| שבוע עלוב. בכניסה למוסד האקדמי בו אני מלמד עמד עד השבוע שלט גדול ולא כל כך יפה, שבכל בוקר עדכנו עליו את מספר הימים שגלעד שליט יושב בשבי במקום להיות סטודנט. נוגע ללב. באמת. השבוע השלט נעלם. תסמונת באג 2000 קלאסית, בוא נקרא לה "באג האלף הראשון". מישהו לא תיכנן מקום לארבע ספרות, וכך, עם תחילתו של האלף השני לישיבתו של שליט בשבי - הלך השלט. אבל זה עוד כלום. שליט הספיק אך בקושי להינמק איפה שהוא נמק עוד יום יומיים, והנה ניחתה עלינו מהלומה חדשה. המילה 'מהלומה' היא בעצם קצת מחוץ לפרופורציות, מדובר יותר בתנועת יד רופסת ורפויה, הנשענת על גוף חסר חוט שדרה, שהגמישות והתעלולנות אותן הוא מצליח להפגין היו מוחקות את נדיה קומאנצ'י בכבודה ובעצמה מן ההיסטוריה, אילו רק היה מתחרה מולה. אבל הוא לא היה מתחרה מולה באמת גם אילו היה מגיע למעמד הנכסף. הגיוני יותר שהיה מציע לה חלוקת מדליות - הוא מוכן להסתפק בכסף אחת ושתי ארד - בתמורה הוא מוכן לרדת על הברכיים ושהיא תשתמש בו בתור סוס הקפיצות שלה. ולמה לא בעצם? לא משנה מאין אתה בא ולאן אתה הולך, מוטב שנדיה קומאנצ'י תנחת לך על הגב מאשר יעשה זאת ביבי. --- ועכשיו משהו בנימה אישית. תיראו, עשיתי בדיקה סטטיסטית קלה וראיתי שיש ממוצע של 250 כניסות לכל פוסט שאני מעלה. מפלגת העבודה זכתה בשלושה עשר מנדטים בבחירות האחרונות. אל תנסו לשטות בי, כי אף אחד לא יצליח להפיל אותי בחשבון פשוט שכזה: 27 מכם הצביעו למפלגת העבודה בבחירות האלה. אני מאוד אוהב לשחק עם עצמי לפעמים משחקי דמיון. אני חושב שזה טוב, זה משעשע וזה מאפשר לכל אחד להיות קצת אחרת ממה שהוא, אולי אפילו להאמין לרגע שהוא באמת מישהו אחר. לדוגמא: מעת לעת אני לוקח את הילדים לטיולים מחוץ לתחום השיפוט של תל אביב. ככה שיכירו את נופי ארצנו. אז למשל אנחנו נוסעים למג'דל שאמס, שם מתחת לחרמון, כי נורא דחוף לי להראות להם את גבעת הצעקות, איפה שקרובי משפחה דרוזים משני עברי הגבול עומדים ומדווחים אלה לאלה בצרחות מי נולד, מי התחתן ומי מת. קורה שאני נקלע בדרך לפעמים לסניף ארומה באיזו צומת שמפגישה שני כבישים שלא מובילים לשום מקום. אני יודע, זה סוג של השפלה, אבל אני בוגר מספיק כדי לדעת שאי אפשר להסתובב ולעשות את כל הדרך חזרה עד לבראסרי רק כי נורא דחוף לי לשתות קפה. אז אני נכנס לארומה, וכששואלים אותי לשמי, אני תמיד אומר אחמד. מי שלא ראה איך כל יושבי ארומה נשכבים מתחת לשולחנות בכל פעם שמלצר קורא אחמד בקול גדול במערכת הכריזה, לא ראה שמחה מימיו. אבל כאן לא יעזור שום דבר. אתם יכולים לכנות את עצמכם 'אליס בארץ הפלאות' או 'המלח שחזר מן הים'; אתם יכולים לעשות הצגה כאילו אתם חיים בפפואה ניו גיניאה, באיי מרשל או במדגסקר 2; גם אלה מכן שטוענות שהן בנות שנה - עמוק בפנים כולנו יודעים שכבר עברתן את הגיל שמקנה לכן זכות בחירה בדיוק כמוני. בשורה התחתונה והמאוד מדכאה, אחד מכל 9.15 אנשים כאן הצביע למפלגת העבודה. ממש כמו במשחק 'שבע בום' - אני מסתכל על תמונות 77 החברים שלי כאן באתר ויודע ששמונה וחצי מבין כל הפרצופים היפים שניבטים אלי מסתירים סוד נורא מאחורי הגב. הייתי רוצה לקוות שיתרחש כאן איזה פלא ושכנגד כל חוקי ההסתברות יתברר לי שכולנו כאן נקיים, אבל נו, אפילו הרב כדורי לא יוכל לעזור כאן. נשאר לי רק להתנחם במחשבה, שכל מי שהצביע לאהוד ברק צריך להירדם לילה אחר לילה לבד עם המעשה הנורא שהוא נושא עימו גם אם אף אחד מסביב לא יודע את זה. עיזבו, לא חשוב, אף אחד לא מבקש מכם לצעוד צעד אחד קדימה ולהודות במעשה, אני לא המחנכת שלכם מכיתה א'. אבל מעט חשבון נפש לא הזיק לאף אחד אף פעם. בדק בית קטן, אולי אפילו ביעור חמץ של ממש, זו הרי העונה. תשפילו מבט, תתביישו לכם רגע בשקט בצד לפני שאתם יוצאים שוב לג'ונגל להוריד איזה אננס הישר מן השיח (תודה לתוהו ובוהו) ולאכול ממנו טרי טרי, שם ברפובליקת הבננות שלנו. הפקרתם את גורל ילדיכם בידי מפקדים שאינם ראויים לכך. |