אתמול היה לנו אימון נפח, כן כן, בדיוק כמו זה של שבוע שעבר בו רצנו 5 ק"מ אז אתמול רצנו 7 ק"מ שלמים. אני חייבת לציין שללא דלית ויעל שרצו איתי לאורך כל הדרך לא בטוח שהייתי מסוגלת היום להגיד שאפילו היה לי כייף!!! כל הדרך דלית סיפרה ליעל ולי סיפורים על מסעותיה בחו"ל, על איש הברזל ועל מבחני כושר, אין ספק שאם כבר לרוץ אז לפחות שיהיה מעניין. סטיתי קצת מהעיקר, בכל אופן, לפני האימון הביאו לנו נעלי ריצה חדשות ומשוכללות, איתם לרוץ זה כמו לרחף ממש, להיות עם ולהרגיש בלי. קיבלנו גם חליפת ריצה כזאת של מקצועניים כמו שיש לדלית ולהדס ולילך וליעל... בעצם לכולם חוץ ממני, מישי ומאלעד. כמובן ברגע שהגעתי הביתה אחרי האימון, בלי להתבלבל (כי רק אנשים משעממים דוחים סיפוקים) מדדתי את התלבושת, מלאת ציפייה חשבתי שאולי עכשיו גם אני אראה סוף סוף כמו ספורטאית ואפילו מקצוענית, אבל למרבה האכזבה (והיא היתה גדולה) אני נראית עם החליפה הזאת כמו דג (אפילו ישי, למרות שניסה להכחיש, אישש את חששותיי) פשוט דג ולא סתם דג, דג שמנמן. הבנות בוודאי יודעות כולן מה זה מראה דג, יש אפילו שמלת דג וחצאית דג, זה הסגנון אופנה הזה (הלא ברור) שנפוח באגן וצר לקראת השוקיים שאילולא את קלאודיה שיפר, אין מצב שזה הולם אותך. המסקנה שלי באותו הרגע היתה א. שאני כנראה לא קלאודיה שיפר וב. ללבוש את החליפה הזאת עלול להיות בעייתי לביטחון העצמי (אלא אם כן אני דג, ואז אני הדגה הכי מגניבה כי יש לי חליפת אדידס!). |