כותרות TheMarker >
    ';

    פילוסופיה

    ארכיון

    הילדות כבעיה מוסרית - הצגת הנושא

    6 תגובות   יום חמישי, 26/3/09, 20:29


    מושג הילדות בתרבות המערב (ואולי בתרבות האנושית בכלל) נקשר באופן היסטורי עם תכונות כמו "תום", "טוהר" ו"ראשוניות". כל התכונות הללו מלמדות על הנטייה לראות בילד, או לפחות ב"מצב" הילדות, לא רק תקופת חיים בשנות חייו הראשונות של האדם, אלא בעיקר סמל לטוב המוסרי שהולך ונשחק תחת שיניי הזמן בתהליך ההתבגרות והסוציאליזציה של הילד. אותה "שלמות" הקיימת בילדותנו משמשת כמחוז חפץ אבוד בזכרונותינו עד סוף חיינו והיציאה ממנה (ההתבגרות) משולה לעיתים לגירוש מגן עדן.

     ברור גם שאם הילדות היא בבחינת מצב של "שלמות", הרי שמנקודת מבט מוסרית-חינוכית היא אידיאל שאליו יש לשאוף.

      

    בכל זאת קיים קושי בראייה הזו: שכן במקביל אליה קיימת הראייה, שההתבגרות היא תהליך התפתחותי ויציאה ממצב של חוסר שלמות אל השלמות. לכן תהליך ההתבגרות בעיניים חינוכיות יכול להתפרש דווקא כהתגברותו של הצד הטוב והמוסרי באדם על הצד הרוע האנושי: המבוגר מנסה לתקן את דרכיו, ללמוד משגיאותיו ובמובן זה הוא הולך ו"מתרחק" מילדותו.

     

    כיצד ניתן ליישב את הסתירה הזו? היכן שוכן האידיאל המוסרי הצודק - בילדות? או שמא בהתבגרות?

     

    (הרחבה של הנושא ופתרונות אפשריים יוצגו במסגרת שתוצג בהמשך) 

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/09 18:02:

      איפה ההמשך?
        30/10/09 17:51:

      הנסיון בחיים אינו מביא להרחבת המודעות אלא במקרים נדירים. הילדות קרובה יותר במהותה לפנינו המקוריות, לפני שצמצמנו את עצמנו. אני הושפעתי מאוד מהספר "אני הוא זה" של ניסראגאטה מהראג, וממליצה עליו בחום. שבת שלום
        1/5/09 17:05:


      תודה על תגובתך

      כמוך גם אני מתעניין בפילוסופיות ש"חיים אותם עד הסוף". לכן אני דווקא לא מסכים איתך שהיחס האנושי לילדות (וכן ל"ילדות" כמטפורה) מנותק מהוויית החיים. קודם כל, ילדים באמת לא למדו עדיין דברים רבים שהאדם המבוגר מפנים בתהליך הסוציאליזציה. במובן חשוב הם באמת "טהורים" יותר. אני בטוח שתסכים איתי שהכושר לתחמן (שאמנם קיים גם אצל ילדים) הולך ומתפתח בבגרותנו. זאת רק דוגמה אחת ל"ניוון" שכרוך בהתבגרות. אמנם צריך להזהר מהיסחפות לצד השני ומאידיאליזציה של הילדים ושל הילדות. לכן טענתי שיש פה פרדוקס - העיקרון של ההתבגרות הוא גם חיובי, משום שבתהליך ההתבגרות אנחנו לומדים לרסן את הדחפים שלנו, לעדן אותם וכו'.

       

       

      לגבי ה"חיבור" לחיים. אם "חיבור" הוא גם מה שבני אדם חושבים, מרגישים, רוצים, מתגעגעים וכו', הרי אותו "טוהר" שרובנו מוצאים בילדים הוא רלבנטי וממשי. דוגמה בולטת היא הגעגוע שקיים כמעט אצל כולנו לדברים מסוימים בילדותנו. לא צריך להיות רומנטיקן גדול או חובב נוסטלגיה כדי להכיר בהשפעה העצומה שיש לזכרונות העבר (ובטח לאידיאלים שננטעו בנו בעבר). כל אלו משפיעים על החיים שלנו באופן מעשי! לכן בעיניי אינם מנותקים מהחיים.

       

      יתר על כן, אני חושב שאם לא נהיה מודעים, ככל האפשר, לאותם כוחות בעברנו נחמיץ חלק חשוב בתמונת עולמנו. למעשה כך נעשה עוול לעצמנו.

        30/4/09 23:10:


      אידיאלים לא שוכנים בשום מקום פרט לתודעת האדם.

       

      אין שום טוהר בילדות או בבגרות כשעלצמן, ובוודאי שאין הכרח אתי מושגי העשוי להתקשר לתקופה זו או אחרת של החיים.

       

      קיים אידיאל המסע 'בעקבות הזמן האבוד' אל הילדות, שרק מאשרת את האידיאל ההפוך לה - הבגרות. אבל זהו מסע אמנותי בטיבו. הוא מנותק מהמוסר, גם אם בקריאות אחרות עושה את הרושם ההפוך.

       

      בכנות, אינני מעוניין להשמיט את הקרקע מתחת לשאלה שהעלית, ועם זאת אינני מייחס לה חשיבות - כפי שאני נוהג ביחס למרבית השאלות הפילוסופיות, לפחות מהמאה השבע עשרה ואילך. ומדוע? משום שהם משחק המנותק מהוויית האדם.

       

      אני נוטה לעבר פילוסופיות שחיים אותן. עד הסוף.  

        27/3/09 16:17:


      טל תודה על התגובה.

      כמו שהבנת הפרדוקסאליות שהצגתי ביחס לילדות עשויה לעמוד גם ביחס להתבגרות. נדמה לי שגם בתפישה היהודית אפשר לגלות את הפן הזה, אם כי נראה לי שהוא "סמוי". כוונתי לכך שהיצר הרע, שתמציתו היא בגופניות האדם ובמיניותו, הולך ומתפתח עם ההתבגרות. גם הילד הוא כמובן יצור מיני ובכ"ז מיניותו של האדם מתפתחת בתהליך ההתבגרות. והנה המצוות שמוטלות על האדם החל מהבר מצווה (או הבת מצווה) תפקידן לרסן את היצרים המתעוררים בגיל הבגרות ולתעל אותן לכיוונים רצויים מבחינה דתית. כלומר: עצם הצורך במצוות מעיד על "בעיה" שמתעוררת ולא הייתה קיימת, או לפחות קיומה היה מינורי, בילדות.

      כמובן שזו רק פרשנות אחת ביחס לטעמיי המצוות, יכולות להיות גם פרשנויות אחרות.

       

      ביי

       

      דורון

        26/3/09 20:37:

      עפ"י ההלכה היהודית ה"יצר הטוב" נכנס לנשמתו של הילד בגיל 13 , כן היצר הטוב , כי האדם נולד עם יצר רע .

       

      וכך יוצא שדווקא תקופת הילדות היא תקופה בה הילד הוא דווקא עם היצר הרע ובגיל ההתבגרות הוא מקבל גם את היצר הטוב, מגיל 13 הנער ומגיל 12 הנערה יש באפשרותם לבחור בין טוב לרע.

       

       

      פרופיל

      דורון פורת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין