מצטטת את תיאודור רוזוולט, שכנראה ידע על מה הוא מדבר:

"לא נותן הביקורת הוא החשוב, לא זה שמראה

כיצד מעד האדם החזק

או איפה יכול היה עושה המעשים הטובים לעשות טוב יותר.

הכבוד שייך לאיש שהיה ממש בזירה,

שפניו הושחתו בחול, בזיעה ובדם

שלחם באומץ, ששגה ולא הצליח פעם אחר פעם,

שמכיר את ההתלהבויות הגדולות,

את המסירות הגדולה,

שממצה את עצמו למען המטרה הראויה,

שבמקרה הטוב - מכיר בסוף ניצחון או הישגים גבוהים,

ובמקרה הרע - אם הוא נופל - לפחות הוא נופל תוך העזה גדולה,

כך שמקומו לעולם לא יהיה עם

אותן נשמות קרות ומפוחדות

שלא מכירות לא ניצחון ולא תבוסה".

ברגעי היאוש - לקרוא, לנשום עמוק  ולחייך...