
כמו מרבית סיפורי, גם זה מתרחש במחצית השניה של שנות השבעים. באחת מפגישותי עם עו"ד, הוותיק ממני בכמה שנים טובות, הוא מספר לי, בהבעת תיעוב השמורה אצלו לסיפורים מעין אלה, כי הוא מגן על אגודת עיוורים מתביעה שיסודה בתרמית. "בפני עיוור לא תשים מכשול?" – אני שואל בסרקאזם המתבקש. "בדיוק!" – הוא משיב לי. מסתבר שהעמותה פנתה אל מתווך על מנת שישיג לה מקום לכינוסיה ופגישות של חבריה. הם הגדירו במדוייק את דרישותיהם: כניסה פשוטה, בלי מדרגות. המתווך ניצל את עיוורונה של יו"ר האגודה, והוביל אותה לנכס בנתיבי עקלתון, תוך ליהוג בלתי פוסק להסחת דעתה, כדי להעלים את העובדה שהדרך הישרה והפשוטה לאותה דירה, כוללת מדרגות לא מעטות. מובן שלאחר סגירה ראשונית של העיסקה במשרד התיווך, נתגלתה התרמית, והעיסקה כמובן בוטלה. גם בעל הנכס לא חשב לראוי להניח מכשול בפני עיוורים. עתה הגיש המתווך תביעה נגד העמותה על אי תשלום דמי התיווך, ואותו עו"ד מטפל כמובן בהגנה. הוא עו"ד מוכשר, והסיפור סגור עובדתית היטב. אין לי ספק שהתביעה נגד העיוורים תידחה, ואין אנו דנים עוד בסיפור זה.
כעבור מספר שנים, פוגש אני בעו"ד אחר, המודע לקשרים הטובים ביני לבין אותו עו"ד ותיק. הוא מספר לי כי לפני שנים התמודד מול אותו עו"ד ותיק בבית המשפט. וכך נשמעו הדברים מן הצד השני: "המתווך פנה אלי שאגיש תביעה על אי תשלום דמי תיווך. רק כשקיבלתי את כתב ההגנה, הבנתי לאן נפלתי. אין ברירה, עתה צריך אני להופיע כ"עושק העיוורים". אנו ממתינים לכניסת השופט לאולם. השופט נכנס ומילותיו הראשונות מופנות אל עוה"ד הוותיק:"יש לך דרישת שלום מהוריך, פגשתי אותם הבוקר". "ועתה", מסכם עו"ד זה – "לא די שאני מייצג את עושק העיוורים – השופט גם מיודד עם הורי ב"כ העשוקים"... |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה.
*
מה אני לא עושה בשבילך?...
בשבוע הבא, אבל אל תספר לאף אחד.
באשר להרדמה, אני לא בטוח שתמיד היא מכוונת, משיחות עם שופטים עולה שבקריאה שלווה של החומר עולה לא פעם תמונה שונה מזו המצטיירת בלהט הטיעונים באולם.
בשלב מוקדם למדתי שבכל מקרה עליך לטעון את כל טענותיך. הטענה בה קיצרת כי חשבת ש"מובן מאליו", ו"ברור לכולם" - היא זו היכולה להפיל את התיק. ("נזנחה", "נטענה בשפה רפה" "...")
אני מזמין את הנושא הזה,
אין מרגיז משופט שנוטע בך תחושה עזה בקדמי המשפט
ומרדים אותך, ואחר כך "מכניס לך" בעיטה בפסק הדין כאילו לא נאמר כלום על ידו לפני כן.
אם החיים היו פשוטים כל כך, ...
הוא לא התלונן על ייצוג המתווך, הוא התלונן על ייצוגו בתיק כזה.
מתווך יכול היה אז להשפיע עליך שפע פרנסה. די היה שימליץ לצדדים אל מי לפנות כדי שיטפל בעיסקה. כיום, כאשר לכל צד יש במשפחתו שניים שלושה עורכי דין - השפעת המתווך פחותה בהרבה, אבל בכל זאת...
מכאן שכאשר מתווך פונה אליך שתייצג אותו - אינך נוטה לסלקו מן המשרד.
עו"ד אמורים לחקור חקירה נגדית קשה את הלקוח שלהם, כדי שלא יתגלו להם העובדות בשלבים הפחות נוחים של הטיפול. לא מעט תיקים "איבדתי" כאשר בבדיקה כזו מול הקליינט התגלו לי פרטים שלהערכתי יגרמו לכך שהלקוח יפסיד במשפט. מצד שני, מתווכים הם אמני המו"מ, זה הרי מקצועם, ולכן יכולים להציג בפני עוה"ד שלהם - כדרך שהם מציגים בפני הלקוחות שלהם עצמם.
למה עוה"ד התלונן על שהוא ייצג את המתווך ? הוא לא יכל להתפטר ברגע שגילה במה מדובר ?
גזלנים היו אז, ויהיו גם להבא. הוא אמנם תפס מקום טוב, אבל לא היה לבד.
הבעיה שלו היתה, שהוא היה מספיק לא אינטליגנטי כדי לתבוע.
על הטקטיקה של "בניית תיק" על ידי השופט, (ודווקא בטקטיקה הפוכה) אכתוב אולי פוסט נפרד.
1. אנו מדברים על אמצע שנות השבעים, טיעוני פסילה לא נשמעו לעתים קרובות כל כך. מעבר לכך: מה שהתובע צריך זו החלפת התיק, לא השופט...
2. אשר לאורך, את זכרונותי שלי אני דוחס (או מותח...) לאורך קבוע. על זכרונות של אנשים אחרים אין לי שליטה.
מכל מקום, בשבוע הבא יהיו אלה שוב זכרונותי שלי.
כשהתמחתי (וזה לא היה לפני המון זמן) הגעתי עם המאמן שלי עו"ד חיפאי וותיק מאוד
לבית המשפט לדיון הוכחות.
השופט עם כניסתנו אמר למאמן שלי "אוהההה. אותך לא ראיתי מזמן, מה שלומך....
תדעו לכם כי עו"ד..... הינו אחד ההגונים והישרים שאני הכרתי עד היום...."
וגם ניצחנו את התיק כנתבעים.
אני לא חושב באמת שאמירות כאלה חבריות ואישיות באמת משפיעות על ההחלטות בתיק,
דווקא משופט שבוחר לא לומר כלום ויש לו היכרות אישית עם עו"ד מסויים מדאיגה אותי יותר
מאשר שופט שמדבר חופשי ברמה חברית.
ודוגמא ממש מהמדף שלי: היה לי דיון בחדרה, רשות להתגונן, שעה חקרו את העד שלי, עד
שהתחלתי להתנגד ולקבל החלטה לכל התנגדות, והשופט ביקש מימנו בלשון לא הכי מנומסת
שלא לפרוטוקול "לא להעכיר את האויירה", אני מעכיר? מה זה? הכל היה ענייני....
נגמר הדיון נשארנו עורכי הדין בלבד באולם ואני אומר לשופט, אדוני אני מעכיר את האווירה?
והוא, מה פתאום, לא הבנת, כי אני בשביל לקסח אותה (עו"ד של הצד השני), חייב להראות לה
שקודם אני מקסח אותך...... אהבתי את הגישה שלו......
, ובאמת קיבלתי רשות ללא תנאי.
ענייני, חופשי, וגם בני אדם.
לי זה נראה כאילו השופט ציפה שב"כ התובע יבקש לפסול אותו...
לא נעים להגן על מישהו שקשה לך להסכים עם הטענות שלו.
אגב, בהמשך לתלונה של ספיר - אריאל, בבקשה סיפורים ארוכים יותר.
אני מתמקמת כל יום שישי לקרוא אותך עם כוס קפה ולא יעלה על הדעת שאסיים
לקרוא לפני שהספקתי לסיים שלוק אחד...
1. צריך לכך דמיון מאד פרוע. ואני הכרתי את כל הנפשות בסיפור.
2. בתיק כזה, מי שהיה צריך לחשוב על פתרון "מעטפתי" היה דווקא ב"כ המתווך, וגם לו זה לא התאים.
1. בענין ההטעיה לא היו חילוקי דעות בין שני עוה"ד, ואם ניתן להטעות פיקחים, קל וחומר שניתן להסיח דעת ולהטעות עיוורים. אז מי אנו שנאמר לאותה עיוורת שלו היתה מרוכזת יותר - אולי היתה עולה על ההטעיה בזמן.
2. בוודאי. סביר גם להניח שעוה"ד לא היה מקדיש לכך מחשבה כלשהי, לולא ידע כבר מאיזו עמדה הוא מתחיל...
בדימיוני הפרוע ציפיתי להמשך הסיפור:
עוה"ד הוותיק מעביר לשופט מעטפה, קורץ לו ואומר:
"אז אתה יכול בבקשה להעביר את זה לאמא שלי..?"
תודה רבה על הפוסט שאני מצפה לו כל שישי לקפה, ויש לי תלונה
כי הוא הגיע היום באחור (ובלי תירוצים שעון קיץ)
לעצם השאלה לעניין העוורים, אני חושב כי דווקא עיוור שבוחן ברגליו
ובחושיו נכס שהוא קונה, הוא המבחן הטוב ביותר להתאמת הנכס לצרכיו.
לכן, אם הייתה עיסקה ולבסוף בוטלה, למה מדובר לדעתך בעושק עיוורים?
לעניין היכרות השופט והורי עו"ד לתיק, (ביננו), יש מישהו בעיר הזאת שבבדיקה קלה
לא ימצא שיש לו קשר לזה או האחר כגון משפחה חברים שכנים צבא?