על חרדים וחרדה
היום יום ה' 26.3.2009 התפרסם בדה מארקר מאמר מאת מירב ארלוזרוב - "בירושלים ייסדתי את מדינת החרדים".
המאמר השאיר בי את חותמו כך מבלי משים מצאתי את עצמי כותבת את מה שכתוב להלן. החותם הוא בעיקר תחושת חוסר האונים, המחנק..אבל גם מסוג המאמרים שמעוררים בי קנאה על יכולת הניתוח והכתיבהמבחינת ניתוח ההסכם הקואליציוני ומשמעותו- המאמר כתוב להפליא. ברור,חד ממוקד, נוגע בעצם ההסכם ובסאב טקסט שכולנו יודעים שהוא המשמעותי ביותר בהסכמים כגון אלו..ומכאן גם הפחד וחוסר האונים שתקף אותי למקרא הכתוב.
האבות המייסדים של מדינתנו,ולא רק אלו מהתנועות הסוציאליסטיות והחילוניות, אלא גם מראשי הפועל המזרחי ושאר התנועות הציוניות המסורתיות ובעלות הזהות הציונית- דתית, לא פיללו לנצר הזה שנברא. גם אלו שכיפה על ראשם ואמונה דתית חדורה בליבם ידעו שהיהודי החדש, הציוני החופשי באצרו ובמולדתו, חייב להיות אדם הלומד ומתחנך לאורם של ערכים אוניברסאליים, שעובד למחייתו ובעיקר שאינו טפיל ובור..זו מאז ומעולם הייתה הגאווה היהודית- הג'יניוס היהודי, עם הספר, גוי גדול בארץ.. והנה חלפה לה מאה ויותר ואנו במו ידינו גידלנו רוממנו ופארנו לא רק מדינה בתוך מדינה ( ולתחושתי אני והמיעוט החילוני העובד המשרת בצבא והלומד ומתחנך הם המדינה המשנית) - אנו במו ידינו נתנו לטיפוח אוכלוסיה שלמה המתנכרת לערכים הכי בסיסיים ויסודיים של מדינה דמוקרטית..על בסיסה של דמוקרטיה או מה שנשאר ממנה, שולטת מפלגה שבזה לכל מה שהוא נשמת אפה של מדינה דמוקרטית תקינה..וכל אסוציאציה על מה שכתבתי כאן הוא באחריות הקורא
חוסר האונים שלי נובע לא רק מכך שהיה חלום ונשבר- זה קרה ממזמן חוסר האונים הוא בכך שככל שעוברות השנים אני מרגישה שלא רק ידי נקשרו אלא פי נסכר רגליי כבדו ובעיקר- רוח הלחימה והתחושה שיש מה לעשות וצריך למחות להפגין וכן הלאה- אין בהם טעם... ונחמת השוטים איתה אני מתנחמת היא שיש עוד 3.4 אנשים שחושבים כמוני..אבל לפחות יש בהם , באותם אנשים כאלו הכותבים היטב כמירב ארלוזורוב.. ותמיד קיימת התקווה שאנו אולי נמשיך להתדרדר בתהום הבורות, האפסות, הנצלנות והתועלתנות אבל אז, אז נגיע לנקודה שממנה יהיה צורך להתרומם..ואולי זו תהיה התקומה השנייה בתולדות העם היהודי |
