כותרות TheMarker >
    ';

    אחלה אח

    1 תגובות   יום חמישי, 26/3/09, 15:38

    שמי יונתן יבין, ואני ילד סנדויץ' אנונימי. טוב, לא כזה אנונימי, ולא כזה סנדויץ'. אני ההמבורגר העליון בביג-מק של האחים, כלומר: יש לי אחות בכורה ושני אחים זוטרים, וכולם דומיננטים כאלה (אצלנו במשפחה אין רצסיבים. אנחנו זורקים אותם לזאבים).

    כל זה לא הפריע לי, כמובן, להיתקע עם הרבה מאד חמוצים וחסה ורוטב אלף האיים (אי-אפשר, אי-בהירות, אי-שפיות. טוב, אתם מבינים לבד שההלצה הזאת לא הולכת לשום-מקום טוב).

    אני לא מקנא באחותי הגדולה ובמצ'טה ששמו לה ביד ביום שהיא נולדה. אחים בכורים מה-זה צריכים לפלס. הם ממש פלס"ר, והם לא מבינים את זה עד שכבר  מאוחר. אני גם לא מקנא בהמבורגר התחתון (להלן: אח 3, שברבות הימים הפך להמבורגר האחראי) או בחצי הלחמניה חפת-השומשום (להלן: אח 4, שברבות הימים קודם מאח לרופא). אין לי שום ספק ששם למטה, בקוטב, סופגים הרבה יותר רוטב. רוטב רע ורוטב טוב. רועטב.

     

    ופתאום עולה על דעתי מחשבה מחרידה: אולי אני פשוט לא מקנא מספיק. אני צריך לקנא יותר. אנשים שמקנאים רוצים יותר. משיגים יותר. ואז מקנאים אפילו עוד יותר. אנשים שמקנאים חושבים שהם מרגישים יותר. הם מרגישים פחות, כמובן, כי קנאה היא המקבילה הנפשית לעקצוץ במקום אסטרטגי, שחש מי שאכל סחוג כמה שעות לפני-כן.

     

    כן, השלום מתחיל בתוכי. והקנאה מתחילה מעיקצוץ רקטאלי.

     

    נחזור למסרים חינוכיים יותר (סופר-ילדים וכל זה). כן, בדיוק התבכיינתי על ילדות הספרדי-כפול העשוקה שלי (למי נחות תוצרת חוט?).

    אז כאילו שלא מספיקה כל הסמטוכה הזאת של ארבעה אחים - שלושת הבנים נולדו באותו שבוע (בהפרשים של כמה שנים, אידיוט). את הנזקים הפסיכולוגיים שנגרמו לי מחגיגת כל ימי ההולדת של ינקותי, ילדותי, עלומי ונעורי, בצוותא-חדא עם התם וזה-שאינו-יודע לשאול - יכול רק דונלד טראמפ להעריך בלי להחוויר.

    אבל אולי זה בגלל שאני חיישן. מרגיש הכל, כל הזמן, כמו מישהו במדבר לא בלי מים, אלא בלי משקפי-שמש וקרם הגנה. היום שלי נחלק לשניים: השעות שבהן אני מרגיש שחסרה לי שכבה של עור, והשעות שבהן אני מרגיש שיש לי שכבה אחת יותר מדי.

    ואולי אני בכלל לא צריךפסיכולוג, אלא דרמטולוג (שזה רופא-עור, לא רופא-דרָמות. למרות שגם רופא דרָמות לא יזיק).

    כל המטענים האלה, עם חיוך, קריצה, השלמה ואיזו גדלות-רוח שאני אוהב לדמיין שיש לי (ויודע שלא) - הוכנסו כולם לבלנדר ונבחשו היטב. אחרי אפייה בחום בינוני (שלא לומר אמצעי, שלא לומר סנדוויצ'י) - יצא ספר הילדים השלישי שלי, "אחלה אח". ברקעו עומדות גם, ללא צל של ספק, תגובותיה מכמירות הלב של אחייניתי ואהובת-לבי אביגיל, עם לידת אחיה הקטן, נזר הבריאה, אריאל. שלא כמו אחותי המרשעת, שלא העניקה לי רגע אחד של שלווה עם בובות הברבי שלה, אביגיל היא אחות מופתית, מלאת-חמלה, פשרנית וקשובה. יש לה בסך-הכל נסיון של 6 שנים בעולם, והיא כבר מהמובילים בתחומה.

     

    ההתנהגות של הדור הבא היא לא פעם מראָה מחשמלת לחינוך שקיבלנו אנו.

     

    "אחלה אח" תפס במהירות מקום חזיתי על מדף ספרי המתנה בסוגת ה"לידת אח/ות", וזכה לביקורות ולמכירות מצוינות. ילדים ממש מבסוטים ממנו, גם משום שהוא מאשרר  פסיכולוגית את תחושותיהם הפחות-סובלניות (הילדה בספר מחזירה את אחיה לבית החולים), וגם משום שהמילה "ציצי" מופיעה בו פעמיים.

     

    שב ואייר אותו, כאת קודמו "החתול דלעת" (ר' פוסט נפרד), גלעד סופר, שאף זכה עליו בפרס מוזיאון ישראל לאיור לשנת תשס"+ כלשהי.

     

    אפשר לצפות בי - עם שיער ממש מוזר - קורא אותו כאן:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3259450,00.html

    ופה תמצאו את העמוד המוקדש לו באתר "עם עובד":

    http://www.am-oved.co.il/Htmls/product.aspx?C1010=13686&BSP=13499

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/09 19:30:
      בעניין הקנאה והעור אני איתך ונורא חבל שאין לי כבר ילדים קטנים להקריא להם מספריך הגישה ה"אנטי פסיכולוגית" שאתה נוקט והקרדיט שניתן לילדים הוא אכן מצרך נדיר בספרי הילדים החדשים הפסיכולוגיסטיים והדידקטיים להחריד. יודקו

      ארכיון

      פרופיל

      יונתן יבין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין