0

2 תגובות   יום שישי , 27/3/09, 13:28

ביקום הפרנואידי הרצון מתגלה כרצון עיוור. האדם אשר פורק ביעילות לחלקיקים תת-אטומים, איבד את משמעות הפעולה התכליתית. הכוח המופעל, איננו מביע שום "טוב" עליון, שום היררכיה של ערך כלשהי. הפעלת העוצמה מוצאת את הערך בעוצמה, בעצם הפעלת הכוח. לא ברור לשם מה יש ללמוד, פרט לרכישת מקצוע. לא ברור לשם מה יש לרכוש מקצוע, פרט לשם הפרנסה. לא ברור לשם מה הפרנסה, פרט לקיום עצמו. לא ברור לשם מה הקיום עצמו, פרט לשם צבירת אובייקטים, חוויות "טובות" או "רעות", או צבירת קשרים חברתיים שלא ברור הטוב שבהם. לא ברור לשם מה יש לצבור את כל אלה, אם האדם הפך להיות צביר של חלקיקים דוממים הצוברים חלקיקים דוממים אחרים. בהפרדת העובדה מהערך שבמדע הניהיליסטי, אוחד המוות עם החיים. הרצון, הכוח המניע את האדם הפך לכאוטי, או פשוט חסר טעם, כך שגישתו הבלתי-היסטורית של שופנהאואר מתגלה במחשבה נוספת כרוויה בחרדה היסטורית מכל וכל, בהתכנסות ההיסטורית של  יצרי הארוס אל תוך יצרי המוות.
דרג את התוכן: