כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מחשבות וירטואליות

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    בדידות

    51 תגובות   יום שישי , 27/3/09, 09:32

    מוקדש לכל  אדם בודד ניכתב על הומלס שישב על ספסל וכנראה ישאר אלמוני לפעמים גם שירים עצובים יכולים להיות יפים בטוח מעוררי מחשבה שתיהיה לכולם שבת של ביחד שלעיתים לא מוערכת מספיק אז שבת ניפלאה ותודה על התגובות (תמונה שצילמתי בים והים ויופיו הם בחינם)

     

     

    כמה ניראה אדם בבדידותו

    יושב לבד על ספסל

    מחפש מרגוע לנפשו

    כמו שורש עמוק

    שאינו מצמיח דבר

     

    לירח יש את הכוכבים לצידו

    השמש מוקפת בשמיים

    רוח מלטפת בדידות

    ורק הצל מלווה

    סהרורי כמו גל

    כבול עץ הצף בנהר

     

    מה שהיה לו לתת

    נתן כבר מיזמן

    ולא השתנה העולם

    כזה הוא ולא יהיה אחר

     

    ממול ילדים

    גונבים את החיים

    היום הם פה

    מחר הם שם

     

    הלילה יורד

    עכשיו לבד

    אחר כך עם המחשבות

    טובע בזמן

    שוקע בבדידות

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (51)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      דובי לפעמים כולנו באותו ספינה..

      כתבת יפה חברי היקר*

        30/3/09 01:41:


      לפעמים זה טוב קצת

      להיות לבד

        29/3/09 23:20:

      גם להומלסים מגיעה תשומת לב - ויפה שאתה מקדיש זמנך ומחשבותיך...

      תודה על תמונה נפלאה!

      סופי

        29/3/09 18:39:


      געגעתי....

      וכרגיל תמונה וכתיבה מדהימה !!!

        29/3/09 17:17:


      תודה שיר מקסים

      נראה לי שכולנו קצת הומלסים ..לא?

      התמונה מ ד ה י מ ה!

        29/3/09 09:47:

      שיר יפה אהבתי ובמיוחד את הרגישות שבו
        29/3/09 00:26:

      דובילה

      עצוב וכואב 

      ובאמת לא משנה הסיבה שהובילה אותו

      היכן שהוא נמצא היום........................

      תמונה מדהימה

      שבוע נפלא

        28/3/09 22:09:


      בדידות מעיקה, כתבת יפה.

      *

        28/3/09 17:16:


      כמה חבל שזה כך .

      אם היה לו מחשב

      והיה חבר בקפה היו לו מלאן חברים ולא היה בודד

      התמזל מזלנו ואנו כאן

            דיקו

        28/3/09 15:14:

       

      נגן רחוב.

      שאול נמרי: שמן על בד 50X100 ס"מ

        28/3/09 14:57:

      איזו רגישות מופלאה. יפה. בדרך כלל אנחנו חולפים ליד ההומלסים כאילו הם שקופים. ובנוגע לתגובה של אחת החברות כאן, אמת, בדידות קיימת גם במגדלי יוקרה מפוארים, אבל לפחות יש להם שם גג מעל הראש...

      דובינקה, התמונה עוצמתית כ"כ ויפיפייה...

      בדידות היא דבר עצוב , אולם ישנן בריות המעדיפות אותה ע"פ החברה...

      אישית, אני זקוקה מאוד ליקיריי ומתקשה לתפקד, אם דבר מה (ולו הקטן ביותר) קורה למישהו מהם... * נשיקה

        28/3/09 13:10:

      יש ביחד שמרגיש כל כך לבד

      יש לבד שמרגיש הכי הכי ביחד

      אין נוסחאות

      הכי טוב זה לדעת איך לשלב בין שניהם ולהישאר מאושרים.

        28/3/09 09:06:

      אם לשבת מול תמונה כזו בים זו בדידות אני לפעמים אוהבת זאת , לשבת לבד ולתת למחשבות לרוץ .

      בדידות היא לא רק להומלסים יש הרבה אנשים בודדים ולא הומלסים .

      תמונה ושיר מקסימים .

        28/3/09 07:59:

      עצוב, נוגע,

      עם זאת - נפלא *

        28/3/09 07:35:

      שיר עצוב דובי

      שיר של החיים

      האומללים של חלק

      מן האנשים

      שמזלם לא שפר עליהם

        28/3/09 01:13:


      דוביק, תוריד קצת מהכאב

      נראה כאילו צער העולם כולו על כתפיך,

      עלוז ושמח בקרני השמש

      בימים הארוכים שעוד נכונו לנו

      ובאהבתך

        28/3/09 00:51:

      לפעמים יש כאלה רגעים

      אהבתי כתיבה אמיתית

        27/3/09 23:03:

      שיר חזק......

      אחד החזקים שלך .......

       

        27/3/09 19:50:

      עצוב ויפה ומתחבר לכולנו ברגעים מסוימים...

      שתהיה שבת מלאה בחיוך ושמחה דובי

        27/3/09 18:16:


      אין אחד שלא מרגיש לפעמים כהומלס.......

      הבדידות היא מנת חלקו של כל אחד לעיתים........

      וכל אחד גם להומלס.......

      הכח לשנות ולהיות במקום אחר:-)))))))

      שבת שלום!!

        27/3/09 17:53:


      סראנו -

      אחד הנוגעים שבשיריך -

      ממש אהבתי

      נוגע - נוגה - רגיש ומרגש

      ולך התודה

      ושבת טובה

        27/3/09 17:48:

      בבדידות מזהרת היטב הצלחת להעביר את תחושת הבדידות שמידי פעם מצליחה לחוש אותה למרות הביחד.. ולא זו לא בגלל אי התאמה התחברתי לבדידות הזו
        27/3/09 16:57:

      לפעמים צריך לעצור ולהתבונן

      לא  לכולם יש עם מי לחלוק את החיים

      לרגע היית לו להד

        27/3/09 16:54:

      בדידות מהי ?

      מקלט שומם הדוף לילה , רוחותלא נושבות,

      בדידות מהי?

      שתיקת הגוף והמייה אכזרית .
      שירך מלא רגש , סערה מתקרבת ולא קצה .

        27/3/09 16:44:


      תמונה מדהימה

      שיר נפלא

      דוביל'ה נפש רגישה שכמותך

       * 

        27/3/09 16:42:

      היי דובי

       לעיתים הומלס שנראה בעינינו מסכן

      ןעזוב ונטוש ובודד ,

      ובעצם בתוכו מוצף ,

      זקוק לפרוץ גבולות של חוקים ,

      ורוצה שהכל יהיה לו מותר ,

      ורואה בזה קסם ,

      לא מחוייב למיסים לאדם לנימוס ולחברה ,

      מבחירה חופשית כביכול ,

      שאלתי הומלס שאני מכירה ...

       שהיה בן אדם ידוע ומוכר ,

      למה הפך למקבץ נדבות ...

       וענה לי , אני מנגן ברחוב ,

      ועל זה משלמים לי , על האומנות ,

      יש לי דירה ,ויש לי בית ,

      אבל מרגיש חנוק ...

      אז יש גם גישה כזאת ...מוזר אה ...ציפ

       

       

        27/3/09 15:43:

      "כמה ניראה אדם בבדידותו

      יושב לבד על ספסל

      מחפש מרגוע לנפשו

      כמו שורש עמוק

      שאינו מצמיח דבר "

       

      דובי, מסכימה עם גדעון.

      בית הראשון מעביר תחושה חזקה , נקי וטעון.

      חיוך שבת שלום,

       

       

        27/3/09 15:07:

      ב ד י ד ו ת

      כמה טוב גם יכול לבוא מהלבד שלנו...

      לחדור פנימה לפנוכו שלנו ...

      לפגוש את הילד הקטן שבנו..

      ומשם לצמוח

      אוהבת את הבדידות מדי פעם

      אוהבת להיות עם עצמי

      דובי...

      יכולת ההבעה שלך מרגשת

      שבת מאושרת ומחוייכת בכל מצב

        27/3/09 14:59:

      אמא שלי ז"ל פעם אמרה

      שהעונש הכי כבד שאדם

      יכול לקבל - זו הבדידות.

      כתוב עמוק ומרגש

      תודה ושבת שלום.

       

        27/3/09 14:22:

      דובי, הצילום מקסים

      יש הרבה יופי סביב

      אלא שלא תמיד אנחנו פנויים

      להפנות מבט

      יושב לבד על ספסל

      מחפש מרגוע לנפשו

      כמו שורש עמוק

      שאינו מצמיח דבר ,

       

      תיאור מאוד עצוב של הבידידות

      וחוסר מטרה ותכלית,

      והידיעה"

      מה שכבר לא יהיה עבורו.

      לעומת עולם הילדים

      עכשיו הם פה

      מחר הם שם,

      וכל החיים לפניהם.

       

       


      "אדם בתוך עצמו הוא גר
      בתוך עצמו הוא גר.
      לפעמים עצוב או מר הוא,
      לפעמים הוא שר,
      לפעמים פותח דלת
      לקבל מכר
      אבל
      אבל לרוב,
      אדם בתוך עצמו נסגר"

      שבת שלום.

        27/3/09 12:56:

      "כמו שורש עמוק

      שאינו מצמיח דבר"

      בוכה 

        27/3/09 12:52:
      עצוב ונוגע...♥
        27/3/09 12:30:

      כוכב
        27/3/09 12:14:

      דב יקר,

      הצילום שלך נהדר, יש בו ים, עננים, סערה, רוח, שקיעה וצבעים. אין בו טיפה בדידות, רק היקום משתולל לו יחד.

      השיר יפהפה, הבית של הילדים שגונבים זמן ואת החיים מעלה בפניי חיוך של אהבה. אבל, וזה אבל גדול ברשותך -

      בדידות היא בעיניך ולא בהכרח בעיניו. אני לא ראיתי שבודד הוא כי אם לבד.

      מנסיון חיי, להיות לבד זה עולם ומלואו, ממש לא עצוב או נוגה.

      מכאן, שאתה הוא זה שתופש את עצמו כבודד, איש יקר, ולא כך הוא. גם אם לבד אתה בעולם, אתה בעצם ממש לא.

      תביט סביבך פה וסביב עולמך בחוץ - ותראה. אולי תופתע.

       

       

        27/3/09 12:03:


      כמה עצבות יש בשיר הזה

      יפה תארת דובילה

      והתמונה מדהימה!!!חיוך

        27/3/09 12:02:

      מיזדהה עם כול מילה    , שבת שלום

       

      ממני פוזית*

        27/3/09 11:13:

      איש -

      אני מאד אוהב כשאתה יוצא מדלת אמותייך

      ומתבונן סביבך, 

       אני מניח שבנוסף, סימן טוב הוא לנפשך.

      השיר אינו אחיד באיכות שורותיו,

      הבית הראשון - מצויין, אחר כך ישנן עליות וירידות.

      הצילום הזה שלך אגב,  נפלא הוא,

      מזכיר לי את ציוריו שלהצייר האנגלי - ו. טרנר (j.m.w. turner)

      שציוריי הים שלו היו ראי לסערות נפשו

      ומשל לנפש האדם. 

        27/3/09 10:39:


      כהרגלך אתה כותב יפה ונוגע

      והפעם יותר מכל פעם אחרת

      ממש התעוררה בי העצבות

      ומקווה בכל ליבי שעם המצב החדש

      לא ירבו כמותו ... ולדעת

      שאנו יכולים לעזור זה לזה

      כך שזה לא יקרה...

      סוף שבוע נפלא לכולם

        27/3/09 10:34:

      אהבתי את השיר , תמונה יפה
        27/3/09 10:21:


      סרקוזין היקר....תמיד אומרים שנולדים לבר ומתים לבד....

      ומשירך עלתה בי מחשבה שכאשר אנו חיים מלווה אותנו הצל שלנו

      ולפעמים זו קונוטציה שלילית...אך כאשר אנו מתים אובד לנו גם הצל...

      רק הצל מלווה,

      סהרורי כמו גל ,

      כבול עץ הצף בנהר....

      מאד חזק ועמוק....ולסיום,לא טוב היות האדם לבדו...

      שתהיה לך שבת של אהבה ותמיד תהיה מוקף באוהבך...

      תמו"ש

        27/3/09 10:18:
      כתוב בהמון רגישות ורגש
        27/3/09 10:14:

      כל אדם בודד..משול בעיני להומלס

      אהבתי את שכתבת*

      אחזור לככב כשינצנץ הכוכב

      ולך שבת קסומה..חמימה..מוארת באהבה

      Naomi P

       

        27/3/09 10:06:

      בדידות היא לא רק נחלתם של ההומלסים...היא קיימת גם במגדלים מפוארים...
        27/3/09 10:02:
      איזו תחושה כואבת של בדידות עלתה לי מהפוסט...כהרגלך כתוב נוגע ומרגשנשיקה
        27/3/09 09:51:


      יפה כתבת

      נוגה.

      תמונה מקסימה

       

      שבת שלום.

        27/3/09 09:48:


      וואו דוביל'ה שלי

      כמה עומק

      ככמה רגישות

      שיר חזק ביותר על המציאות העגומה

      על הבדידות המרירה .

      יפייפה אהבתי מאוד

      סופ"ש מקסים יקירי המוכשר

      מלך המילים

        27/3/09 09:45:


      המאירים שלי עדיין לא התעוררו,

      אך השיר הזה נוגע עמוק בפנים,

      כל אחד מאיתנו הרגיש לפחות פעם אחת הומלס של החיים!

        27/3/09 09:40:

      תודה

      באיזה מקום מרגישה כהומלסית של העולם.....

       

      פרופיל

      סראנו דה ברז'רק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין