאילו הוא חש בטחון ורוגע.

      הוא אסף אותו בעדינות בכף ידו והניח אותו על האדמה .

      אמיתי היה אוטודידקט, הוא קיבל קתדרה באוניברסיטה העברית ללא תואר אקדמי, ופרסם ספרים רבים לילדים על עקרבים וזוחלים אחרים במטרה להלחם בדעות הקדומות ובפחדים הקמאים של בני האדם.

       

        27/3/09 13:59:

      צטט: מידד גוטליב 2009-03-27 13:33:19

      האם אוהבי בעלי חיים אוהבים את בעלי החיים באשר הם ומגינים עליהם?

      קל לסמפט קופים כלבים וחתולים אבל מה עם עכברים חולדות או רמשים  לדוגמא?

      הייתי שמח לשמוע התיחסות כנה ואמיתית לסוגיה

      מידד

       

      תודה לכולכם, למי שקרא, בא לבקר, העיר והאיר.חיוך

      תודה לאכפתיות, מקווה שגם אתם, כמו שאני במקרים המסופרים - תשימו לב, תפתחו עיניים ואוזניים. במחווה קטנה מאד אפשר לעזור ולהציל חיים של בעל חיים במצוקה או בסכנה.

      במחווה קטנה אפשר לתת הרגשה טובה ולעשות את היום לקבצן, או סתם לאיש זקן ברחוב. חיוך (על זה יש לי גם מה לספר אבל בפעם אחרת..)

      מידד,

      שאלתך כמובן במקומה והגיונית והיא נשאלת על ידי מי שאינו מכיר אותי, ומי שאינו מכיר פעילים למען בעלי חיים.

      אינני יכולה לדבר בשם כל אוהבי בעלי החיים, זכותו של אדם לאהוב כרצונו, אני יכולה רק לספר לך סיפור קטן שיתן לך תשובה להערתך.

      וההתייחסות שלי כנה ואמיתית, והמקרה קרה.

      לפני די הרבה שנים במקום העבודה הקודם שלנו שהיה ישן יותר "גילו" כמה בחורות צעירות עכבר !  אוי לזוועה !  איזה צרחות ! איזה היסטריה ! ברחו מהחדרים, מהעבודה, המולה בלתי תיאמן. "קיראו למדביר מיד" נשמעו דרישות ממנהלים (לא רצו שכולם יברחו).

      ביקשתי מהם בשקט שיתנו לי צאנס 10 דקות. שיצאו החוצה כולם ויעזבו אותי לנפשי, וישאירו לי גבינה צהובה חתיכה נקניק ודברים שימשכו אותו. ממש ביקשתי. אם לא אצליח אחרי הזמן שיעשו מה שהם רוצים. 10 דקות לא ישנו כאן.

      טוב, נו, שיהיה, מה נגיד לה ל"זותי" כבר...

      היה שקט, כבר טוב, סגרתי הדלת של החדר בו "נתגלה", שיהיה עוד יותר שקט. קרבתי למקום בו הוא "נראה לאחרונה"...ותאמינו לי לא ידעתי מה אני רוצה לעשות, עשיתי מה שהרגשתי, לא רציתי שיהרגו עכבר מסכן שטעה בדרך בדבק מחריד כזה או ברעל. זוועה.

      התחלתי לצייץ,לצפצף....כאלה ציוצים קטנים ולשים פירורי אוכל....

      וואי לי !  פתאום אני רואה עכבר תינוק, מתוק כזה, הייתי מתה ללטף אותו...איזה מתוק וחמוד. והוא ?  בלי בעיה...ישר בא לתוך כף ידי לאכול אוכל. היה רעב מסכן בטח ברח לאמא שלו....

      חפנתי אותו בידי, סגרתי אצבעות בעדינות שלא יברח ויפול, והושטתי יד החוצה, שמתי אותו על הגגון, ומשם יש לו גישה למקומות רבים, אין כבר בעיה.

      קראתי לאנשים שיחזרו.

      קיבלת תשובה מידד?  חיוך

      שוב, אני מדברת בשם עצמי, בעיני כפי שכתבתי כל החיות חמודות ואת כולן אני אוהבת, במיוחד את ה"מכוערות" שבהן כמו למשל חזיר בר יבלות....הסתכלת מקרוב על אחד כזה?

      או צבוע? פעם סלדתי ממנו בגלל הסטיגמה שלו, מזמן קראתי ספר מחקר שכתבו שני חוקרי טבע בקלאהרי שנקרא the cry of the calahary

      מומלץ לקרוא לאוהבי טבע חיות בר ובעלי חיים.

      אחרי הספר הזה, פחות אהבתי את החיות "היפות" כמו אריה ומאד אהבתי את הצבוע. הוא בעל מידות ותכונות מעוררות הערכה יותר.

        27/3/09 13:33:

      האם אוהבי בעלי חיים אוהבים את בעלי החיים באשר הם ומגינים עליהם?

      קל לסמפט קופים כלבים וחתולים אבל מה עם עכברים חולדות או רמשים  לדוגמא?

      הייתי שמח לשמוע התיחסות כנה ואמיתית לסוגיה

      מידד

        27/3/09 12:55:

      כל הכבוד לך בונבונייטה. הרגישות שלך נוגעת ללב, באמת.

      אני מכירה היטב את התחושה הזו, שהסביבה נותנת לך בגלל עיסוק, לכאורה כה חסר חשיבות

      כמו זכויות בע"ח. או תחושת האשמה לכאורה שאני צריכה להרגיש שאני עוזרת להם ולא לבני אדם.

      אבל הרי כמעט תמיד אלו שרגישים לבע"ח רגישים גם יותר לבני אדם, 

      ועוד דבר ששמתי לב אליו, כמעט תמיד אלו המעירים, הם אלו שלא נוקפים אצבע לטובת אף אחד.

      אבל להציב היררכיות של חשיבות זה כיף גדול, כנראה.

        27/3/09 09:19:


      באמונה שלי מי שלא אוהב בעלי חיים מן הסתם גם לא אוהב בני אדם

      ומי שעוזר לבעלי חיים במיוחד לכלבים ולחתולים שנותנים אהבה ללא תנאי

      יבורך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

       

      שבת שלום

       

      רחלה

        27/3/09 08:54:
      לא פחות ממזדהה עם הגישה שלך לבע"ח ולסביבה.
        27/3/09 08:53:
      "אני פועלת ועוזרת במה וכמה שיכולה, מסיבה פשוטה שאם לא אעשה זאת זה לא יתן לי מנוח."
      דבר ראשון מי שפועל  בחברה עושה את זה גם בשביל עצמו. כפי שאת אומרת את לא יכולה אחרת. כמי שפועלת במספר תחומים, שמירת טבע, שמירת אתרים ועוד, אני יודעת שזה גם טוב להרגשה האישית.
      אתה מרגיש שאתה עושה משהו, לפחות השתדלת. יכול  להיות שזה יעזור אך לפעמים אתה לא יכול לדעת. יש גם עניין חברתי כי במאבקים ציבוריים זה גם אוסף שאנשים שביחד יש להם כוח להשפיע.
      לפעמים במאבקים סביבתיים אנשים שואלים: את באמת חושבת שאפשר לשנות משהו? אני תמיד עונה שאני לא בטוחה שנצליח אבל לפחות צריך לנסות, אפילו להרגשה הטובה שלנו שעשינו הכל כדי למנוע נזק.
      אני זוכרת לפני מספר שנים, אני הייתי מאוד פעילה ברמות למען הסביבה נגד הבניה של שכונה של אלפי יחידות דיור במצפה נפתוח מעל עמק הארזים בירושלים. בשנה שעברה בית המשפט העליון עצר את בניית השכונה, נכון שאי אפשר לדעת אם לא ינסו שוב לבנות שם, אבל בשלב זה עדין אפשר לטייל בשטח ירוק.
      צריך להאמין, לפעול ולהסתכל על ההצלחות ולא על הכשלונות.

       
        26/3/09 21:17:


      וזו בדיוק הבעיה. אם כל אחד מאיתנו יחשוב שאין בכוחו לעשות או לשנות, כלום לא ישתנה. אם כל אחד יעזור רק טיפה, אז העזרה תהיה גדולה. עד כאן - לוגיקה. אבל את צודקת. כל חיה היא עולם בפני עצמו. החתול שהצלת מריצוץ עצמותיו ע"י גוש בטון - זו נשמה שהצלת. מי שעושה זאת יודע היטב מה ההרגשה. איזה סיפוק זה נותן ואיזו תחושה. לכן אני תמיד אומר - אפשר לאמץ "רק" חתול אחד. "רק" כלב אחד - כל אימוץ כזה מציל כלב או חתול מחיים קשים במקרה הטוב או מסוף החיים, במקרה הרע.

       

      ואלו שמטיפים - אני כמעט בטוח, שסטטיסטית, הם לא נוקפים אצבע. נכון, יש אנשים רעבים. נכון - יש המון שזקוקים לעזרה. בבקשה - קומו, לכו, התנדבו, תרמו, עיזרו. איש איש ומה שקרוב לליבו. חלק יעזרו לבע"ח, חלק לבני אדם. העיקר לעזור. בטוחני, כי אלו שעוזרים לבני אדם, לא מתקוממים כנגד עזרה לבע"ח. מי שהיכולת לתת ולעזור טבועה בו, לעולם לא יבקר אחר התורם ועוזר למטרה שונה.

       

      אין לי מה להוסיף. מי שמבין אותך, לא היה צריך את הפוסט הזה. ומי שלא - ספק רב אם ישתכנע. את אינך זקוקה לכל חיזוק או מילה טובה. את יודעת את ההרגשה ויודעת היטב, שאת מבטי התודה שאת מקבלת מההולכים על 4, גם 2,000 תגובות כאן לא יוכלו להחליף.

      שבת שלום לך.

        26/3/09 21:04:

      כל מילה שלך בסלע

      תודה על פוסט חשוב

        26/3/09 20:39:

      כשקראתי את הפוסט עברו לי בראש כמה סיטואציות שמצאתי את עצמי בהן.

      זה כל כך מוכר וכואב, אני הפסקתי לנסות להסביר את עצמי או את מעשיי.

      הקרובים אליי מקבלים אותי כפי שאני, ואלה שלא מקבלים את זה לא קרובים אלי.

       

      אני איתך.

        26/3/09 20:29:


      אהבת בעלי חיים באה מתוך הנשמה והלב

      ומאד נעים וכייף לי להכיר אנשים שדומים לי..................

      ושמבינים מה עובר עלי שאני קוראת או שומעת

      על האכזריות כלפי בעלי  חיים....כן ירבו כמונו

        זה מה שאני מבקש לפגוש ביום ...(10:1עשר חיות ובן אדם אחד (

       

       

      בשנים האחרונות אני נאבק, (ברוך,ועם הרבה מנוחות באמצע) על עיצוב סביבה  ידידותית לנשמה שלי

      לחיות הבית ובר אשר סביבי חלק גדול במציאות בה אני חי 

      נוכחות מוגבלת של אנשים ומתן מקום רחב לחיות מסייע  לאיזון גופני רגשי ורוחני, ומזכיר לי מי אני ומה תפקידי בעולם...

       

      כבני אדם (החיה השלטת בכוכב שלנו נכון לעכשיו

      מתן מקום של כבוד ודאגה לכל אשר יצר הבורא והשמירה על יחס (1:10) לפחות 

      "אני דואג ל10 חיות ואז לאדם 1" תשמור על האגו האנושי בפרופורציה...

       

      אתם מוזמנים לגלוש אל סרט קצר שיצרתי האומר את הדברים בצורה הרבה יותר משכנעת לטעמי

      אביב

       

      נ.ב

      בונבוניטה איזה לב רחב, נפלא ואכפתי ישלך...תענוג

       

       

       

        זה מה שאני מבקש לפגוש ביום ...(10:1עשר חיות ובן אדם אחד (

       

       

      בשנים האחרונות אני נאבק, (ברוך,ועם הרבה מנוחות באמצע) על עיצוב סביבה  ידידותית לנשמה שלי

      לחיות הבית ובר אשר סביבי חלק גדול במציאות בה אני חי 

      נוכחות מוגבלת של אנשים ומתן מקום רחב לחיות מסייע  לאיזון גופני רגשי ורוחני, ומזכיר לי מי אני ומה תפקידי בעולם...

       

      כבני אדם (החיה השלטת בכוכב שלנו נכון לעכשיו) 

      מתן מקום של כבוד ודאגה לכל אשר יצר הבורא והשמירה על יחס (1:10) לפחות 

      "אני דואג ל10 חיות ואז לאדם 1" תשמור על האגו האנושי בפרופורציה...

       

      אתם מוזמנים לגלוש אל סרט קצר שיצרתי האומר את הדברים בצורה הרבה יותר משכנעת לטעמי

      אביב

       

      נ.ב

      בונבוניטה איזה לב רחב, נפלא ואכפתי ישלך...תענוג

        26/3/09 20:20:

      עניין של רגישות יתרה

      וטוב שכך בימים טרופים אלו

      כשהאחד בקושי מביט לכיוון השני

       כל שכן לבעלי חיים

      המשיכי כך

       

        26/3/09 20:16:

      כחתולנית מוכרת בסביבה

      לא פעם יוצא לי להגן על היצורים האהובים

      תבורכי יקירה!

        26/3/09 19:40:


      גם אור קטן מגרש חושך גדול

      כל אדם התורם חלקו

      עוזר להפוך העולם לטוב יותר

      תהיי ברוכה וגאה

      חנן     שלושת ידידי לטיול היומי

               הינם כלבים שנינטשו בבית דגן

              הם מסבים לי רוב נחת ומעניקים אהבתם

        26/3/09 19:10:

      המשיכי בדרכך. כל הכבוד.
        26/3/09 16:50:

      העיקר, שאנו נמשיך לחיות ולפעול לפי צו מצפונינו

      ושנעזור בכל שניתן!  "על הדרך" אני בטוחה כי צורת החשיבה

      והמעשים ישפיעו גם על אחרים. וכל המציל נפש אחת.... *

        26/3/09 16:09:


      a tguva sheli hi....

      ein tguva

       

      kol echad meshane et deotav ve machshevotav lefi meitav avanato...

      kochav lav rak

      al ze she eskamt lachshof

      et ma she at choshevet ve marguisha

      lehit

      o historia

        26/3/09 16:01:

      אני הפסקתי לתת דין וחשבון לאנשים ולחברה על מעשיי עבור בעלי חיים. אני לא מתייחסת לאנשים ששואלים אותי בלי בושה האם משעמם לי בחיים, האם אני רווקה מתוסכלת (כן, כן, מה שאתם שומעים), לא מתייחסת לאנשים שמאשימים אותי במתן יחס רק לבעלי חיים ולא לאנשים (מה שהוא לא נכון ויודע מי שקורא את הבלוג שלי). יש בי חמלה ואמפתיה גם לחיות וגם לאנשים.

      תמשיכי בונבונייטה כמו שאת, אנשים כמוך נותנים תקווה.

        26/3/09 16:00:

      חכמינו זכרונם לברכה אמרו : "דרך ארץ קודמת לתורה"... וזאת שמעתי מפי הרב בחב"ד
        26/3/09 15:45:

      צטט: daaaag 2009-03-26 15:01:35

      לא צריך לתת דין וחשבון..

      את מי שאת ומה טוב שכך.

      הלוואי שהיו עוד כמוך.

       

       

      תומכת לגמרי במה בציטוט של דאג

      את חיה את אמונתך, ואני מאמינה שאמונתך מחייה אותך,

      השארי כך, אל תשתני, ונקווה שיצטרפו להלך המחשבה ואורח החיים הזה עוד רבים !!

        26/3/09 15:01:

      לא צריך לתת דין וחשבון..

      את מי שאת ומה טוב שכך.

      הלוואי שהיו עוד כמוך.

       

        26/3/09 14:53:


      כל כך מוכר...

      אנשים לא מבינים שדבר לא צריך לבוא על חשבון דבר אחר.

      אם עוזרים לבע"ח זה לא אומר שאי אפשר או שלא רוצים לעזור גם לבני אדם.

       

      כמוך, גם אני מתמודדת עם הרבה שאלות/ אמירות אפילו מהקרובים אלי ביותר. אבל אני לעצמי יודעת שאוכל לישון טוב יותר בלילה רק אם אמשיך בדרך שלי.

      ארכיון